האתר של מעלול נמצא בעמק יזרעאל בין צומת נהלל ונצרת, בחלק המערבי של מגדל העמק, על הגדה המזרחית של ואדי עמוק שבמדרונו המערבי נראות מערות רבות. האתר נסקר ונחפר בעבר על ידי ג' אדלשטיין בשנת 1973 (הרשאה מס' 399-A) וא' רבן בשנת 1980 (הרשאה מס' 997-A). על פי סקרים האתר נושב בתקופות הברונזה הקדומה והתיכונה, הברזל, הפרסית, ההלניסטית, הרומית והביזנטית; הוא ננטש בשנת 1948. על פני השטח נראו כמות גדולה של חרסים ואבני בנייה. חלק גדול משטח האתר הוא היום בסיס צבאי.
נפתחו שלושה שטחי חפירה (C–A; איור 1) בשוליים המערביים של האתר, היכן שנראו שרידים ארכיאולוגיים בזמן הפיקוח על חפירת התעלה. בשטח A נחפר ריבוע אחד (3 × 6 מ'), בשטח B שני ריבועים ובשטח C ריבוע אחד. השרידים הארכיאולוגיים היו דלים. לחלק מן הנזק  נגרם מפעילות סחף כפי שניתן לראות על מחשופי הסלע, אך כמה קווי מים וחשמל שהונחו בשנות ה-80 הרסו את רוב האתר.

שטח A. בעומק של כ-0.4 מ' מפני השטח התגלו שני קירות מקבילים צמודים זה לזה
(W105 – רוחב 1 מ', W103 – רוחב 0.5 מ'; איור 2). הם נבנו מאבני שדה בינוניות וגדולות והשתמרו לגובה סנטימטרים אחדים בחלקם הנמוך ולגובה 1 מ' בחלקם הגבוה. קו מים חותך את הקירות בצדם המזרחי והסיר כמה נדבכים. סמוך לקירות נמצא נר שמן שלם (איור 1:3) המתארך אותם לתקופה ההלניסטית, שהיה מונח קרוב לוודאי על רצפה שניגשה לנדבכים העליונים של הקירות ונהרסה. קיר 105 הוא הקדום מהשניים וקיר 103 שולב בו זמן קצר לאחר בנייתו. שני הקירות שנבנו במפלס אחד יצרו מכלול אדריכלי השייך למבנה גדול שנמשך לפני הריסתו תחת כביש האספלט. שיטת הבנייה של הקירות מעידה כי הם היו ממוקמים בשולי היישוב.
הצד הצפוני של קיר 103 נהרס עד ליסודותיו מבור שנחפר מפני השטח ושימש לקבורת סוס או חמור. זוהי חדירה מודרנית שקדמה להנחת קו המים לרוחב האתר בשנות ה-80. במהלך ניקוי הנדבך העליון של קיר 103 והסרתו נמצאה בשכבת האבנים סיכת רכיסה שלמה (איור 4).
במערב לא נמצאו רצפות הניגשות לקירות ומכאן שהצד המערבי היה מחוץ לשטח המיושב של האתר.
הקרמיקה מסביבת הקירות מתוארכת לתקופה ההלניסטית וכוללת קנקנים מהמאות הג'–הב' לפסה"נ (איור 2:3–5).
 
שטח B. בחתך התעלה של קו המים החדש נראו קטעי קיר ארוך וחלקים של רצפת טיח בזיקה לחרסים מתקופת הברזל והתקופה ההלניסטית. לא נמצאו שרידים אדריכליים, ככל הנראה בשל הנזק שנגרם מקו מים שהרס את שטח C.
החרסים מהשכבות העליונות בשטח הם מהתקופות ההלניסטית, הרומית, הביזנטית והאומיית: קערה (איור 1:5). החפירה הופסקה לאחר שנחשפו שכבות סטריליות ללא חרסים ואבנים (2 מ' עומק) ולא הגיעה לסלע האם.
 
שטח C. האדמה שהייתה מפוררת בצבע אפור בהיר הכילה חרסים רבים. קו המים משנת 1980 בצדו המערבי של הריבוע נחפר עד לסלע האם ולא הותיר שרידים ארכיאולוגיים למעט חרסים. סלע האם נחשף בשטח מצומצם.

השטחים שנחפרו נפגעו ברובם פגיעה קשה או שנהרסו כליל בשל תשתיות מודרניות. עם זאת, התגלו חרסים מטווח רחב של תקופות ומצביעים על התיישבות ממושכת באתר: התקופה הכלקוליתית: ידית (איור 2:5), תקופות הברונזה הקדומה: קנקן (איור 3:5) והתיכונה: קנקן (איור 4:5) וכן תקופת הברזל והתקופות הפרסית וההלניסטית.