על פי עדויות של נוסעים מן המאה הי"ט לסה"נ ומפות מתקופה זו (ג'ורג' פינק - 1800, מפת חיל ההנדסה המלכותי הבריטי -1842, מפת האדמירליות הבריטית - 1862, מפת סנדל - 1880) היו על שטח החפירה עצי פרי. בסוף מאה זו נבנו בשטח בתי באר. בשנת 1915 נסללו על השטח שדרות רחבות, שדרות ג'מאל פחה, בפקודת מושל יפו חסן בק והן הבסיס לתוואי שדרות ירושלים של היום.

 
נחפרו 19 ריבועי חפירה בשלושה שטחים (C ,B ,A מדרום לצפון; איורים 1, 2). שטח A – בשדרות ירושלים מפינת רחוב יהודה הימית עד פינת דרך בן צבי, ובו שישה ריבועים
(A6–A1); שטח B – בשדרות ירושלים מצפון לפינת דרך בן צבי, ובו ריבוע אחד (B1); ושטח C – בשדרות ירושלים סמוך לפינת רחוב שארית ישראל, ובו 12 ריבועים (C12–C1). נחשפו חרסים מתקופת הברזל ומהתקופה הפרסית, שרידי קירות מן התקופה ההלניסטית, דרך מהתקופה הביזנטית, שרידי מבנה, שרידי שדרת ג'מאל פחה ושרידים ממערכת הניקוז של השדרה מן התקופה העות'מאנית המאוחרת.
 
התקופה ההלניסטית
שרידי קירות (W14 ,W13) נחשפו בחלק הדרומי-מזרחי של ריבוע B1 (איור 3). קיר 13 (1.87 מ' אורך, 0.40 מ' רוחב, 0.2–0.4 מ' גובה) בנוי בציר צפון-מזרח –דרום-מערב מאבני כורכר גדולות (0.2×0.3×0.4 מ') ובינוניות (0.18×0.20×0.20 מ') ללא חומר מליטה. הקיר מתעגל מערבה והמשכו הוא קיר 14 הבנוי אבני כורכר מהוקצעות בינוניות וקטנות (0.16×0.16×0.20 מ') ללא חומר מליטה. המשכו מערבה נפגע מתשתיות מודרניות. שטח החפירה המצומצם והפרעות מודרניות רבות מונעים את האפשרות לקשור את קטעי הקירות לתוכנית כוללת. ייתכן כי הקירות הם ממבנה מגורים, אך סביר יותר שהם חלק ממתקן תעשייתי, כיוון שהם נבנו במעוגל ובשולי העיר. במילויים לצד הקירות ומעליהם נמצאו שברי כלי חרס המתארכים אותם לתקופה ההלניסטית (להלן). שרידים של קירות מן התקופה ההלניסטית נחשפו בחפירות רחוב יהודה הימית (חדשות ארכיאולוגיות 122), שד' ירושלים (הרשאה מס' 5773-A), מתחם גנור (חדשות ארכיאולוגיות 121), רח' בית אשל (הרשאה מס' A-5455) ורח' רבי חנינה (חדשות ארכיאולוגיות 120). על סמך הממצא בחפירות אלה נראה כי בשולי העיר נבנו בעיקר בתי חווה, כמו באתרים קרובים באזור תל אביב, עד לתל מיכל (טל ופאנטלקין 2009, בתוך: ההיסטוריה הסודית של תל אביב, מה קרה כאן במשך 20.000 שנה?, קטלוג תערוכה במוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב: 93-102). 

