בחפירה נבדק בור מים חצוב. הבור ממוקם במרכז האתר, מצפון-מערב לשני מבנים גדולים בנויים אבן, שהוקמו ככל הנראה בשלב מאוחר של התקופה העות'מאנית (המאות הי"ח–הכ' לסה"נ; איורים 1, 2). המבנה הגדול מבין השניים, המרוחק כ-60 מ' מן הבור, זוהה בעבר כח'אן. אפשר שהמבנה השני, שמדרום לו, היה ביתה של משפחת חוסייני; מפקח עתיקות בריטי ציין בשנת 1933 שהמשפחה פירקה אבנים ממבנה עתיק בעת הכנות לבנייה (IAA Archives, British Mandate Record Files, Vol. 189, Umm el-Qutn, Kh. Qutn).

 
בור המים, שצורתו פעמונית (כ-7 מ' קוטר מרבי, 10 מ' עומק לכל הפחות; איור 3), לא נחפר מטעמי בטיחות. בפתח הבור הובחנו שני שלבי שימוש. הפתח המקורי (L103; מידות 0.70×0.75 מ') נחצב במתאר לא סדור. אל הבור הוליכו ממזרח שתי תעלות שניקזו מי נגר: צפונית (L102) ודרומית ומערבית (L104). תעלה 102 הלכה ונעשתה צרה בקצה הדרומי שלה, הקרוב לפתח; הדופן הצפונית בחלקה המזרחי נחתכה עם התקנת בריכה בשלב השני (L100; להלן). תעלה 104 ניצלה חריץ טבעי בסלע. בתוך התעלות נתגלה ממצא דל מאוד: שמונה שברי גוף עם צילוע לא אינדיקטיבי, האופייני לתקופות הרומית עד האסלאמית הקדומה. אין בממצא זה כדי לתארך את הבור, אולם דומה כי יש לשייכו, כמו בורות אחרים שנתגלו לאורך השנים באתר, ליישוב הקדום שהתקיים במקום למן התקופה החשמונאית עד לימי הביניים.
 
בשלב שני שופץ הפתח והוגבה באמצעות קירות בנויים מאבנים מסותתות, שנלקחו ככל הנראה מקירות מבנה הח'אן. הקירות הושתתו על יסוד עשוי בטון וברזל שהונח סביב הפתח המקורי של הבור. הקירות, שנבנו לגובה שני נדבכים, צופו בשכבה עבה של טיח אפור, שעוצב בצורה מעוגלת ויצר מעין כיפה שבמרכזה פתח רבוע (0.45×0.45 מ'; איור 4). נראה כי לשלב זה יש לייחס תיקונים שבהם אפשר היה להבחין בדופנות הבור: חורים בדפנות המזרחית והמערבית של הבור נסתמו באמצעות מילוי של אבנים, והבור טויח מחדש בטיח אפור. מצפון-מזרח לבור המים נחצבה בריכה מעוגלת למחצה (L100), שטויחה בטיח אפור אשר עובה סביב שוליה. צינור ברזל שהותקן בתחתית הדופן הדרומית של הבריכה קשר אותה עם בור המים. בראשן של הדפנות המזרחית והמערבית הותקנו תעלות רדודות, אך השתמרותן הגרועה אינה מאפשרת לקבוע לאן הוליכו. השימוש בברזל בשלב זה מעיד כי הבור שופץ בתקופה המודרנית, ככל הנראה על ידי דיירי המבנה ששרד מדרום-מזרח לבור.