שטח I (איור 2)
הדרומי בשטחי החפירה, התגלה בו קבר מהתקופה הרומית, שלא נחפר. לא ברור אם הקבר הופרע, אף שהכניסה אליו נמצאה חתומה מאז השימוש האחרון בו.
 

הגישה לקבר היתה דרך פיר חצוב בסלע (כ-1.25 × 2.00 מ'; 1.75 מ' עומק מרבי), אשר מולא במכוון באדמה ובמילוי אבנים החוסמים את חלקו התחתון. הפתח, שנמצאה בו אבן הסף, כלל דלת אבן בזלת לא מעוטרת (0.80 × 1.0 מ') שהיתה נתונה עדיין בתוך ציריה ולה ידית אופקית פשוטה במרכזה (0.25 מ' אורך) . מצפון לדלת נבנתה מזוזה שניכר בה תיקון מאוחר בהכנסת גוש אבן גיר לחלקה העליון המרמז על כניסה מאוחרת לקבר.
 

בגיר הרך של הדופן הצפונית נחצבו ארבעה כוכים מלבניים גדולים (כ-2 מ' אורך; 1.1 מ' גובה) וכוך נוסף בפינה הצפונית-מערבית של הדופן המערבית. הסלע מדרום קשה ולפיכך לא נחצבו בו כוכים; הדפנות המערבית והדרומית גסות ולא מעובדות. בדופן המזרחי, מצפון לדלת, נחצב מקמר.
 

בתקרה נחצב פתח מלבני יוצא דופן (0.6 × 1.5 מ'; איור 3) שנחתם בשלוש אבני גזית. הפתח היה משופע במקצת ואפשר התאמה הדוקה של האבנים מבלי שיפלו לחלל הקבר.
חזית הקבר היתה מוחלקת היטב. יוצא דופן היו פני השטח החצובים והשטוחים (3.5 מ' אורך) שמעל הקבר שהסתיימו מצפון ומדרום בכרכוב מלבני. מדרום ומצפון לפיר נפגע המדרון הסלעי קשה ולא השתמר כל עיבוד או עיטור.
 

הממצאים היחידים בקבר שלא נחפר היו שני נרות דיסק הנפוצים בתקופה הרומית (המאות הב'–הג' לסה"נ; איור 4) ושברי זכוכית המתוארכים לתקופה זו. שבר קטן של כלי אבן מהמאה הא' לסה"נ נמצא במילוי הפיר.

 

שטח II
השטח (5 × 9 מ'; איור 5) נוקה עד לסלע הטבעי, והתגלו בו על פני כל השטח שרידי מחצבה המתוארכת לתקופות הרומית או הביזנטית. המחצבה הוגבלה למחשופי סלע הגיר הרך ואילו הסלע הקשה סביבה לא נחצב. כמה גושים חצובים חלקית נותרו במחצבה (0.35 × 0.50–0.6 × 0.9 מ'). באדמה הקשה היו שקועים חרסים, רובם מהתקופה הרומית הקדומה ומיעוטם מהתקופה הביזנטית. לא ברור אם החרסים הם מתקופת פעילות החציבה או מיד לאחריה, או נשטפו מהמדרונות הגבוהים של השטח המיושב.

שטח III (איור 6)
השטח נמצא כ-12 מ' מצפון-מערב לשטח II על מחשוף סלע המכוסה בהצטברות דקה של אדמה מהודקת. בניקוי סלע הגיר הקשה בחלק הדרומי של השטח נחשפה גת שהשתמרה בחלקה (איור 7) ומחצבה מדורגת הסמוכה לה מצפון. משטח הדריכה (לוקוסים 306, 317; 4.0 × 4.5 מ') השתמר גרוע, נותר רק שליש מהדופן הדרומית וחסרה הדופן המזרחית שהיתה גבולה עם בור האיגום. בחלקי הקירות במערב ובדרום-מערב לפחות שלוש שכבות טיח המצביעות על תיקונים תקופתיים. הרצפה החצובה כוסתה בפסיפס לבן גס שהשתמר בקטעים אחדים; בשטח נמצאה כמות גדולה של אבני פסיפס.
 

