קירות מגדל השדה (W4–W1) נבנו מאבני גוויל גדולות שהונחו הישר על הסלע הטבעי המשתפל והשתמרו לגובה מרבי של שלושה נדבכים (1 מ'). צדם החיצוני של הקירות שטוח בדרך כלל ואילו האבנים בצד הפנימי הונחו בפחות הקפדה. אבנים גדולות במיוחד הונחו בפינות המגדל. אפשר ששני חללים מקבילים בקצה הדרומי של קירות 3 ו-4 נבנו במכוון ושימשו חלונות.

לאחר הסרת רובד הקרקע העליון ואבנים גדולות מפוזרות, ככל הנראה מפולת של קירות המגדל, נחשפה שכבת אדמה מהודקת עם אבנים קטנות (L105; איור 3). עם הסרת שכבה זו שלא נמצאו בה כל ממצאים נחשף הסלע הטבעי (איור 4). נראה ששכבת האבנים הקטנות הונחה במכוון כדי לפלס את הסלע המשתפל ושימשה רצפת המגדל. על פי הטופוגרפיה הטבעית המשתפלת נראה שהכניסה למגדל, שלא נמצאו ממנה שרידים, הייתה בדרום. סביב המגדל נחשף הסלע הטבעי וכן חרסים אחדים מהתקופה הביזנטית.

 

אפשר לתארך את הקמתו של מגדל השדה לתקופה הביזנטית אף שנמצאו מעט חרסים בני התקופה. בסביבת החפירה נחשפו חציבות פשוטות רבות בסלע. בעמק שמדרום למגדל השדה הובחנו קירות טרסה רבים הבנויים מאבני גוויל בינוניות. קירות אלה והמתקנים החצובים מעידים על פעילות חקלאית עתיקה בשטח. בקרבת מקום, מדרום לעמק האלה, נחפר ליד מושב אדרת מגדל שדה דומה שתוארך לתקופה הרומית (חדשות ארכיאולוגיות 122).

מגדלי שדה דומים למגדל שנחפר תועדו בתקופה המודרנית ושימשו למטרות מגוונות בשדות חקלאיים, כמקומות אחסון והגנה במהלך העונה החקלאית האינטנסיבית וכנקודות תצפית אסטרטגיות.