מאגר המים

המתקן (לוקוס 119; איורים 2, 3) לא נחשף בשלמותו. מצפון הוא צמוד לקיר עבה
(W108, כ-4 מ' אורך חשיפה, 0.8 מ' רוחב) בציר מזרח–מערב, בנוי דבש אבני שדה במגוון גדלים, מלוכדות בחומר מליטה לבן-אפור, המשכו בחתכים המזרחי והמערבי של הריבוע. הפן הצפוני של הקיר מטויח בקצהו המערבי בטיח הידראולי אפור וניתן לראות את חתך הקירוי של בור מים שלא השתמר במלואו והיה כנראה פעמוני או מקורה בקמרון, שתי צורות קירוי מקובלות מאוד ברמלה שתועדו בחפירות רבות. בשל מגבלות החפירה לא ניתן לשחזר תוכנית שלמה או לחשב נפח וכמויות מים.
 
מתקן מטויח
מתקן מטויח מרובע (לוקוס 114, 2.5×2.5 מ', 1.7×1.7 מ' מידות פנימיות; איורים 4, 5), תחום בקירות (W120 ,W115 ,W111 ,W109, כ-0.5-0.4 מ' רוחב כל אחד) בנויים אבני שדה בשילוב אבנים מסותתות סיתות ראשוני. קיר 109 הצפוני השתמר טוב, קיר 111 המזרחי וקיר 120 המערבי השתמרו בינוני וקיר 115 הדרומי השתמר גרוע. הקירות מטויחים בטיח הידראולי אפור מעורב בחרסים שהשתמר מצוין (3-2 ס"מ עובי), בשכבה אחת בלבד. רצפת המתקן עשויה כמות רבה של שברי כלי חרס, מעורבים בטיח הידראולי (איור 6), שיטה יעילה מאוד לאגירת נוזלים, שהוכיחה עצמה גם במהלך הגשמים שפקדו את עונת החפירה. המתקן היה כנראה מקורה, בפן הפנימי של קיר 120 ניתן להבחין בשרידי קמרון.
תעלת מים מקורה (לוקוס 113, 0.95 מ' רוחב כללי, 0.30-0.25 מ' רוחב פנימי) הזינה את המתקן ממזרח. על פי כיוונה הכללי ייתכן שמקורה במאגר המים. הדפנות בנויות שילוב של אבני גזית (30×25×45 ס"מ גודל ממוצע) עם אבני שדה קטנות והקירוי הוא של לוחות אבן שטוחים (60×40×20 ס"מ) שלא כולם נמצאו באתרם. ייתכן כי חלק מהלוחות הם מצבות מבית קברות קרוב שנוצלו בשימוש משני לכיסוי התעלה. כמה מצבות כאלה נמצאו מפוזרות ושבורות באזור החפירה.
מצפון-מזרח למכלול המתקן המטויח והתעלה נחשפו שרידי רצפת אבן (לוקוס 118) שניגשה לקירות 109 ו-111, עשויה חלוקים במגוון גדלים, במצב השתמרות גרוע למדי. מדרום למתקן נתגלו שרידים דלים של רצפה נוספת (לוקוס 117) הניגשת לקיר 115 מדרום.

הממצא

הממצא באתר כולל כמות קטנה של חרסים שחוקים מאוד (לא צוירו) המתוארכים לתקופות העבאסית והפאטימית. הכלים כוללים קנקנים, פכים וקערות, חלקן מזוגגות זיגוג ירוק בהיר וכן עיטורים פלסטיים האופייניים מאוד לפכים נפוצים בחפירות רמלה. כמו כן נמצאו שלושה מטבעות ברונזה במצב השתמרות ירוד מאוד, שזיהוים לא התאפשר.
מחוץ לקונטקסט ארכיאולוגי נמצא שבר רחיים של חמור עשוי בזלת (איור 7). בחפירה ובסביבתה נאספו שברים רבים של לוחות שיש. על חלק מהלוחות התגלו כתובות בכתב ערבי קדום. השברים הנושאים כתובות התחברו לבסוף לשלושה לוחות, שתי מצבות קבורה וכתובת מונומנטלית המזכירה בניית גשר. אחת המצבות (איור 8) היא מקבר של סוחר בדים מצרי שנפטר ביום שלישי 28 ביולי 918 לסה"נ (306 להג'רה). הכתובת המונומנטלית (איור 9) בת שש שורות מלאות בתבליט ושרידי שורה שביעית, מזכירה את האמיר, מפקד המאמינים, אשר ציווה לבנות גשר בשנים 334-331 (945-942 לסה"נ). השליט המוזכר, מוחמד אבן טעג' אבו בכר אל-אח'שיד (Muhammad b. Tughj Abu Bakar al-Ikshid) הוא בן למשפחה ממוצא טורקי שהתמנה למושל מצרים בשנת 323 להג'רה (935 לסה"נ). בשנים 942-940 לסה"נ ניהל סדרה של קרבות מרים נגד אבן רעיק, מושל אזור הפרת. לאחר הקרבות ולפי הסכמים שבאו בעקבותיהם, האזור הדרומי של א"י כולל העיר רמלה עברו לידיו, ועם הירצחו של אבן רעיק השתלט אל-אח'שיד גם על דמשק ביולי 942 לסה"נ. הכתובת שנמצאה בחפירה מזכירה, אם כן, בניית גשר בשנים הראשונות של שלטונו באזור רמלה וסביבתה. מעניין לציין כי בחפירות קודמות באתר, זיהה א' הדד תשתית דרך על גבי סוללה בתוך ערוץ נחל המתוארכת לתקופה זו (חדשות ארכיאולוגיות 120 וכן מידע בעל פה). המשך תשתית זו נחשף בחפירה נוספת באתר (ד' מסארווה, מידע בעל פה; הרשאה מס' 5246-A). ייתכן כי תשתית זו שימשה יסוד לגשר הנזכר בכתובת שלפנינו. אם כן, יש בכתובת תרומה להבנת מערך הדרכים ותשתית התחבורה בתקופה. הלוח השלישי הוא מצבה של מוסלמי אלמוני וחרוט עליה פסוק מהקוראן. פרסום סופי של הכתובות יעשה על ידי מ' שרון בקורפוס של כתובות אסלאמיות וכן בדוח הסופי של חפירות מצליח.