המחצית הצפונית של הרצפה היתה מכוסה שכבת אפר (לוקוס 316) ובה עצמות וחרסים שרופים מהתקופות הביזנטית המאוחרת והאסלאמית הקדומה (איור 9:8, 13), המתארכים את סוף השימוש במיתקן. ממזרח למשטח הדריכה נמצאו שני בורות איגום. הבור הדרומי (לוקוס 312; כ-1.6 × 1.7 מ'; 1.5 מ' עומק; 4.08 מ"ק) נחצב במקביל למשטח הדריכה, אולם בשל הרס הקיר המפריד לא ברורה שיטת הניקוז ממשטח הדריכה אל הבור. הדפנות החצובות של הבור היו מצופות בכמה שכבות של טיח עבה שהכיל כמות גדולה של חרסים מהתקופה הביזנטית. הרצפה היתה מרוצפת בפסיפס לבן. גם בור שיקוע (0.2 מ' עומק) בפינה הצפונית-מערבית היה מרוצף בפסיפס לבן. לאורך הדופן המזרחית נבנו שלוש מדרגות (כ-0.4 מ' גובה מדרגה); שתי העליונות היו מטויחות ואילו התחתונה רוצפה בפסיפס לבן.
 

מצפון לבור נמצא אגן טרפזי קטן (לוקוס 314) שלו שכבה חיצונית של טיח אפרפר (0.12 מ' עובי) שהונח על גבי שכבה של טיח ורדרד (2 ס"מ עובי). תעלה ששרידיה נראים בקושי חיברה את האגן  למשטח הדריכה.
 

בור האיגום הצפוני (לוקוס 309; כ-1.4 × 1.5 מ'; 1.3 מ' עומק השתמרות; לפחות 2.73 מ"ק) מורכב יותר. הוא נחצב בזווית למשטח הדריכה, והיה ככל הנראה בשימוש משני לפיר גדול

(1.6 × 3.0 מ') שנחצב קודם לכן. דופנות הבור היו מצופות ב-3–4 שכבות של טיח עבה ורצפתו היתה מטויחת בפשטות. בפינה הדרומית-מזרחית נמצאה מדרגה יחידה (0.4 מ' רום) ובפינה הצפונית-מזרחית בור שיקוע שצורתו רבע עיגול. בפינה הדרומית-מזרחית נמצאו בעת פירוק הבור שרידים של שתי מדרגות מכוסות פסיפס מתחת לקיר המטויח. עוד נמצאו אבני פסיפס שחורות רבות לצד לבנות. הדפנות הדרומית והמערבית היו הסלע החצוב ואילו הצפונית (W321) והמזרחית (W322) הוקמו כדי להתאים את הבור לפיר שהיה כבר קיים. קיר 321, תומך בחלק העליון את פני הבור המטויחים בטיח עבה. קיר 322 (0.5 מ' עובי) בנוי בגסות מבולדרים, אבני מילוי קטנות וטיח והוא חצה לשניים את הפיר המקורי (ר' איור 7). ממערב לו היה הבור וממזרח לו מילוי רופף של אדמה ואבנים שהגיע עד לפני הפיר המזרחיים החצובים המקוריים (לוקוס 323). הרצפה המטויחת של בור 309 (לוקוס 325; 8–10 ס"מ עובי) כיסתה שכבה של חומר מלכד, המורכב מטיח, אפר וטוף (10–12 ס"מ עובי), אשר כיסתה מילוי של שכבת אדמה צהבהבה כתושה על גבי שכבה של אבנים לא מסותתות המסודרות בשורות (איור 9) והונחה בחלקה על מדף עשוי אבני גזית (1.35 מ' אורך), ובחלקה על מילוי רופף. התלכיד שנוצר מדופנות הבור והרצפה היה קשה כבטון.
 

