נחפר קטע (כ-10 מ' אורך) באזור שבו האמה חצובה בסלע הכורכר בכיוון צפון–דרום, בפאתי ג'סר א-זרקא (איור 1). מעל דופנות האמה החצובות ניכרים סימני בנייה של אבנים מסותתות ואבני שדה שביניהן טיט אפרפר מלכד (1.8 מ' גובה השתמרות בחלק הצפוני, 1.38 מ' בדרומי, 1.8 מ' רוחב האמה; איור 2); עליו טיח הידראולי עם שברי חרסים גדולים ועליהם  מונח טיח לבנבן וורדרד המכיל שברי צדפים, אבנים קטנות וחרסים גרוסים.

 

 

בקרקעית האמה ניכרים סימני חציבת אבנים (0.6X0.4 מ' גודל ממוצע) והיא משופעת לדרום ואינה מפולסת (איור 3). בתהליך חציבת האמה הוצאו אבנים שסותתו מן הקרקעית וייתכן שחלקן שימשו לבניית הדפנות הגבוהות.

 

החציבה בתוך האמה נעשתה לאורך סדק. חלקה העליון של האמה החצובה יציב וחזק ואילו חלקה התחתון פריך יותר ולכן הושלם בבנייה והדבקה של אבנים מחוזקות עם טיט. לפי הצטברות הטרוורטין, גובה המים הגיע לכמה סנטימטרים מתחת לגובה האמה החצובה (כ-1.6 מ'). כמויות גדולות של חלזונות מים מתוקים מסוג מלנופסיס – שחריר הנחלים, החי במים שמליחותם עד 15%, מעידים על זרימת מים מתוקים, אם כי אינם מעידים על איכות של מי שתייה וייתכן כי המים שימשו לתעשייה. גודלם של חלק מהחלזונות (כ-3-2 ס"מ) מעיד על זרימה ארוכה וממושכת (איור 4).

בתוך האמה נחפר מילוי המורכב משכבות של אדמה כהה עם רבדים של חרסית וחול ים שבתוכם כמות גדולה של מלנופסיס (כ-1 מ' גובה) המעידה על הרבדה במהלך השימוש באמה. מכאן ייתכן שהאמה בקטע זה לא היתה מקורה ואדמת הסחף כיסתה את הקרקעית במהלך הזמן. אבנים מסותתות רבות מדופנות התעלה שנמצאו על קרקעיתה מתחת לאדמת הסחף מעידים כי חלק מדופנות האמה התמוטטו במהלך השימוש ולא תוקנו . 

 

מרבית החרסים מדופנות האמה הם שברי קנקנים מן התקופה הביזנטית (איור 5: 5-1).

 

מהחפירה בסכר נחל תנינים (דוח בהכנה, נמסר בעל פה על ידי י' פורת) נראה כי האמה התחתונה נחצבה במהלך המאה הד' לסה"נ.