קירות המבנה (W20 ,W13–W11; כ-0.9 מ' רוחב) נבנו גוויל מאבני בזלת והשתמרו לגובה שלושה נדבכים (איור 3); סביר להניח שחלקם העליון היה בנוי מלבנים. הקירות הושתתו על שכבה מהודקת (L16), עשויה חול צהבהב וגושי טרוורטין קטנים, שהכילה שברי כלי חרס.

בחזית המבנה מצפון נחשפה תשתית (L18) של אבני בזלת קטנות שהכילה שברי כלי חרס. הכניסה למבנה (0.8 מ' רוחב) הייתה במרכז הקיר הצפוני והובילה אל היחידה המרכזית (2); הסף ומזוזות הפתח נבנו באבני בזלת שעוצבו היטב.

יחידה 1 (2.4×3.5 מ') במערב המבנה נפגעה בעבר קשות בדרום ובמערב בעת הנחת קו תקשורת. רצפת היחידה שלא נשתמרה הושתתה על חול וטרוורטין.

יחידה 2 (2.1×3.5 מ') נתחמת בשני קירות מחיצה (W17 ,W14) שבצפונם פתחים

(0.9, 1.1 מ' רוחב) המוליכים ליחידות 1 ו-3. הרצפה (L22) עשויה חול ואבני טרוורטין והכילה שברי כלי חרס. בפינה הדרומית-מזרחית, מעל הרצפה, נחשף משטח עבודה מלבני (W25; כ-0.7×1.2 מ', כ-0.34 מ' גובה; איור 4), בנוי משכבה אחת של אבני בזלת, שהושתת גם הוא על שכבת חול וטרוורטין (L27) שהכילה שברי כלי חרס.

יחידה 3 (2.8×3.5 מ') ממוקמת במזרח המבנה. בדרום, במקביל לקיר 13, נמצא קיר

(W23) בנוי משורה של גושי דבש גדולים שנשתמר לגובה שני נדבכים, ובין הקירות נוצרה מעין תעלה שרצפתה בנויה מאבני גוויל קטנות (כ-0.2 מ' רוחב; איור 5). התעלה נמצאה מלאה בסחף (L24) שהכיל שברי כלי חרס. כן נחשפו שכבות של סחף, אדמה אפורה בהירה ואבנים קטנות (L26 ,L21) שהכילו שברי לבנים וביטומן, כנראה שרידי רצפה שלא השתמרה, לצד שברי כלי חרס.

 

המבנה היה מכוסה בשכבות מילוי וסחף (L19 ,L15 ,L10) שהכילו מעט שברי כלי חרס ורעפים.

 

שברי כלי החרס שהתגלו בתשתית הקירות והרצפות, מעל הרצפות ובשכבות המילוי שכיסו את המבנה, כללו קערות (איור 1:6, 2), קדרות בישול (איור 3:6–5), סירי בישול (איור 6:6–11), מכסים (איור 12:6–15), קנקנים (איור 1:7–3), פכים (איור 4:7–6) ונר (איור 7:7), המתוארכים לתקופה הביזנטית.

 

על סמך הממצא מעל הרצפות, אפשר להניח שהמבנה היה מקורה בגג רעפים ורצפתו הייתה עשויה מלבנים וביטומן. הממצא הקרמי מצביע על כך שהמבנה, ככל הנראה חלק מחווה חקלאית, הוקם במאה הה' לסה"נ ונעזב בסוף התקופה הביזנטית, כנראה בעקבות הכיבוש המוסלמי.