ממצא כלי החרס מן התקופה הפרסית כולל מורטריום (איור 2: 1) המתוארכת למאות הו'–הה' לפסה"נ, ובסיס קנקן מטיפוס טורפדו (איור 2: 2) המתוארך למאות הז'–הד' לפסה"נ.

ממצא כלי החרס מן התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה כולל מכסה של כלי בישול (איור 3: 1); קדרות בישול (איור 3: 2–9), בהן הובחנו שני טיפוסים, האחד של קדרות בישול קטנות, פתוחות, להן דופן נטויה מעט החוצה ובסיס מעט מעוגל (איור 3: 2–5) וזמנן שלהי התקופה הביזנטית, והטיפוס השני של קדרות בישול להן שתי ידיות אופקיות, שפה שטוחה שחתכה משולש ומותאם למכסה ודופן ישרה(איור 3: 6–9), הנפוצות בתקופות הרומית, הביזנטית (רווחות במאות הד'–הה' לסה"נ) והאסלאמית הקדומה; קנקנים, שהיוו חלק נכבד מהממצא הקרמי, ובהם קנקנים דמויי שק (איור 4: 1–8), עשויים מחרס כתום, ולהם צוואר זקוף, דופן מצולעת ושתי ידיות אוזן, והם מתוארכים לתקופה הביזנטית וממשיכים לתקופה האסלאמית הקדומה, וכן 'קנקני עזה' חסרי צוואר (איור 4: 11–15), המאופיינים במריחות טין על הכתף, ולהם דופן עבה, גוף מוארך, שתי ידיות אוזן על הכתף, שפה קצרה ומפושקת ובסיס צר ושטוח, והם נפוצים בכל אגן הים התיכון בתקופה הביזנטית; פקקים של קנקני שק (איור 4: 9, 10); אמפורות מיובאות (איור 4: 16–18), שיוצרו בחלק המזרחי של הים האגאי או באזור הבלקן, ובהן אמפורה שבצווארה שתי טביעות חותם (איור 4: 16; גנדלמן, להלן); קנקנית זעירה (איור 4: 19), שלה שפה מעוגלת ומעובה ובסיס שטוח; צפחות (איור 4: 20, 21), שאחת מהן (21) מתואכת לסוף התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה; ונרות (איור 5: 1–8), להם גוף אגסי, חתך דמוי טרפז, שני רכסים סביב עין הנר והם מעוטרים בעיטור גס על החרטום, הכולל קווים, קשתות ודגם סולם. נרות 1–3 הם נרות מטיפוס 'Candlestick'. נר 1 מעוטר במנורה של שבעה קנים העומדת על תלת רגל. בסיס הנר מעוטר בענף של עץ. זמנם של הנרות אמצע המאה הו' עד תחילת המאה הח' לסה"נ. לנרות 4–8 ידית זיז אופקית ותעלה רדודה המובילה אל פי הנר. לנרות 4 ו-5 חרטום ישר; אלה נרות שומרוניים מהמאות הו'–הח' לסה"נ. נר 6 מתוארך למאה הח' לסה"נ.
 
ממצא המטבעות
גבריאלה ביכובסקי
 

1. סל 5000, לוקוס 500, מס' ר"ע 118996.

יוסטינוס הא', ניקומדיה, 518–522 לסה"נ.

פנים: DNIV¸TI NV¸PP דיוקן לימין עטור נזר, לבוש גלימה ושריון.

גב: M מוקף צלבים, למטה: B, מתחת לקו: NIKM.

Æ, פוליס, , 16.98 גרם, 18 מ"מ.

ר' MIBE:100, No. 38.

 

2. סל 5001, לוקוס 500, מס' ר"ע 118998.

יוסטינוס הב', קונסטנטינופול, 577/576 לסה"נ.

פנים: DNIVSTI NVSPP יוסטינוס וסופיה יושבים על כס כפול לחזית.

גב: M, משמאל: ANNO, למעלה צלב, מימין תאריך: XII, למטה: , מתחת לקו: CON.

Æ, פוליס, , 13.19 גרם, 28 מ"מ.

ר' DOC 1:213, No. 42.

 

3. סל 5008, לוקוס 501, מס' ר"ע 118997.

ביזנטי, חיקוי, אלכסנדריה, המאות הו'–הז' לסה"נ.

פנים: שחוק.

גב: B + I, למטה: [AΛEΞ].