תעלה (לוקוס 324; כ-0.5 מ' רוחב; איור 10) שנחצבה מהפינה הצפונית-מזרחית של הפיר המקורי, נמשכת מזרחה. לתעלה שפות צרות משני צדיה, כדי לאפשר הנחת אבני כיסוי שטוחות, אחדות מהן נמצאו באתרן. התעלה הוליכה מים אל מחוץ לפיר המקורי לשקע טבעי בסלע, משם זרמו המים מזרחה ודרומה. השלוחה המערבית של התעלה, בתוך הפיר, היתה שורה של אבנים מסותתות בגסות, שיצרו גרם מדרגות שירד אל תוך הפיר מתחת לבור 309 המפורק. שורת האבנים נקטעת במסדרון צר (לוקוס 327), תחום מדרום בקיר שתמך במילוי רופף (לוקוס 328) שמילא את כל חציו הדרומי של הפיר, ובצדו הצפוני בקיר שנבנה לאורך חלל בסלע. המסדרון נכנס לחלל מתחת למדף האבן שמתחת לרצפת בור 309. המדף היה כנראה המשקוף של פתח לחלל שלא נחפר (איור 11). תפקידו של המכלול נותר לא ברור.
 

הממצא הקרמי מתארך את הגת לתקופה הביזנטית (איור 6:8–8, 10–12), עם כמות גדולה יחסית של קרמיקה מיובאת כגון LRC3 , LRC10A ו-ARS104 (איור 1:8–5). בהצטברות האדמה בבור 309 נמצא מטבע אחד (ר"ע 106052) שנטבע באנטיוכיה בין השנים 364–375 לסה"נ.

 

הישר מצפון למכלול הגת, מתחת לשכבת אדמה אדומה כהה מהודקת נחפרה מחצבה היורדת במדרון במדרגות (0.7 × 0.8–0.55 × 1.00מ' מידות האבנים). אדמתה הכילה כמות גדולה של חרסים הלניסטיים, לרבות שברים רבים של GCW, ומעט חרסים מהתקופות הרומית והביזנטית. בדומה לשטח II לא ניתן היה להגדיר את מקור החרסים. קרבת המחצבה לגת מאפשרת לשער שהמחצבה מאוחרת לגת ומעוררת קושי: אם הגת יצאה מכלל שימוש בשלהי התקופה הביזנטית או בתקופה האיסלמית הקדומה, כפי שעולה מהעדות של השטח השרוף במשטח הדריכה (לוקוס 316), המחצבה חייבת להיות מאוחרת לתקופה הביזנטית, ככל הנראה ממלוכית או עות'מאנית. להצטברות האדמה האדומה הכהה המהודקת שכיסתה את המחצבה נדרשת תקופה ארוכה ממשך הזמן שמן התקופה הממלוכית או העות'מאנית עד היום. זאת ועוד, לא נמצאו במחצבה ממצאים מתקופות מאוחרות אלה, ונראה לכן כי המחצבה קדמה לגת.

שטח IV (איור 12)
בשטח הנמצא גבוה יותר על המדרון, מצפון-מערב לשטח III, התגלה מיתקן מטויח גדול שהיה חלק מגת או ממאגר מים. נחפר רק חלקו המזרחי (איור 13).
הקיר הדרומי (W404) נבנה על שכבה דקה של אדמה על הסלע הטבעי ובסיסו יורד עם המדרון. זווית הירידה היתה חדה למדיי משום שבסיס הקיר ירד כ-1.25 מ' לאורך חלקו החשוף לאורך 4.5 מ'. קיר 404 נבנה מפנים חיצוניים ופנימיים של אבני שדה בינוניות וליבה של אבנים קטנות. הפן הפנימי צופה בשכבת טיח עבה (0.25–0.30 מ') שכיסתה את כל פני הקירות הפנימיים של המיתקן. נראה שקיר 404 (0.60–0.65 רוחב) קדום למכלול זה והותאם לשמש קירו הדרומי. הפן הפנימי הצפוני של הקיר היה מילוי שנוסף בין הקיר המקורי ושכבת הטיח העבה בתוך המיתקן. נראה כי קיר 404 נחתך בקצהו המזרחי כדי ליצור פינה עם קיר 407 שלא הובררה דיה. עם זאת, הוא עדיין נמשך מעבר לפינה שלא השתמרה היטב

(W415 שנחפר רק בחלקו).
 

קיר 407 נבנה משורה אחת של אבני גזית על מילוי אבנים קטנות על הסלע הטבעי. פניו החיצוניים המזרחיים כוסו בשכבת טיח. סמוך לפני הקיר החיצוניים נמצא סיר בישול שלם (טיפוס כפר חנניה C4; איור 1:14).
 

