בקצה הצפוני של החפירה בריכת מים בנויה (L125; מידות 9×9 מ', 1.5 מ' גובה; איור 1) שהשתמרה כמעט במלואה והייתה חשופה לפני תחילת החפירה. הבריכה בנויה אבני כורכר מסותתות עם חומר מליטה אפור. בפן החיצוני של הקירות אפשר לראות בין האבנים המסותתות אבני גוויל קטנות. כל החלק הפנימי של הבריכה מטויח בטיח אפור, ואילו הפן החיצוני של הקירות לא מטויח פרט לנדבך העליון. לאורך הקירות בתוך הבריכה שתי מדרגות (כ- 0.5 מ' גובה). צמוד לקיר הדרומי של הבריכה נחשפה שוקת

(L104; מידות 0.3×0.9 מ'; איור 2) שרק רצפתה השתמרה, מטויחת בטיח אפור. קטע מהפן הדרומי של קיר הבריכה, שהיה גם הקיר הצפוני של השוקת, טויח גם הוא בטיח אפור. ממערב לשוקת נתגלתה תעלת מים שכיוונה צפון-מזרח–דרום-מערב (W105; ר' איורים 1, 2). היא ניגשת לקיר הדרומי של הבריכה סמוך לפינה הדרומית-מערבית שלה, והזרימה מים מהבריכה החוצה. בקצה הדרומי בנויה התעלה אבני גוויל בינוניות וחומר מליטה ורוד. בחלק הצפוני, שבו ניגשת התעלה אל הבריכה, הדופן המזרחית שלה בנויה לבני סיליקט וחומר מליטה ורוד. בקצה הדרומי התעלה פונה בזווית ישרה לצפון-מערב. התעלה נחפרה חלקית, לכן מידותיה המדויקות אינן ידועות. בלוקוסים של בריכת המים נאספה כמות ניכרת של רעפי מרסיי וכמה שברים של כלי עזה.

 
כ-20 מ' מדרום לבריכת המים נחשף מבנה מלבני שקצהו המזרחי נמצא מעבר לגבולות החפירה (בצפון-מזרח – W117, בצפון-מערב – W111, בדרום-מערב W110; ר' איור 1). קיר (W131) מחלק את המבנה לשני חדרים. השתמרו יסודות הקירות לגובה נדבך אחד בלבד, בנויים אבני כורכר מסותתות חלקית בגודל בינוני. קירות 117, 131 מושתתים על האדמה, ואילו קירות 110, 111 נבנו על תשתית אבני גוויל וביניהן חמרה אדומה (כ-0.4 מ' גובה).
בחלק המערבי של המבנה יש חדר מלבני (5×6 מ'). הרצפה לא שרדה, והקרמיקה שנאספה בו כללה כמות גדולה של רעפי מרסיי ושברים אחדים של כלי עזה. גם החדר הסמוך מלבני (5 מ' רוחב), אורכו לא ידוע. בפינה הדרומית-מערבית שלו נחשף קטע תשתית (L133), ככל הנראה שריד של רצפה. בחלק הדרומי-מזרחי של החדר נתגלה מבנה של באר (L132; כ-3 מ' קוטר, 0.8 מ' עובי הדופן; איור 3), בנויה אבני כורכר מסותתות למשעי, חומר מליטה ורוד ושרידים של טיח לבן על הדופן הפנימית. מעל דופן הבאר, בחלקה הדרומי, נחשפה קורת ברזל עם שרידים של בטון ישן. עקב מגבלות לוגיסטיות הבאר נחפרה חלקית ועומקה לא ידוע. בשטח שמחוץ לבאר נאסף חומר עות'מאני אופייני – רעפי מרסיי וכלי עזה. בתוך הבאר הייתה פסולת מודרנית מתקופת המנדט הבריטי, ובלטה בה כמות ניכרת של כלי זכוכית.
 
בריבוע הדרומי ביותר של החפירה נחשפו ריכוזים של אבני כורכר ואבני גיר (L122, איור 4). האבנים ממוקמות במגוון מפלסים וכולן ניצבות על שכבה של חול נקי ללא ממצא ארכיאולוגי. לא ניכר קשר ארכיטקטוני ביניהן.
 
כל הממצאים בחלק הצפוני של החפירה תוארכו לתקופה העות'מאנית המאוחרת. בריכת המים והבאר הסמוכה אופייניות למערכת אנטיליה, שבה שאבו מים מבאר באמצעות מסילות או גלגל, והזרימו אותם למאגר מים. מהמאגר הוזרמו המים בתעלות מפוצלות ושימשו להשקיה של גידולים חקלאיים. בסוףהתקופה העות'מאנית היה שימוש נרחב מאוד בבארות אנטיליה מסוג זה. בחפירה לא נתגלה ממצא קטן האופייני למערכות אנטיליה, כגון כלי אנטיליה ושרידים נוספים של תעלות השקיה, ואף על פי כן גודל הבאר והמרחק בינה ובין הבריכה מחזקים את ההשערה שהייתה כאן מערכת כזאת. האוריינטציה של המבנה שנבנה סביב הבאר שונה מהאוריינטציה של בריכת המים, וגם יחסו לבאר עצמה אינו רגיל, אך זה לא פוסל את האפשרות שקירות המבנה היו חלק ממתקן הגלגל שהעביר את המים מהבאר לבריכה. קורת הברזל שנתגלתה על דופן הבאר היא אולי שריד מהתעלה התלויה שדרכה זרמו המים מכלי הקיבול למאגר. עם זאת, עדיין סביר שהמבנה והבאר לא פעלו יחד. כמות של רעפי מרסיי שנאספה בקרבת המבנה מרמזת שהיה מקורה בשלב כלשהו, וזה לא מתאים למבנה המשרת באר אנטיליה. גם הטיח הלבן על הפן הפנימי של דופן הבאר לא מתאים לבאר כי לא נועד לבוא במגע עם מים. הרעפים והטיח הלבן מעלים השערה שבשלב מאוחר מבנה הבאר היה למקום אחסון תבואה.

בריבוע הדרומי של החפירה לא נתגלו ממצאים שאפשרו תיארוך של ריכוזי האבנים שנחשפו. לפי אופי הממצא הסברה ההגיונית היא שלא מדובר בבנייה אלה בהתגבשות טבעית של כורכר סביב חומרים אורגניים, ככל הנראה סביב שורשי צמחייה.