Æ, 12 נומיות, יצוק, 0.34 גרם, 11 מ"מ.

 

4. סל 5007, לוקוס 501, מס' ר"ע 118999.

אומיי פוסט-רפורמי, המאה הח' לסה"נ.

פנים: لا ١ﷲ / ۱ اﷲ / ﻭﺤﺩ .

גב: ﻤﺤﻤﺩ / ﺭﺴول / اﷲ.

Æ, פלס, 2.67 גרם, 20 מ"מ.

ר' Walker 1956: 210, No. 638.

 
ממצא הזכוכית
נטליה כצנלסון
 
בחפירה התגלו 176 שברי זכוכית משכבה לא חתומה (L503, L501, L500), ובהם כלי בית מהמאות הד'–הה' לסה"נ, שנעשו בניפוח חופשי, הכוללים קערות, בקבוקים, גביע יין, נר, כלי תמרוקים וכן שני כלים נדירים ובהם פך מרובע המנופח לדפוס וכף (להלן). אחידותם של הכלים, עיבודם הרשלני והזכוכית הכחולה-ירקרקה ממנה עשויים כל הכלים מלמדים שהם יוצרו באותו בית מלאכה מקומי. מכלולים דומים נחשפו באתרים סמוכים בני התקופה, ובהם ח' אל-ניענה וח' אל-פתונה, בהם פעלו כנראה מרכזים לייצור כלי זכוכית.
 
קערות. רוב שברי הכלים שייכים לקערות. בממצא שני טיפוסים עיקריים, קערות פשוטות עם שפה מקופלת חוצה (איור 6: 1, 2) וקערות מעוטרות בחוטים צפופים מתחת לשפה (איור 6: 3, 5, 6), להן דופן משופעת, והן יוצרו במאה הד' ובראשית המאה הה' לסה"נ. עוד התגלתה קערה פשוטה עם דופן משופעת ללא עיטור חוטים, עשויה מזכוכית בגוון ירוק-צהבהב ולה שפה מעוגלת (איור 6: 4). התגלו שני טיפוסים של בסיסי קערות, שהיו נפוצים בארץ ישראל במאות הד'–הה' לסה"נ, האחד בסיס טבעת חלול (איור 6: 7, 10) והשני בסיס עשוי מחוטים מלופפים (איור 6: 8, 9) האופייני לבתי יוצר בסביבה הקרובה.
 
בקבוקים. בממצא שני שברי בקבוקים להם צוואר גלילי מעוטר בחוטים, לאחד שפה זקופה מעוגלת (איור 6: 11) ולאחר התחלה של גוף אגסי (איור 6: 12). הם שייכים לטיפוסים האופייניים לתקופה הביזנטית, ובעיקר למאה הה' לסה"נ ואילך.
 
פך. שבר גוף של פך מרובע לו בסיס קעור (איור 6: 13), שיוצר בניפוח הבועה בתוך תבנית. פכים מרובעים היו בשימוש בתקופה הרומית ואינם נפוצים בתקופה הביזנטית, ולפיכך אפשר להציע שהשבר אינו מאוחר למאה הד' לסה"נ.
 
גביע יין. שבר של בסיס טבעת חלול, רגל דמויית חרוז והתחלת גוף (איור 6: 14), השייך לגביע יין מטיפוס שהופיע במאה הה' לסה"נ ונפוץ בתקופה הביזנטית.
 
נר. רגל קונית חלולה ולה דפנות עבות ובסיס מלא שטוח (איור 6: 15), השייכת לקערת נר תלויה מטיפוס האופייני למאות הה'–הו' לסה"נ.
 
דו-שפופרת תמרוקים. שבר של  גוף הכלי, העשוי שתי שפופרות, להן בסיס צר, מלא ושטוח והתחלת שפה (איור 6: 16). כלי זה הוא מיכל תמרוקים, מהטיפוסים המקומיים הנפוצים ביותר שיוצרו במאות הד'–הה' לסה"נ.
 
כף. כף סגלגלה, רדודה מאוד, עשויה משתי שכבות של זכוכית שהודקו זו לזו (איור 6: 17). השפה והידית, ממנה שרד מעט מאוד, עשויות צינור חלול. הכף מתוארכת למאות הד'–הה' לסה"נ על סמך שאר ממצא הזכוכית. כפות זכוכית מנופחות הן נדירות למדי בממצא בחפירות באזור.
 
