שטח A נחפר לעומק של 1.95 מ' מתחת לפני השטח (2.6 × 2.8 מ'). ממפלס פני השטח ועד לעומק של 0.68 מ' התגלו שפכים מעורבים בממצאים מימי המנדט הבריטי, שהוסרו בסיוע כלי מכני. מעומק של 0.7 מ' ועד תחתית החפירה נחשפה שכבה של אדמה חומה, ובה שפע של שברי כלי חרס מהתקופה הביזאנטית (המאות הה'-הו' לסה"נ) וכמות גדולה של רעפים. הממצא הקיראמי כולל שלושה שברי נרות וכמה שברים של כלי יבוא מקפריסין מטיפוס Cypriot Red Slip Ware, כלים מצפון אפריקה מטיפוס African Red Slip Ware וכלים מטיפוס Late Roman C Ware (איור 11:1). בתחתית החפירה נחשף משטח של חלוקים גדולים שזמנם תקופת הקנומן התחתון; הם הונחו בנדבך אחד. אפשר שזהו משטח עבודה או אחסנה של בית יוצר לרעפי חרס מהתקופה הביזאנטית.

 

שטח B מרוחק 10 מ' ממזרח לשטח A. הוא נחפר לעומק של 1.96 מ' מתחת לפני השטח (2.8 × 5.0 מ'). בחתכי בדיקה שנערכו טרם החפירה התגלו כמה כלי חרס שלמים מתקופת הב"ת 2 (1800 לפסה"נ לערך). במפלס העליון של השטח ועד לעומק של 0.56 מ' נחשפו שפכים, ובהם אבנים ושברים של כלי חרס וזכוכית מימי המנדט הבריטי. מתחת למפלס זה ועד לעומק 0.88 מ' נחשף מפלס של אדמת חרסית חומה כהה. בתחתית מפלס זה נחשף משטח חלוקים מהתקופה הביזאנטית (המאות הה'-הו' לסה"נ), הדומה למשטח משטח A ונראה כי שניהם קשורים לאותה פעילות.

 

מתחת למפלס של משטח החלוקים נחשפה אדמת חמרה חולית אדומה, ובה שפע רב של כלים ושברי כלים מתקופת הב"ק 4 (איור 5-1:1). על פי תנוחת הכלים ומצב השתמרותם נראה שהם שייכים לקברים. כלים דומים לאלה התגלו בקברים באגן הירקון ובדרום הארץ (עתיקות 21:*1-*8). במערבו של שטח החפירה נחשפו קנקן שלם באתרו, ולצדו שברים של קנקנים וקערות שזמנם תקופת הב"ת 2א'-ב' (1800 לפסה"נ; איור 10-6:1), השייכים גם הם לקברים. כלים דומים התגלו בבית הקברות ממערב לתל קסילה שנחפר על ידי ר' קלטר (ר' חדשות ארכיאולוגיות 46-45:111) ובשכבה AXIII בתל אפק, והם מתוארכים לשלב שלאחר הארמון (Post Palace) בשטח A בתל אפק — המעבר מהשלב הקדום לשלב המאוחר בתקופת הב"ת 2. לא התגלו שרידי עצמות אדם.

 

נראה שבתקופות הב"ק 4 והב"ת 2א'-ב' היו בשטח החפירה קברי שוחה. על פי מצב הכלים ניתן להסיק שקברי תקופת הברונזה התיכונה הרסו את קברי תקופת הברונזה הקדומה וכליהם הושלכו לכל עבר. בשל תנאי החפירה לא ניתן היה לשחזר את תוכניות הקברים.

 

החפירה תורמת מידע גיאולוגי וטופוגרפי על האזור בתקופת הברונזה ובתקופה הביזאנטית. משטח החלוקים בשטח B גבוה בהרבה ממפלסו של המשטח בשטח A, ולכן נראה כי בתקופה הביזאנטית השטח היה משופע למערב, ולא מפולס כמו בימינו. עוד ניתן ללמוד על סמך הממצא בשטח B כי עד התקופה הביזאנטית אדמת החמרה לא התכסתה בסחף ושרידי הקברים היו חשופים בפני השטח.

 

מאז המאה הו' לסה"נ ועד היום התכסה השטח בשכבה עבה של סחף. על פי תכולת הסחף נראה כי מקורו בנחל הירקון וביובליו, המרוחקים כ-100 מ' מדרום לשטח החפירה, ולא בביצה מקומית. מכאן ניתן להסיק שבעת הקבורה בתקופות הברונזה הקדומה והתיכונה זרם אפיקו של נחל הירקון במפלס נמוך ולא הציף את סביבת הקברים, ואילו בתקופה הביזאנטית עלה מאוד מפלס הנחל ומימיו הציפו את הסביבה לעתים קרובות עד שזו כוסתה בסחף רב.