סכר השקייה 1 (איורים 1–3). נחשף קיר סכר מתעקל מעט (W100; אורך  12 מ', גובה מרבי 1 מ'), בנוי בבנייה יבשה מארבעה נדבכים נטויים של אבני גזית מגיר, הנמשך בין הגדות המערבית והמזרחית של הוואדי הצר. גדות המסלע הגירני הרך נחצבו בדייקנות לביסוס קצות הקיר ולהגברת התנגדותו מול לחץ מים הזורמים בוואדי. בכל נדבך 38-28 אבני גזית. לפחות על שתיים מאבני הגזית נראו סימני סתתים וחורים חצובים המעידים כי האבנים נלקחו ממבנה קדום שפורק ואבניו שימשו מחדש לבניית הסכר. ריצוף עגול למחצה שהונח בקפידה (לוקוס 102; 2 × 8 מ' לפחות) בחזית הסכר בנוי גם הוא מאבני גזית בשימוש חוזר. מטרת הריצוף בקרקעית הוואדי הייתה להפחית את עצמת זרימת המים ולמנוע סחף של יסודות הקיר.

 

סכר השקייה 2 (איורים 4, 5). ממערב לסכר 1 ו-75 מ' במעלה הוואדי נמצא סכר 2, קטן בהרבה. קיר הסכר כמעט ישר ובנוי בנייה יבשה (W101; אורך 5.5 מ') בנדבך אחד של 13 אבני גזית מגיר (0.8 מ' גובה מרבי). בהשוואה לאבני הגזית בשימוש משני בסכר 1, על אבני סכר 2 אין פטינה או סימני שחיקה והן נחצבו ככל הנראה במיוחד לבניית הסכר. שלא כבסכר 1 אין סימני סתתים על האבנים. כמו בסכר 1, גם בחזית קיר 101 הונח ריצוף אבן עגול למחצה (לוקוס 103; 1.75 × 2.00 מ' לפחות) בנוי מאבני גזית.

 

במשקעי הוואדי שכיסו את ריצוף האבן של סכר 1 נמצאו חרסים שחוקים מהתקופה הביזנטית המאוחרת. באמצע הוואדי, ממערב לריצוף 102 וכ-0.5 מ' תחתיו נחפרה תעלה (לוקוס 104; 1 × 2 מ') ונמצאו בה חרסים שחוקים המתוארכים לתקופה הביזנטית המאוחרת. אופיים השחוק של החרסים מעיד כי הם היו משקעים משניים של מי הנגר ולא באתרם ולפיכך לא מסייעים לתיארוך הבנייה של הסכרים. מעט אבני הגזית שנשאו תווי סתתים והיו בשימוש משני בבניית סכר 1 אינם מוגדרים דיָם ולפיכך אינם מסייעים בתיארוך. ללא קשר לתאריך, על פי הדמיון במבנה הטכני וסגנון הבנייה של שני הסכרים, שללא ספק יועדו לאותה תכלית, הם היו חלק ממערך בנייה אחד.

 

סכר דומה מאוד נחפר בחורבת בזקה, מעט דרומה-מזרחה לאתר (הרשאה 4028-A). סכרים אלה נבנו בשנת 1953 על על ידי הקרן הקיימת לישראל כחלק מפרויקט תעסוקתי-סביבתי באזור (פ' גנדלמן, מידע בע"פ). שני סכרי השקייה נוספים בחורבת בזקה שנחפרים עתה (הרשאות 5290-A; חדשות ארכיאולוגיות 120), שייכים כנראה לתוכנית אב אחת של בניית סכרים באזור.