שכבה II

בריבועים 3 ו-4 נחפרו קירות בנויים אבני גוויל קטנות ובינוניות. בריבוע 4 נחפר קיר
(W111; אורך חשיפה 2.5 מ', רוחב 0.5 מ'; איורים 3, 4) שכיוונו מזרח–מערב. הקיר נבנה לגובה של נדבך אחד והושתת על שכבה דקה של אדמה חומה שמתחתיה אדמה חולית צהובה. אבני מפולת בפינה הצפונית של הריבוע מעידות אולי על קיר שכיוונו צפון–דרום שקצהו הדרומי ניגש לקיר 111. בריבוע 3 נחפר בור מים (L121; קוטר 2.2 מ'; איורים 5, 6) שחתך קירות מטויחים (W124 ,W108) המשויכים למתקן, אולי קירות בריכה. בפינה הדרומית של הריבוע נחשף מתקן מטויח נוסף, כפי הנראה בור ספיגה, שנחתך על ידי כלי מכני (איור 5: חתך 1–1). לא ברור האם קיים קשר בינו לבין קירות 108 ו-124, שכן חלקם העליון הוסר זה מכבר.
בריבוע 2 נחשף מתקן שממנו שרדו בדל קיר שעליו שרידי טיח (W103; איור 7) ורצפת עפר מהודק עם גריסי טיח מדרום (L122). כן נמצאו צינורות חרס רבים, ונראה שהמתקן שימש לניקוז.
צמוד לדופן המזרחית של ריבוע 1 (איורים 8, 9), נחשף קטע מצומצם מחלקו העליון של קמרון (L123) הממשיך לדרום-מזרח, מעבר לשטח החפירה, ושניתן לשייכו לבור מים או לבריכה.
ממצא כלי החרס ששויך לשכבה זו מתוארך למאות הט'–הי' לסה"נ ובו קערה מטיפוס LRC (איור 1:10), קערות פתוחות רחבות (איור 2:10, 3), קערות מזוגגות (איור 4:10–6) ספל (איור 7:10), קדרות (איור 8:10–10), קדרה עמוקה וסגורה (איור 11:10), קנקנים (איור 12:10–14), מכסה קנקן (איור 15:10), פכים (איור 16:10, 17), צפחות (איור 18:10, 19) וכלי קיבול קטן ('רימון אש יוונית'; איור 20:10).
 
שכבה I
שרידים מהשכבה אותרו רק בריבוע 1 וכוללים קטע קיר (W102; אורך חשיפה 1.5 מ', רוחב 0.7 מ'; ר' איורים 8, 9) הבנוי אבני גזית, שאליו ניגשת רצפה (L116) הבנויה אבני גוויל קטנות. קיר 102 נמשך בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב ואילו קירות שכבה II שנחשפו בריבועים 3 ו-4 נמשכו בכיוון צפון–דרום.
המילוי (L117) שנמצא חתום מתחת לרצפה 116 הכיל שברי כלי חרס המתוארכים למאה הי"ג לסה"נ, ובהם קערת סלדון דקת דופן (איור 1:11) שדומות לה נמצאו בעכו
(IAA Reports 26: Fig. 34:1–3), קערה מזוגגת צהוב (איור 2:11), קערה מזווה חסרת זיגוג (איור 3:11), סירי בישול עשויים ביד (איור 4:11, 5) וקנקן עשוי ביד (איור 6:11).
 
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
הממצא מהחפירה דל מאוד ובו 27 שברים, מהם 17 אפשר לזהות ולתארך. הכלים מטיפוסים מוכרים ונפוצים ומייצגים ברובם את התקופה האסלאמית הקדומה. חלקם מתוארכים לשלב הקדום, במאה הח' לסה"נ, וחלקם למאות הט'–הי' לסה"נ.
נמצא גוש פסולת מכבשן זכוכית, שבו רואים ריבוד פסולת ששקעה בתחתית הכבשן ועליה זכוכית בגוון ירקרק-כחלחל (10.7 ס"מ אורך מרבי, 5 ס"מ רוחב מרבי; איור 12). על סמך צורת הריבוד של שכבות הפסולת והזכוכית נראה שזהו כבשן לייצור כלים ולא כבשן ייצור לחומר גלם. מלבד גוש פסולת זה לא נמצאו שרידים אחרים העשויים ללמד על קיום בית יוצר במקום.
שרידי פסולת תעשיית זכוכית נמצאו במספר חפירות ברמלה, למשל בחפירה שמצפון למסגד הלבן הסמוכה לחפירה הנוכחית (Gorin-Rosen Y. 2010. The Islamic Glass Vessels. Pp.213–264 in: Gutfeld O. [ed.], Ramla. The Excavations to the North of the White Mosque [Qedem 51]. Jerusalem).
 
שכבה II, ששרידיה נמשכים אל מעבר לריבועים שנחפרו בכיוון דרום-מזרח ובכיוון צפון-מערב, היא חלק מהיישוב העירוני של רמלה שהגיע במאות הט'–הי' לסה"נ לשיא פריחתו והיקפו.
שכבה I נחשפה בשטח מצומצם ומתוארכת על פי הממצא הקרמי למאה הי"ג לסה"נ. בתקופה זו עבר גבולה הצפוני-מערבי של העיר במנזר הפרנציסקני שבפינת הרחובות ביאליק ועדס שפיק, כ-0.55 ק"מ מדרום-מזרח לשטח החפירה. מכאן שהשרידים שנחשפו היו מחוץ לתחומי העיר של ימי הביניים, ועשויים להיות קשורים למתקני תעשייה או חקלאות.