למערה א' (איור 1), מבואה וחדר קבורה. חצר המבואה (2.6 מ' רוחב ממוצע) נפגעה בחלקה מפעולות כלי מכני, פתח הכניסה נהרס כולו. לחדר הקבורה (2.7×2.5 מ', 1.2 מ' גובה) תקרה קמורה, הוא חצוב ברישול, רצפתו ישרה ויש בו שישה כוכים, שניים בכל דופן, למעט דופן הכניסה. לכוכים תקרה שטוחה, ותחתיתם גבוהה ממפלס המערה ב-0.1 מ'. בדופן המערבית נחצבו שני כוכים כמעט שווים במידותיהם (לוקוסים 101, 102: 2.75 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב, 0.7 מ' גובה). בדופן הדרומית נחצבו שני כוכים (לוקוס 103: 2.8 מ' אורך, 0.45 מ' רוחב, 0.7 מ' גובה ולוקוס 104: 2.7 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב, 0.7 מ' גובה). בדופן המזרחית נחצבו שני כוכים כמעט שווים במידותיהם (לוקוסים 105, 106: 2.5 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב, 0.7 מ' גובה). בפינה הדרומית-מערבית של חדר הקבורה נחצב שקע (לוקוס 108), ששימש לליקוט עצמות. רק בכוכים שבדופן המערבית ובדופן הדרומית נמצאו שרידי עצמות. בכוכים שבדופן המזרחית לא נמצאו עצמות, עקב קריסת התקרה ודופנות החדר בצד זה על הרצפה. בתוך המפולת, סמוך לפתחי הכוכים נמצאו לוחות הכיסוי שמידותיהם תואמות לאלה של הפתחים. מאופן הנחת העצמות בכוכים ניתן להסיק שאלו קבורות ראשוניות של נקבר יחיד בכל כוך. בור העמידה לא נחשף אך נראה שהיה במרכז חדר הקבורה. בתוך חדר הקבורה (לוקוס 107) התגלו שברי גלוסקמאות ופכית חרס תמימה (איור 1:2) המתוארכת למן המאה הא' לפסה"נ עד סוף המאה הא' לסה"נ.

על פי התוכנית והממצא יש לתארך את המערה לתקופה הרומית הקדומה ולשייך אותה לאזור הקבורה של ירושלים מימי בית שני (ר' חדשות ארכיאולוגיות 86-85:111).
 
למערה ב' (איור 3) חדר קבורה (3.2×3.8 מ', 1.7 מ' גובה), שבשלוש מדופנותיו נחצבו מקמרים במגוון גדלים. בכל מקמר נחצבה שוקת קבורה. הדפנות החיצוניות של השקתות
(0.12, 0.20, 0.20 מ' רוחב), המפרידות בינן לבין החדר, נבנו מאבני שדה וטויחו עם המקמרים.
המקמר הצפוני נחצב לכל רוחב החדר ונמצאה בו שוקת (לוקוס 102; 2.25 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב, 0.6 מ' עומק) מכוסה בארבעה לוחות כיסוי (0.3×0.5 מ') שביניהם נמצאו שרידי מלט אפור. נראה כי השוקת הייתה מכוסה במקורה בשישה או שבעה לוחות. צד אחד של הלוחות הונח על הדופן הבנויה של השוקת וצד אחר שולב בתוך תעלה שנחצבה בדופן הפנימית של השוקת במפלס הגבוה ב-0.2 מ' מראשה.
המקמר המערבי נחצב לאורך קטע מדופן המערה, נחצבה בו שוקת (לוקוס 103; 1.8 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב, 0.6 מ' עומק) ונמצא רק לוח כיסוי אחד.
המקמר הדרומי נחצב לאורך קטע מדופן חדר הקבורה, ונחצבה בו שוקת (לוקוס 104; 2 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב, 0.6 מ' עומק).
הדופן המזרחית נפגעה מכלי מכני ונותרו ממנה שרידי פיר מלבני (1.10×0.95 מ', 1.1 מ' עומק מפני השטח) שהוביל אל פתח כניסה שצדו הצפוני השתמר ונכנסו דרכו אל חדר הקבורה באמצעות מדרגה (0.7×0.3 מ', כ-0.3 מ' גובה מקרקע המערה). בשלושת המשכבים נמצאו עצמות אדם במצב השתמרות גרוע. דופנות החדר והמקמרים, מלבד התקרה, טויחו בטיח אפור (2 ס"מ עובי) שהכיל חצץ גס ושברי חרסים ושימש שכבת הגנה מפני הסלע; מעידים על כך הסדקים במקומות שבהם הטיח התפורר.
נחפר רק חדר הקבורה. במילוי על קרקעית החדר נמצאו שברי מסמרי ברזל ששימשו בארונות העץ, חפץ מתכתי (3×3 ס"מ) ששימושו אינו ברור ומכסה חרס (איור 2:2) המתוארך למאות הו'-ח' לסה"נ. תוכנית המערה והממצא מתארכים אותה לתקופה הביזנטית.