נפתחו שני שטחים, שטח G בצפון-מזרח, סמוך לשטח A בחפירת הבדיקה (כ-75 מ"ר; איור 1) ושטח H במערב, בהמשך לשטח D בחפירת הבדיקה (כ-450 מ"ר), והוגדרו שש שכבות של הצטברויות ארכיאולוגיות, מימינו ומהתקופות הרומית–ביזנטית, הברונזה הביניימית, הברונזה הקדומה א', הניאולית הקרמי והניאולית הקדם-קרמי ב'. עיקר הממצא בשטח G מתוארך לתקופה הניאוליתית הקרמית ואילו השרידים בשטח H מתוארכים ברובם לתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב' וכוללים שרידי קירות ומתחם מלבני מרוצף. השתמרות הממצא באתר סבירה. 

התקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב'. נחשפו מתחם מרוצף ואזור קבורה וביניהם קיר (איור 2).

למתחם המרוצף מתאר מלבני (8×13 מ') והוא כולל שני ספסלים וארבעה קטעים של רצפת אבנים (איור 3). בפינה הדרומית-מזרחית נמצא קטע בנוי מאבנים מזוות ששולבו בטיח (3×4 מ'; איור 4: 1). מצפון לו נמצא קטע בנוי אבני גיר נקבוביות (2×4 מ'; איור 4: 2). הקטע הגדול נמצא במרכז המבנה (4×5 מ'; איור 4: 3) ובנוי אבני בזלת וגיר שטוחות שמתארן מצולע. מצפון לו נמצא קטע קטן שנבנה מאבני בזלת קטנות (1.5×1.5 מ'; איור 4: 4). ממגוון סגנונות הבנייה נראה שרצפת המתחם נבנתה והורחבה בשלבים. גלישת קרקע לצפון, כלפי ערוץ נחל, יצרה קמרים ברצפה.

 

במתחם השתמרו שני ספסלים, במזרח ובדרום (איור 5); מושביהם נבנו מאבני בזלת שטוחות אשר נתחמו בשורה של אבנים לבנות המדגישות את קצה הספסל. חזית הספסלים דופנה בשורת אריחי בזלת (אורתוסטטים). לא נמצאו במתחם עדויות לקירות גבוהים ולעמודים ולכן יש להניח שלא היה מקורה. אבני בזלת שטוחות לא נמצאו בשטחי החפירה האחרים ועל כן השימוש בהן מעיד על בחירה מכוונת של חומר בנייה שמקורותיו עשויים להיות מרוחקים.

כ-7 מ' ממזרח למתחם המרוצף נמצא אזור קבורה ובו קיר שדה ולפחות שמונה קברים, שחלקם נחתמו באבנים שטוחות ובטיח (איור 6). כל הקבורות הן משניות והנקברים זוהו כשבעה גברים ואשה אחת, כולם בוגרים. בשלושה קברים התגלו מנחות: בשני קברים של גברים נמצאו ראשי חץ, ובקבר האשה נמצאו רגל של שור הבר וצדף מנוקב (איור 7).

מכלול כלי הצור אופייני לתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב' וכולל תוצרים של טכנולוגיה 'נביפורמית' להפקת להבים ובהם להבים (איור 8: 1, 2), טבלת גרעין (איור 8: 3), גרעין (איור 8: 4) ופסולת נקר (איור 8: 5). כלי הצור האינדיקטיביים כוללים ראשי חץ מטיפוסים חילואן (איור 9: 1), יריחו (איור 9: 2–4) וביבלוס (איור 9: 5, 6) ולהבי מגל משובררים על הגחון (איור 9: 7, 8).

במדגם של עצמות בעלי החיים לא זוהו מינים מבויתים; המין הנפוץ הוא שור הבר (40% לערך).

התקופה הניאוליתית הקרמית. הממצא היחיד מתקופה זו הוא קבורה החותכת את מרכז הספסל הדרומי ואת רצפת האבנים הסמוכה לו (איור 3). זו היא קבורה ראשונית של בוגר שלוותה במנחות; סמוך לראשו נמצא ראש חץ מטיפוס עמוק (איור 10: 1), ולמרגלותיו נמצא חלוק אבן מעובד (איור 10: 2).הקבורה מתוארכת על סמך בדיקת פחמן 14

(7830–7560 שנים לפני זמננו) לשלהי התקופה הירמוכית.

