משקוף מעוטר בצלב. לאחר חפירת הצלה ב-1981, לקראת הקמת מלון קיסר, נתגלתה בשטח אבן משקוף מעוטרת בצלב ודגמי ורדה (איור 1). מקורה ככל הנראה בכנסייה (צלבנית?) שהיתה במקום, והיא נקבעה כאבן סף בשימוש משני בבניין גדול שהיה מיושב עד למאות הי"ט-הכ' לסה"נ.

 

כתובות ערביות קדומות. במהלך שנות השמונים נתגלו באקראי במכון לטיהור שפכים בטבריה (נ"צ — רי"ח 25110/74250; רי"י 20110/24250)  שני שברים של מצבות קבורה הנושאות כתובות ערביות מן התקופה האסלאמית הקדומה:
1. שבר לוח שיש (0.35 × 0.35 מ'; איור 2) שעליו חקוקה כתובת המתוארכת למאה הח' לסה"נ (סוף התקופה האומיית–ראשית התקופה העבאסית): 'בשם אללה הרחמן והרחום. העיד אללה שאין אלוה זולתו, והמלאכים ובעלי המדע; הוא עושה צדק, אין אלוה בלעדיו, הוא העזוז החכם. אמור: הוא אללה אחד, אללה הנצחי, לא הוליד ולא נולד ואין מי שידמה לו. זהו קברו של מעמר בן …'.
2. שבר לוח עשוי שיש לבן (0.33 × 0.60 מ'; איור 3), שעליו מגולפת בתבליט כתובת בכתב מרובע מפואר, המתוארכת למאה הי"א לסה"נ (התקופה הפאטימית): 'לכל דבר אבדון והרס וכליון וכך [כל נברא] הבלות עוטפת (ומכסה) אותו. זהו קברו של […? בן צא ? ] עד בן אלחסן. מת ביום [… לחודש ?] רביע השני …'.

 

דרכים עתיקות במורדות טבריה. באזור שממערב לשכון א' בטבריה, במורד שבין טבריה לח' נצר א-דין (בית מעון התלמודי? ר' חדשות ארכיאולוגיות 109: 22) נסקרה לאורך כקילומטר אחד דרך עתיקה העולה מטבריה לח' נצר א-דין. הדרך נבנתה כמדרגה מפולסת (כ-2 מ' רוחב ממוצע), העולה במתינות במעלה ההר, נתמכת בחלקה בקיר תמך (1.0-0.5 מ' גובה) והיא תחומה באבני שוליים שהונחו לצדה כלפי המדרון. דומה כי אין זו הדרך הרומית שעלתה מטבריה דרך בית מעון לציפורי ולעכו, הנזכרת במקורות התלמודיים, אלא דרך מקומית מאוחרת.
לאורך כ-200 מ' על שפת מדרון תלול בגבולה הדרומי של ח' נצר א-דין ניתן להבחין בשורת אבני-שוליים, המעידה כנראה על תוואי של דרך נוספת, הנמשכת בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב. ליד עינות הונה, במקום שבו חוצה תוואי הדרך את אפיק הוואדי (נ"צ — רי"ח 24978/74267; רי"י 19978/24267), שרד קטע מקיר תמך איתן, הבנוי מאבני בזלת מהוקצעות, מטויח בחלקו ונטוי כלפי המורד (3 מ' אורך, 1 מ' גובה, כ-0.5 מ' רוחב; איור 4). נראה שקיר זה תמך בדרך, אף כי אפשר שזהו קיר תמך של אמת מים. המשך התוואי לכיוון דרום אינו ניכר על פני השטח. כמו כן לא ברור הקשר בין דרך זו לבין הדרך שנסקרה מצפון-מזרח לו (לעיל). אפשר שקטע דרך זה נקשר לתוואי אשר עלה מהר ברניקי, מדרום לדרך טבריה–נצר א-דין. 

