רצפות ומשטחי חיים הובחנו בכל ארבעת השטחים, אף שמיקומם לא אפשר חפירה נרחבת של מפלסים מחוברים.

שטח A. נחפרו שלושה ריבועים. נחשפה רצפת טיח ובה תעלה אבן אולם לא נמצא כל קשר בינה לבין הבנייה בריבוע הסמוך, שם התגלה חלק מבנה מימי הביניים במפלס נמוך למדיי.

שטח B. נחשפו שתי רצפות צלבניות ברורות של אבנים קטנות וטיח והן תוארכו למאה הי"ג לסה"נ על סמך הממצא הקרמי.

שטח C. נמצאה רצפה קטנה של אדמה כבושה שלא השתמרה היטב המתוארכת לתקופה הצלבנית.

שטח D. נמצאו שתי רצפות של אבנים קטנות וטיח במפלסים שונים מעט, אך ככל הנראה בנות תקופה אחת, המתוארכות אף הן לתקופה הצלבנית (המאות הי"ב-הי"ג לסה"נ).

 

נראה כי נחשפו ארבעה מבנים. הבניין הגדול בשטח B נחשף בחלקו על ידי גולדמן בשנת 1961. שטח החפירה המוגבל מקשה על בירור הקשרים בין קטעי המבנים. עם זאת, נראה שהמבנים האחרים היו מבני מגורים.

בעונה השנייה התרכזו המאמצים בשטח B לרבות השרידים שנחשפו בשנת 1999 (הבניין שנחשף על ידי גולדמן). נחשפו שרידים של מבנה צלבני גדול למדיי שמתארו קשה להבנה משתי סיבות. האחת, חלק גדול של המבנה, ובו רוב הקירות החיצוניים, נמצא מחוץ לשטח החפירה, ונמשך לתוך שטח בית הקברות שמדרום, המאפייה הנטושה שממערב וכביש האספלט שמצפון. הסיבה השנייה היא שהשרידים שנחפרו נפגעו קשה בעבר מפעולות שנעשו לאחר נפילת עכו בשנת 1291: הרס מכוון של העיר על ידי הכובש הממלוכי אל-אשראף ח'ליל כחלק ממדיניות 'האדמה החרוכה' שמטרתה היתה למנוע מהפרנקים דריסת רגל חוזרת בארץ הקודש. קירות וקמרונות נפולים ושכבת אפר שרוף מעידים על ההרס. אירוע אחר התרחש כמה מאות שנים אחר כך. עכו נותרה בהריסותיה עד המאה הי"ח, אז נבנתה שנית על ידי דאהר אל-עומר. השטח המכוסה על ידי עכו התורכית קטן בהרבה מזה של העיר הפרנקית, כל הבניינים  שמחוץ לחומות החדשות נהרסו בשיטתיות על ידי דאהר אל-עומר ואחריו על ידי אל-ג'זאר שבנה את הביצורים במאה הי"ט. ההרס הוא תוצאה של שימוש חוזר באבנים לבניית מבנים וחומות חדשות וכן נגרם מהצורך לפנות את השטח שלפני החומות מכל מכשול. כתוצאה מכך, המבנה שנבדק בחפירה היה במצב התפוררות קשה. מעל שכבת ההרס היה מילוי של חול דיונה שהכיל שברי כלי חרס תורכיים, שככל הנראה נותרו מזמן ההריסה הסופית של החומות.

 

בין מעט הממצאים האדריכליים היו שברים של כותרות פרנקיות ושבר אחד של צילוע מקשת גותית. ממצאי הקרמיקה והזכוכית כללו כלים המתוארכים לתקופות הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, והאסלאמית הקדומה ומכלול עשיר של כלי חרס צלבניים מקומיים ומיובאים. בשכבת האפר שעל הרצפה, שלעתים נחתמה על ידי קמרונות הרוסים, נמצאו שברי כלי חרס ומטבעות מן המאה הי"ג, בהם מטבע זהב של ג'ון הג' (1222–1254; ר"ע 107900). הקרמיקה משתי העונות כללה כמות גדולה של כלי בישול מזוגגים המעידים על אופיין הביתי של הפעולות בשטח. רוב הכלים האחרים היו יבוא של המאה הי"ג מקפריסין, איטליה וצפון סוריה וכלים אחדים מקומיים וגסים: פכים, קנקנים, קערות לא מזוגגות מסוג 'קערות עכו', כלי סוכר וקנקנים. לכמות הגדולה של 'קערות עכו' חשיבות רבה: מקובל שהן שימשו עולי רגל שהיו בחסות המסדרים הצבאיים (ואולי על ידי האחים של המסדרים). הימצאותן כאן עשויה לרמוז על פעילות אחד המסדרים הצבאיים. מיקום האתר מעלה אפשרות שזהו המסדר הטווטוני.