בחודש פברואר 2011 נערכה חפירת הצלה בקריית היובל בירושלים (הרשאה מס' 6139-A; נ"צ 216998/630618), לאחר שהתגלו שרידים עתיקים במהלך פיקוח (ר' קורין) לקראת הקמת בניין מגורים. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון 'דנקנר השקעות בע"מ', נוהלה על ידי ד' לוי, בסיועם של נ' נחמה (מנהלה), א' האג'יאן (מדידות ושרטוט), א' פרץ (צילום שטח), ב' דולינקה וד' סנדהאוס (קרמיקה), א' לידסקי-רזניקוב (ציור), ק' עמית (צילום ממצא), ב' אנטין (תוכניות), נ' אגא (עצמות בעלי חיים), ת' וינטר (זכוכית) וע' ואן-זיידן (טיח).
נחפר שטח (כ-40 מ"ר) מדרום-מזרח להצטלבות הרחובות ארתור הנטקה וישראל זנגוויל, על שלוחה רחבה בקו פרשת המים הדרומי-מזרחי של נחל עין כרם. במרחק של כ-130 מ' ממזרח לחפירה משתרע האתר ח' בית מזמיל (ח' בית מיזמיר; Conder C.R. and Kitchener H.H. 1881–1883. The Survey of Western Palestine. III:108). ו' גרן תעד באתר זה חורבות כפר עתיק (ו' גרן, 1982–1987, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל, 1: 57–58). בחפירה נחשף בור מים מטויח המתוארך לתקופות הרומית, הביזנטית והממלוכית. כן, נערך סקר בחלקה הצפוני של החורבה הסמוכה.
נחפר בור מים רבוע (L100; מידות 4.4×4.7 מ'; איורים 1, 2), שנחצב בסלע קירטון; רק חלקו התחתון השתמר (2.9 מ' עומק). נראה שהבור היה חלק ממכלול שנהרס עם פיתוח השכונה. הבור טוייח בשתי שכבות טיח (3.5 ס"מ עובי בדפנות, 6 ס"מ עובי מרבי בקרקעית), התחתונה עשויה טיח אפור פריך עם חצצים גסים והעליונה עשויה מטיח אפור–לבנבן עם חצצים מגיר וקוורץ. מבדיקת הרכב הטיח, הכוללת בדיקת סוגי האגרגטים, גודלם, הרכבם העדין והיעדר שבבי חרסים בטיח, ומהשוואתו למתקנים מטויחים אחרים בירושלים ובסביבתה עולה כי הבור קדום כנראה לתקופה הביזנטית. בבור התגלה מילוי של אדמה חומה בהירה (L101) ובה מעורבים אבני שדה, שברי סלע, שמקורם כנראה בתקרה שקרסה, מעט חרסים ועצמות רבות של בעלי חיים, בהן זוהו עצמות של צאן, בהמות ועופות. מהחרסים שהתגלו בבור רק שניים אינדיקטיביים. האחד הוא חלקו העליון של סיר בישול המתוארך לתקופות הרומית והביזנטית (המאות הג'–הד' לסה"נ; איור 3: 1), והשני הוא שפת אגן המתוארך לתקופה הממלוכית (המאה הי"ד לסה"נ; איור 3: 9). על פני השטח סמוך לפי הבור התגלה שבר קערת זכוכית, המתוארכת לתקופה הביזנטית.
בסקר שנערך בחורבה בזמן החפירה תועדו שרידי מבנה (איורים 4–6), שנבנה ברובו באבני שדה ובחלקו הקטן באבני גזית בשימוש משני, שנלקחו כנראה ממבנה קדום ששכן במקום. המבנה מורכב ממכלול חקלאי של שומרות ואולמות מקומרים, המקיפים חצר מרכזית. כן תועד בתחומי המכלול מקווה טהרה (איורים 7–9), שבנייתו קדמה למכלול החקלאי. המקווה נחתך על ידי בור מים מאוחר לו, שהיה כנראה חלק מהמכלול החקלאי ושימש לפחות עד ימי המנדט הבריטי על סמך הבטון שעל דופנותיו. בסקר לוקטו חרסים מהתקופה הממלוכית (המאות הי"ג–הט"ו לסה"נ), הכוללים קערות (איור 3: 2–8), אגנים (איור 3: 10, 11), סיר בישול (איור 3: 12), קנקן (איור 3: 13), מקטרת (איור 3: 14) ושברי גוף של קנקנים מעוטרים בדגמים גאומטריים (איור 3: 15–17). כמו כן לוקט שבר של קערה המתוארכת לתקופה העות'מאנית (המאות הט"ז–הי"ז לסה"נ; איור 3: 18).
בדיקות הטיח מדפנות בור המים מלמדות כנראה שהבור נחצב קודם לתקופה הביזנטית. במילוי הבור התגלו שני חרסים אינדיקטיביים, שהמאוחר בהם מתוארך לתקופה הממלוכית, ועל כן נראה שהבור היה בשימוש לפחות עד לתקופה זו. בסקר בחורבה הסמוכה לוקטו חרסים מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית. אפשר שהמקווה ואבני הבנייה המסותתות, ששימשו כנראה בשימוש משני במבנה בחורבה, שייכים ליישוב קדום יותר ששכן במקום ושבור המים שנחפר ממערב היה קשור אליו.