הקיר הצפוני (408) נבנה משני קטעים (איור 15). במקום חיבורו לקיר 407 נותרו שרידי טיח של פניו החיצוניים, כמו בקיר 407. כ-1.5 מ' ממערב לפינה נמצא הפן החיצוני של קיר 408 בנוי היטב מאבנים גדולות מהוקצעות וחותך את הקיר הקדום 413 הניצב לו. בין שני הקירות בנדבכיהם התחתונים נותר רווח (0.15–0.20 מ' רוחב). המשך קיר 408 מערבה בנוי מאבנים קטנות שנערמו באקראיות על שרידי קיר 413 והוא  סוטה מעט מקו הקטע המזרחי שלו, ללא פן חיצוני צפוני מסודר. החלק המערבי של קיר 408 נבנה, בדומה לקיר 404, על גבי שכבת אדמה נטויה שלא כמו קיר 413 שנבנה ישירות על גבי הסלע. סמוך לגבול המערבי של החפירה, שכבת הטיח על הפן הפנימי נמשכה מעל לראש קיר 408, אך לא המשיכה אל הפן החיצוני. הטיח האופקי מצביע על גובה הקיר – 1.35 מ' בתוך המיתקן.
 

שטח המיתקן (4.7 מ' מצפון לדרום ולפחות 3.5 מ' ממזרח למערב; יותר מ-22.2 מ"ק) היה מכוסה לחלוטין בשכבה עבה של טיח באיכות גבוהה; על קיר 407 היה טיח עבה במיוחד. רצפת הטיח הכילה כמות גדולה של אפר, חומר מפוחם וחלוקים קטנים והשתרעה ישר על הסלע. עוביה (5–8 ס"מ) הותאם למידת החלקות של פני הסלע. שתי הפינות שנחשפו היו מעוגלות, כמו המפגש בין הקירות לרצפה.
 

על פי הממצא הקרמי (איור 1:14–10) נבנה המיתקן בתקופה הרומית התיכונה. נמצאה כמות יוצאת דופן בגודלה של כלי כפר חנניה. בחומר שהצטבר בתוך המיתקן לאחר שיצא משימוש התגלו חרסים ביזנטיים. כמעט כל החרסים ההלניסטיים הרבים מן המיתקן היו שברים של קנקנים ופיתסים מסוג  GCW (איור 11:14).
 

באדמה שהצטברה על קיר 415 נמצא מטבע (ר"ע 106054) שנטבע באנטיוכיה ותוארך לשנת 383 לסה"נ.

 

שטח V (איור 16)
השטח נמצא כ-7 מ' במעלה המדרון מעל שטח III. קיר טרסה ברוחב אבן נמצא סמוך לקצה המדרון התלול ומתחת להצטברות של אדמה כהה. הקיר נחפר בשני קטעים. שלושה נדבכים בחלק הצפוני (W503) ונדבך אחד שהשתמר בחתך הקטע הדרומי (W508). קיר 508 היה קבור עמוק מתחת להצטברויות אדמה וניתן לתארכו לתקופה הביזנטית. קיר 503 נראה כבנייה מחודשת בתקופה העות'מאנית של קיר 508. מתחת לקיר 508 ועד לסלע הטבעי, כ-3 מ' מפני השטח, נמצאו מעט שברי כלי חרס ביזנטיים. במילוי הקיר העות'מאני נמצא מטבע (ר"ע 106053) מימי אלכסנדר ינאי (78–76 לפנה"ס).

 

שטח VI (איור 17)
השטח הצפוני, נפתח ריבוע אחד. נחשף קיר (W603) שנבנה משני פנים של אבנים וליבה של אבנים קטנות. כיוונו מזרח–מערב והוא נבנה ישירות על הצטברות אדמה על המדרון הגולש מזרחה. 1.5 מ' מגבול החפירה המערבי נקטע הקיר. בשל שטח החפירה המצומצם לא נמצאו פרטים הקשורים לקיר שעל פי כלי החרס תוארך לתקופה הביזנטית. על הסלע  החשוף, בפינה הדרומית-מערבית של הריבוע התגלו ממצאים שברי כלי חרס מהתקופה הרומית הקשורים כנראה לפעילות בתקופה זו בשטח IV הסמוך.