 

ח' אל-מגריבה. חורבה קטנה (כ-10 דונם) על גב שלוחה מדרום לעין בן זומא (נ"צ — רי"ח 2501/7428; רי"י 2001/2428), על המדרון שמעל שיכון א'. בחורבה נסקרו שרידים משני מבנים מאורכים (3 × 20 מ', 0.5 מ' גובה השתמרות הקירות), וכן בריכה מטויחת (2 × 2 מ'; איור 5). נלקטו שברי כלי חרס מימי הביניים ומן התקופה העות'מאנית.

 

אמת ברניקי. בשנת 1993 נסקרו שוב קטעים מהאמה בתחום מפת טבריה (תוואי האמה נסקר בעבר על ידי ז' וינוגרדוב). האמה, שנמשכה לאורך כ-14 ק"מ, הובילה מים ממעיינות נחל יבנאל צפונה לעבר טבריה. הקמתה מיוחסת לתקופה הביזנטית, והיא שימשה במהלך התקופה האסלאמית הקדומה. מן האמה השתמרו קטעים בנויים ומטויחים (איור 6) לאורך 4 ק"מ, וכן כמה בריכות הזנה מטויחות שנבנו לצד האמה. סמוך לאפיק ואדי ג'רדון (נ"צ — רי"ח 25265/74022; רי"י 20265/24022) השתמר חלק מקיר מסיבי (2.7 מ' רוחב, 1.5 מ' גובה), כנראה קיר יסוד של אומנה שנשאה גשר שעליו עברה האמה. קטעים נוספים של האמה נתגלו בעקבות עבודות פיתוח במתחם התיירותי גני מנורה, מדרום ומצפון למלון רויאל-פלזה (נ"צ — רי"ח 2521/7410; רי"י 2021/2410; איור 7). באזור חמת טבריה, ממערב למלון הולידיי אין (נ"צ — רי"ח 25150/74155; רי"י 20150/24155) עוברת האמה במקביל וסמוך לחומה שהשתמרה לגובה 1.5 מ' – ככל הנראה החומה המערבית של חמת טבריה מן התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (איור 8). צפונה יותר, בתחומי טבריה הקדומה מן האלף הראשון לסה"נ, שרדו בשלמותם קטעים בנויים של האמה לאורך עשרות מטרים: באזור המחצבה הנטושה (קרוב למבנה התיאטרון, אשר היה כנראה כבר נטוש בעת בניית האמה) ולמרגלות מצוקי ברניקי, ממערב למכון טיהור השפכים. שריד מרשים נוסף השתמר בתחום בית העלמין המוסלמי, ממערב לבריכה העירונית הקדומה המכונה 'בריכת דונה גרציה', על גבול בית העלמין היהודי.

 

חומת טבריה. מיסודות חומת הים בטבריה סמוך לקצה המזרחי שלה (גובה משוער 213 מתחת לפני הים; נ"צ — רי"ח 25158/74212; רי"י 20158/24212) נלקחה דוגמת עץ ונשלחה למכון וייצמן לתיארוך בשיטת פחמן 14. הבדיקה העלתה תאריך מכויל בטווח השנים 550-440 לסה"נ. מכאן שהעץ שממנו נבנו יסודות החומה נכרת ושימש לבנייה בתקופה הביזנטית – במחצית השנייה של המאה הה' או במחצית הראשונה של המאה הו' לסה"נ. מסקנה זו מחזקת את הצעתו של י' הירשפלד לתארך את הקמת החומה לימי יוסטיניאנוס ה-I (565-527 לסה"נ; ר' חדשות ארכיאולוגיות צז: 34). בדיקות קודמות שנערכו בראשית שנות התשעים על דגימות עץ מאותו אתר הצביעו על גיל מעט צעיר יותר (המאה הז' לסה"נ). את ההבדלים בתיארוך יש לייחס למיכשור המיושן שבאמצעותו נעשו הבדיקות הקודמות או אולי לכך שהדגימה הישנה נלקחה מעץ שמקורו בשיפוץ מאוחר של החומה.