התקופה הרומית–ביזנטית. השכבה הניאוליתית הקדם-קרמית מכוסה בשכבה (0.2–0.4 מ' עובי) המתוארכת לסוף התקופה הרומית–ראשית התקופה הביזנטית (המאות הג'–הה' לסה"נ). נמצאו קירות טרסה ספורים וחרסי שדה רבים, שמקורם כנראה בדישון השדות בפסולת יישוב, שאינם מעידים על קיום אתר יישוב קדום במקום. מעל שכבה זו נמצאה הצטברות דקה על פני השטח שבה מעט שרידים מודרניים שמקורם ככל הנראה בכפר הנטוש אל-ע'אבה אל-תחתא.

 

התקופה הניאוליתית הקרמית. נחשפו ארבעה בורות חצובים בסלע טוף, ובהם זוג בורות שבאחד נמצאו אבנים מזוות ובאחר שברי כלי חרס האופייניים לתרבות הירמוכית (איור 11). בורות דומים נמצאו ברבים מאתרי התקופה ונראה ששימשו מתקנים.

מכלול כלי הצור דל וכולל פריטים אחדים. הפריטים האינדיקטיביים משני השטחים כוללים שני ראשי חץ, מטיפוס הפרסה (איור 10: 3) ומטיפוס ניצנים (איור 10: 4), ולהב מגל (איור 10: 5) מהטיפוס האופייני דווקא לתרבות יריחו IX, וייתכן שהימצאותו באתר מעידה על המעבר מן התרבות הירמוכית לתרבות זו.

תקופת הברונזה הקדומה א'. מעל לחלק מן הבורות הירמוכיים נמצאה הצטברות עשירה בשברי כלי חרס מתקופת הברונזה הקדומה א'.

תקופת הברונזה הביניימית. מעל להצטברויות מתקופת הברונזה הקדומה נמצאו שרידים דלים של רצפות מגורים מתקופת הברונזה הביניימית.

 

עיקר ההתיישבות באתר מתוארכת לתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב' ולתקופה הניאוליתית הקרמית.

שרידים מן התקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב' נמצאו ברוב שטח האתר וכוללים אדריכלות, קבורות, עצמות בעלי חיים וכלי צור. עובי השכבה (עד 0.5 מ' עובי), כמות הממצא ובעיקר הרכב מכלול הצור מצביעים על פרק זמן קצר של התיישבות. ניתוח ראשוני של מכלול הצור מראה שראשי החץ הנפוצים הם חודי יריחו ולפיכך יש לתארך אותו לשלב התיכון של הניאולית הקדם-קרמי ב'. אף שהתגלו להבי מגל ששימשו לקציר דגן וודאי מעידים על עיסוק בחקלאות, ניתוח ראשוני של מכלול עצמות בעלי החיים הראה שבאתר נמצאו רק מינים לא מבויתים. שכיחותו הגבוהה של שור הבר מעניינת במיוחד, שכן דמותו קשורה בפולחן הניאוליתי.

מתחמים מרוצפים באבן נדירים באתרים הניאוליתיים במזרח הקדום ואילו רצפות טיח תועדו באתרים רבים בדרום הלבנט ובסביבה הקרובה של האתר, דוגמת יפתחאל וכפר החורש. מתחמים מרוצפים באבן תועדו עד כה רק בצ'איונו שבמזרח אנטוליה ובביידא שבדרום ירדן, בשולי כפרים, ופורשו כמקדשים.

חשיפת המתחם המרוצף סמוך למתחם הקבורה מעלה שאלות על תפקיד האתר. בשלב זה נראה כי יש קשר בין השניים בשל קרבתם זה לזה ובשל ההרכב הזהה של מכלולי הצור שהתגלו בהם. בשלב זה של החפירה קשה לקבוע אם המתקן הפולחני מייצג אתר פולחני או אזור מוגדר בתוך כפר.