בחודש יולי 1997 נערכה חפירה הצלה במערת קבורה (הרשאה מס' 2710-A*; נ"צ — רי"ח 197215-76/745183-257; רי"י 147215-76/245183-257), בצומת הרחובות המלך שלמה וצביה יצחק, סמוך לבית העלמין נווה דוד, שנחשפה עקב פגיעת מחפרון. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי י' סלמון בסיועם של א' קובני (מדידות) וי' נגר (אנתרופולוגיה פיזית).
למערה פיר (0.7 מ' רוחב, 0.5 מ' עומק; איור 1) היורד אל אולם קבורה מרכזי (3.1 מ' אורך, 2.2 מ' רוחב) ומצפונו כוך קטן (1.1 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב). האולם המרכזי והכוך נפגעו קשות מתעלת מחפרון שחצתה אותם מצפון לדרום.
בצדו המזרחי של האולם נמצאו שברים של שני קומקומים האופייניים לתקופת הברונזה הביניימית (הברונזה הקדומה IV; איור 2). עוד נמצאו עצמות אדם פזורות על פני הרצפה ובמילוי של האולם. ניתוח אנתרופולוגי העלה כי העצמות מייצגות קבורה של פרט בוגר אחד. כמו כן נמצאו מיקרוליתים רבים במילויים של האולם והפיר, שמקורם כנראה בסחף שהגיע מהיישוב הפרהיסטורי נווה דוד בפתחו של נחל אזוב (ואדי שיח).
נראה כי המערה שנשדדה בתקופה מאוחרת היתה חלק ממערך קבורה גדול שהשתרע למרגלות הכרמל בין נחל אזוב לנחל אחוזה. באזור נמצאו מערות קבורה נוספות מתקופת הברונזה הביניימית שרובן נשדדו בתקופה הרומית-ביזנטית.