שתי טביעות חותם על צוואר אמפורה
פטר גנדלמן
 
במכלול העשיר של כלי חרס מקומיים מהמאה הז' וראשית המאה הח' לסה"נ שהתגלה בבור האשפה התגלו גם שברים אחדים של אמפורות מיובאות. שניים משברים אלה שייכים לאמפורה מטיפוס מיוחד – אמפורה כדורית – העשויה מחומר חום בהיר הכולל מיקה, ולה צוואר שהולך וצר כלפי מעלה ושפה עבה. אמפורות מטיפוס זה הן הואריאציה האחרונה של LR Amphora 2 (Riley J.A. 1979. Coarse Pottery. In J.A. Lloyd, ed. Excavation at Sidi-Kherib-Benghazi (Berenice), II (Libia Antiqua Supp. V). Tripoli. Pp.217–219, Fig. 44), המתוארכת למאה הז' לסה"נ (Hayes J.W. 1992. Excavations at Saraçhane in Istanbul. Vol. 2 The Pottery. Pinceton. Pp. 66, 69–71, Figs. 23:2, 8; 47:171, 172, Type 10/28-29). שבע מאות אמפורות מטיפוס זה התגלו בחפירות של הספינה הטרופה ביסי אדה, המתוארכת לשנת 625 לסה"נ (Bass G. F., van Doorninck F. H. Jr. 1982 Yassi Ada. A Seventh-Century Byzantine Shipwreck. College Station, Texas. Pp.157–165, Figs. 8-4–8-6). דומה שאמפורות אלה יוצרו באזור האגאי המזרחי או בבלקן.
על אחד משברי האמפורה יש שתי טביעות חותם באזור מרכז הצוואר, בין הידיות. בטביעה האחת (2.8 ס"מ קוטר) מופיעות שתי האותיות היווניות B ו-K בדפוס. הטביעה השנייה שחוקה (2.6 ס"מ קוטר), ובה מופיע דיוקן חזית של ראש וחזה עטוי שכמה, על הראש כתר או קסדה מפוארים ויד שמאל אוחזת חפץ, אולי צלב. למרות שטביעות חותם על אמפורות מן התקופה הביזנטיות אינן שכיחות, ידועות כמה טביעות חותם של דמויות מתקופה זו. טביעת חותם דומה ביותר מופיעה של שבר ידית שהתגלתה בחפירות סרצ'אנה באיסטנבול. טביעה זו עגולה, ובה מופיע דיוקן חזה חזיתי עם צלב בצדו הימני והכתובת ΠΙΠΤΟС (Hayes 1992:77, Pl.13:3). משמעות הטביעות אינה ברורה. אפשר שבטביעת החותם הראשונה האותיות בטה וקפה מסמנות את מידת הנפח של האמפורה (קפה=20 ובתה=2, סה"כ 22). אפשר גם שהאותיות הן ראשי תיבות של שם היצרן או של שם המקום בו יצרו את האמפורה. טביעות חותם עם שמות פרטיים נדירות מאוד על אמפורות מהתקופה הביזנטית (Hayes 1992:70–71, 77, Figs. 27:2, 47:197, Pl.13:3; Opaiţ A. 2004. Local and Imported Ceramics in Roman Province of Scythia (4th – 6th centuries AD: Aspects of economic life in the Province of Scythia [BAR Int. S. 1274]. Oxford. Pp. 8–9). טביעת החותם השנייה דומה לציורי קיסרים ביזנטיים על מטבעות מזמנו של יוסטיניאנוס הא' (527–565 לסה"נ). רעיון דומה הועלה גם בהקשר של הטביעה מסרצ'אנה (Hayes 1992:77).
שילובן של שתי טביעות החותם על צוואר האמפורה עשוי ללמד שכלי זה ותכולתו נוצרו באחת מהאחוזות האימפריאליות.
 
רוב הממצא בבור האשפה מתוארך לתקופה הביזנטית, אך טרם התגלה בסביבה יישוב אליו אפשר לקשור בור זה. אחד המטבעות מן החפירה שהתגלה במפלס פני השטח מתוארך לתקופה האומאיית, לאחר הרפורמה (המאה הח' לסה"נ; לעיל, מטבע מס' 4), והוא מלמד, אולי, על קיומו של יישוב באזור גם בראשית התקופה האסלאמית הקדומה. הכמות הגדולה של הקנקנים שהתגלו בבור האשפה מלמדת כנראה שבקרבת מקום היה בעבר בור מים או מתקן לתעשיית יין או שמן.