 התקופה הביזנטית
שרידי דרך מן התקופה הביזנטית (המאות הד'–הז' לסה"נ) נחשפו בריבועים A4 ,A1 ו-B1, כ-2 מ' מתחת לרחוב המודרני. הדרך השתמרה חלקית עקב פגיעה של תשתיות מודרניות (הפרעה ברוחב של כ-0.78 מ') שהונחו בחלק המערבי של הריבועים וחתכו את השרידים לכל אורך החפירה.
בריבוע A1 נחשף קטע דרך (L118; מידות 1.03–1.60×4.60 מ', עובי 0.27 מ'; איורים 4, 5). הדרך בנויה משלושה רבדים של אבני גוויל בינוניות (0.10×0.12×0.17 מ') וקטנות (0.05×0.07×0.09 מ') המסודרות בצפיפות ללא חומר מליטה. באבנים שולבו גם אבני בזלת וחלוקי נחל. שלושת רובדי האבנים מושתתים על שכבה של אדמה חומה-כהה ובה הרבה שברי גוף של כלים המתוארכים למן התקופה הפרסית ועד לתקופה הביזנטית (לוקוס 121; איור 4: חתך 1–1).
המשך הדרך נחשף בריבוע A4, כ-35 מ' צפונית לריבוע A1 (כ-L133; מידות 1.10×1.61–1.10 מ', עובי 0.13 מ'; איור6). הדרך בנויה בדומה למתואר לעיל, אך יש בה רובד אבנים אחד בלבד. בחתך שנעשה דרומית לדרך, הובחן כי היא מושתתת על אדמה חולית (L113; איור 6: חתך 1-1), ובה שברי כלי חרס מהתקופות הברזל והפרסית (להלן) ושברי גוף של קנקנים מצולעים המאפיינים את התקופה הביזנטית.
קטע דרך נוסף (L111) נחשף בריבוע B1, כ-220 מ' צפונית לריבוע A4 (מידות 0.90–1.49×5.90 מ', עובי 0.16 מ'; ר' איור 3). הדרך בנויה מאבני גוויל, כמו בריבועים A1 ו-A4, ועשויה מרובד אחד. בחתך שנעשה דרומית לדרך הובחן כי היא מושתתת על שכבה של אדמה חומה עם שברי כלי חרס מן התקופה ההלניסטית ושברי גוף של כלים מצולעים המאפיינים את התקופה הביזנטית (L117; ר' איור 3: חתך 1–1).
יש לציין כי ריבועים A3 ,A2 נמצאים על תוואי הדרך, אך הדרך עצמה לא השתמרה בהם אלא רק שכבות של אדמה חומה עם ריבוי כלי חרס וכן אבני גוויל מפוזרות (L116 ,L108; ר' איור 4).
שיטת הבנייה וחומרי הבנייה של הדרך זהים לחלוטין בכל הריבועים. למרות המרחק שבין שלושת קטעי הדרך שהתגלו, הגובה שלהם מעל פני הים דומה. הדרך נסללה בחלק המזרחישל העיר, ועל פי הממצא הקרמי שהתגלה בתשתיתה אפשר לתארך אותה לתקופה הביזנטית שבה הייתה יפו עיר משגשגת וחשיבותה קשורה לא רק להיותה עיר נמל אלא גם להיותה עיר יעד לצליינים נוצרים. בחפירות שנערכו בשנים האחרונות באזור שוק הפשפשים, כיכר השעון ומתחם גנור נחשפו רחובות, מבנים, בהם מבני ציבור, בית מרחץ וכן גתות ומתקני תעשייה רבים (חדשות ארכיאולוגיות 121). ממצאים אלו מעידים על מערך עירוני ופעילות רחבה בתקופה הביזנטית, לא רק בתל ולמרגלותיו, אלא גם במרחק מאות מטרים ממנו. ריבוי הגתות והמתקנים התעשייתיים מעיד שבתקופה הביזנטית התקיימה בחלק המזרחי של העיר, תעשייה ענפה, שהייתה קשורה לפעילות חקלאית. סביר להניח שהכרמים לתעשיית היין ניטעו ממזרח למתקני התעשייה.
 
התקופה העות'מאנית
שרידים המתוארכים לתקופה העות'מאנית המאוחרת (המאות הי"ט–הכ' לסה"נ) נחשפו במרכז החפירה ובחלקה הצפוני. נתגלו שרידי מבנה ושרידים משדרות ג'מאל פחה ומערכת הניקוז שלהן.
בריבוע A5 נחשפו קטעי קירות (W11 ,W10; איור 7) כ-0.5 מ' מתחת לכביש האספלט המודרני. קיר 10 נחשף במרכז הריבוע, בנוי בציר צפון–דרום מאבני גוויל בינוניות (0.12×0.16×0.19 מ') וקטנות (0.08×0.12×0.14 מ') המלוכדות ביניהן בחומר מליטה אפור מעורב בצדפים מרוסקים. הדופן המזרחית של הקיר מטויחת בטיח בצבע תכלת-לבנבן. את הקיר קוטעות במרכזו תשתיות מודרניות (כ-2.3 מ' רוחב). בקטע הקיר שמדרום לתשתיות (1.9 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב, 0.65–0.50 מ' גובה) השתמרו שלושה נדבכים, ובקטע שמצפון לתשתיות (1.5 מ' אורך, 0.43 מ' רוחב, 0.12 מ' גובה) – נדבך אחד.
כ-2.5 מ' מדרום-מזרח לקיר 10 נתגלה קיר 11 (0.76 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב, 0.4 מ' גובה), בנוי בציר מזרח–מערב בשיטת בנייה דומה לקיר 10, והשתמר לגובה שלושה נדבכים. אף שלא נמצא קשר ישיר בין שני קטעי הקירות יש להניח שהם משלב אחד ונבנו על פי תוכנית אחת בגלל הזהות בסגנון בנייתם ובמפלסם וההתאמה בכיוונם. תיארוך שרידי הקירות מבוסס על סגנון בנייתם ולא על הממצא הקרמי שהופרע מתשתיות מודרניות. סגנון הבנייה, ציפוי דופנות הקירות בטיח בצבע תכלת-לבנבן, וחומר מליטה אפור מעורב בצדפים הם ממאפייני הבנייה בתקופה העות'מאנית המאוחרת. מבנים דומים התגלו בחלק הצפוני של יפו (הרשאה מס' 4675/1-A) ובשדרות ירושלים (הרשאה מס' 5565-A).בתקופה העות'מאנית המאוחרת התחדשה הפעילות החקלאית ממזרח לעיר וייתכן כי קטעי קירות אלו הם שרידי מבנה ששירת את הפעילות החקלאית.
בחלק המערבי של ריבוע A6, צמוד לאי תנועה של שדרות ירושלים, נחשפה שורת אבנים (W12; אורך 10.5 מ', רוחב 0.2 מ', גובה 0.25 מ'; איור 8) בנויה בציר צפון–דרום מאבני כורכר מסותתות (0.2×0.3×0.4 מ') המונחות על צדן הצר לאורך ומלוכדות ביניהן בחומר מליטה אפור מעורב בצדפים. לשורת האבנים נדבך אחד בלבד וניגשת אליה ממזרח רצפה (L126; אורך 3.3 מ', רוחב 0.14 מ', עובי 0.15–0.30 מ') הבנויה מכורכר כתוש מהודק היטב. בתשתית הרצפה שתי שכבות, העליונה בנויה מאבני גוויל בינוניות וקטנות (0.12×0.14×0.90 מ') המלוכדות ביניהן בחומר מליטה אפור, והתחתונה (0.1 מ' עובי) עשויה מחול ים. קיר 12 תחם כנראה את אחת מערוגות הגינה שנבנו במרכז השדרות ונראות היטב בתצלומים היסטוריים. למרות השינויים שחלו במהלך השנים במראה השדרות, התוואי שלהן לא השתנה כמעט וגבולות אי התנועה כיום דומים מאוד לגבולות הערוגה בתקופה העות'מאנית. בבדיקות מקדימות שנערכו בחלק הצפוני של שטח החפירה נחשף קטע קיר (כ-4 מ' אורך) זהה בבנייתו לקיר 12. ייתכן שהוא תחם ערוגת גינה נוספת.
בחלק המזרחי של ריבועים C12–C1 נחשפו שרידים מתעלת הניקוז של השדרות מהתקופה העות'מאנית (איור 9) שהייתה ככל הנראה בנויה משתי דפנות מקבילות. הדופן המערבית לא השתמרה כלל עקב פגיעה של קו ביוב מודרני שהונח בציר התעלה ונחשף לכל אורך שטח החפירה. הדופן המזרחית של תעלת הניקוז (W15; אורך 85 מ', רוחב 0.26 מ', גובה 0.63 מ') שהשתמרה במצב טוב, בנויה מאבני כורכר מסותתות
(0.20×0.24×0.25 מ') המלוכדות ביניהן בחומר מליטה לבן-אפרפר. הפן החיצוני שלה בנוי אבני כורכר ואבני גוויל קטנות ובינוניות (0.08×0.10×0.15 מ') ללא חומר מליטה. בדופן שלושה נדבכים, העליון השתמר כמעט לכל האורך, והובחן בו קימור קל; האמצעי מסותת בקו ישר; והתחתון מתעגל כלפי פנים (איורים 9, 10). על סמך הקימור שהובחן בנדבך העליון מסתבר שהתעלה הייתה מקורה ורוחבה הגיע ל-0.7 מ'. לנדבך התחתון ניגשת רצפת כורכר שהשתמרה חלקית (L143; רוחב 0.1–0.5 מ'). הדופן מושתתת על שלושה נדבכי יסוד הבנויים אבני כורכר מהוקצעות (0.10×0.12×0.13 מ'), ללא חומר מליטה. יסוד הקיר נבנה אל תוך  אדמה חרסיתית שחורה (L134).
הסברה ששרידים אלה הם מתעלת הניקוז של שדרות ג'מאל פחה שנבנתה בשלהי התקופה העות'מאנית מבוססת על תוואי התעלה, קרבתה לפני השטח וסגנון בנייתה. טיב בנייתה וגודלה מצביעים על רמה גבוהה של תכנון. בשלהי התקופה העות'מאנית הייתה תנופת בנייה מטעם השלטון, ופרויקט סלילת השדרות היה אחד הגדולים שבהם.
 
ממערב לדופן המזרחית של התעלה נחשפו תעלה (L137; אורך 1.2 מ', רוחב 1 מ', עומק 0.34 מ'; איור 9: חתך 4–4) ובריכה (L135; מידות 1.2×1.3 מ', עומק 0.9 מ'; איור 9: חתך 3–3) שנבנו ככל הנראה בתקופת המנדט הבריטי. הבריכה בנויה מאבני כורכר ודופנותיה ורצפתה מצופים בבטון. התעלה בנויה משתי שורות מקבילות של אבני כורכר מסותתותואבני גוויל בינוניות. בחלקה המזרחי השתמרו אבני הקירוי שלה העשויים אבני חוף. רצפת התעלה בנויה אבני כורכר מסותתות. בתוך התעלה הונח צינור מים מברזל.
 
בחפירה נמצאו שברי כלי חרס למן תקופת הברזל ועד לתקופה העות'מאנית. הממצא הקרמי מהלוקוסים שאינם מופרעים התאפיין לרוב בשברי גוף בלבד ולפיכך השברים האינדיקטיביים המייצגים נבחרו ממילויים והצטברויות מכל שטח החפירה (איור 11). שברי גוף מתקופת הברזל ומהתקופה הפרסית נמצאו בשכבה של אדמה חולית מתחת לשרידי הדרך הביזנטית. מתקופות אלה נמצאו גם שבר שפה של קדרה גדולה (איור 1:11) ושבר של שפת קנקן (איור 2:11). שברי גוף המאפיינים את התקופה ההלניסטית נמצאו בכל שטח החפירה. בהצטברויות מעל שרידי הקירות בריבוע 1B ולצדם נמצאו שברי גוף של קערות. בהצטברויות מעל הדרך ומתחתיה, וכן בשכבות של אדמה חרסיתית נמצאו שברי גוף של סירי בישול, שבר גוף של פכית, שבר של בקבוק (איור 8:11), שברי גוף של קנקנים ובסיס של אמפורה (איור 13:11). שברים אינדיקטיביים של טיפוסים אלה התגלו בלוקוסים אחרים, בהם קערות (איור 3:11, 4), סירי בישול (איור 5:11 , 6), פכית (איור 7:11) וקנקנים (איור 9:11–12).
בשכבה של אדמה חרסיתית מתחת לתעלת הניקוז העות'מאנית נמצאו שבר שפה של קערה מזוגגת מהתקופה העבאסית (איור 14:11) ושבר של שפת קנקן (איור 15:11) המאפיין את התקופות הממלוכית והעות'מאנית.
 
מטבעות
בחפירה נמצאו שני מטבעות, מקורם בפני השטח ובמילויים מופרעים ולכן אינם מסייעים בתיארוך השרידים הקדומים. מטבע אחד (L1003; ר"ע 119153) עשוי מנחושת ומתוארך לתקופה האומיית (697–750 לסה"נ). המטבע השני (L131; ר"ע 119154) קטן, עשוי מברונזה והוטבע תחת הנציב פסטוס (59 לסה"נ), בתקופת קיסרותו של נרון.
 
שדרות ירושלים נמצאות כ-650 מ' ממזרח לתל יפו. עקב מיקומה, מהווה החפירה חוליה חשובה בהבנת רצף ההתיישבות ביפו ותורמת להכרת מתווה העיר במהלך תולדותיה. ממצאי החפירה מעידים על פעילות בשולי העיר בתקופות ההלניסטית, הביזנטית והעות'מאנית המאוחרת.
בתקופה ההלניסטית יפו הייתה עיר נמל שלה חשיבות אזורית והיא קיימה קשרי מסחר נרחבים. זו התקופה שבה העיר התרחבה מעבר לגבולות התל והשטחים שלמרגלותיו. האזור סביב התל היה לחלק מהמתאר העירוני של העיר, ובשוליה הרחוקים הוקמו אחוזות חקלאיות ששירתו את העורף החקלאי שמחוץ לעיר. ככל הנראה הקירות ההלניסטיים שנחשפו קשורים לפעילות החקלאית באזור.
בתקופה הביזנטית התחדש השגשוג הכלכלי של העיר. על פי תוצאותיהן של חפירות השנים האחרונות ניכר תכנון עירוני לא רק בגרעין העיר אלא גם בשוליה הרחוקים. ממצאי החפירה משלימים את התמונה הזאת, וייתכן שגם הדרך שנחשפה השתלבה במערך התכנון העירוני של התקופה. 

לבד משברי כלי חרס אחדים, לא נמצאה עדות לפעילות בין התקופה הביזנטית לתקופה העות'מאנית. בסוף התקופה העות'מאנית התחדשה הפעילות בשולי העיר. מצפון ומדרום לתל נבנו שכונות חדשות ובמזרח שגשגה חקלאות המטעים. תנופת בנייה הייתה בכל יפו, ובכללה סלילת השדרות ופרויקטים נוספים המעידים על ההשקעה הרבה של השלטון העות'מאני בפיתוח העיר. הממצאים שנחשפו בחפירה משלימים את העדויות ההיסטוריות על התפתחות העיר.