|
|
|
|
|
בין עונת החפירה 2000 לעונה 2002 התחלפה הנהלת פרויקט החפירות בתל דור, ובמידה מסוימת השתנו גם מטרות החפירה ודרכי הפעולה. עונת 2000 (רישיון מס' 98/2000-G) הייתה עונת החפירות האחרונה של המשלחת הישנה, שנוהלה במשך 20 שנה על ידי א' שטרן מן האוניברסיטה העברית. לאחר פרישתו לגמלאות ובעקבות החלטתם של כמה מחברי הצוות להמשיך בפרויקט, התחדשו החפירות בשנת 2002 בניהולם של א' שרון וא' גלבוע. במהלך עונות 2002 ו-2003 (רישיון מס' 40/2003-G) ערכה המשלחת החדשה פעולות מצומצמות בשדה, בכוונה לחזור לעונות חפירה מלאות החל משנת 2004. החפירות בעונות אלה נוהלו על ידי א' שטרן (2000) וא' שרון (2003) מטעם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית וא' גלבוע (2002–2003) מטעם מכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, בשיתוף ס' ווינר (עונות 2002, 2003) מטעם מרכז קימל למדעי הארכיאולוגיה במכון וייצמן למדע, א' סטוארט (עונות 2000, 2003) מטעם המחלקה לתולדות האמנות באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ש' סטרופ (עונה 2003) מטעם המחלקה ללימודים קלסיים באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל וו' בוסהופ (עונה 2000) מטעם אוניברסיטת דרום אפריקה. כמו כן השתתפה בעונת 2000 קבוצה גדולה מגרמניה שרוכזה על ידי ו' האורי וב' סטיינר. הצוות הבכיר של החפירה כלל גם את ג' ברג (ארכיאולוג שדה בכיר), א' בלוך-סמית וא' אסטס (ניהול שטחים), ב' הר-אבן, נ' קרנות, ש' בוכוולד, ט' גולדמן, י' שלו, ג' ילדין-סלואן, ק' מקגוורן וד' סטיץ (ניהול שטחי משנה), ס' מצ'קביץ (מדידות ושרטוט), א' קילברו (מורשת ושימור), ר' לין (שימור), א' כהן (שחזור פסיפס), נ' וילוז'ני ומ' לביא (שחזור פרסקאות), ל' ברטוציוויץ ונ' רבן (ארכיאוזולוגיה), א' בוארטו (תיארוך פחמן 14), ר' שחק-גרוס (מיקרמורפולוגיה), פ' ברנה (אנליזות כימיות), ר' אלברט (ניתוח פיטוליתים), ש' שלו (ארכיאומטלורגיה), ר' רוזנטל-הגינבוטום (קרמיקה פרסית-רומית), א' צ'ויקה (כלי עצם), ב' גוז-זילברשטיין (קרמיקה פרסית-רומית, רשמת ואוצרת מוזיאון המזגגה), י' הירשברג (צלם ומנהל המוזיאון), ע' סמילנסקי וא' קרסיק (ניתוח מורפולוגי ממוחשב של כלי חרס), ו' רוזן (ציור ממצא), ר' גרוס (רפאות), ר' עסיס (מנהלה) וא' חיים (מנהלה וספירת קרמיקה). המשלחת נתמכה על ידי החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, קרן ברמן לארכיאולוגיה מקראית וקרן קימל לארכיאולוגיה ולמדעים והתארחה בבית הספר החקלאי בפרדס חנה ובקיבוץ נחשולים. עבודות השימור נערכו בשיתופם של מחלקת השימור של רשות העתיקות (ע' פרוינדליך) ורשות הגנים הלאומיים.
|
|
המטרות העיקריות של משלחת החפירות החדשה היו לקדם את פרסום תוצאות החפירה של המשלחת הקודמת ולבחון נהלים חדשים והיבטים של האתר ושל עבודת השטח שטרם נבחנו בדור עד כה.
חוקרים ממרכז קימל למדעי הארכיאולוגיה במכון ויצמן שהו באתר עם צוות המשלחת שבוע במהלך חודש יולי 2002 ושבועיים במהלך חודש יולי 2003 ועסקו בניתוח חתכים בשטחים D2 ו-G. מטרת מחקרים אלו היתה להבין היבטים של העדות הארכיאולוגית ממגוון המרכיבים המיקרוסקופיים של הסדימנטים. שימוש במיכשור מדעי מגוון בשטח איפשר עריכת בדיקות שנועדו להשיג תשובות בזמן החפירה. תהליך זה משפיע הן על ההחלטות בשטח והן על הבדיקות שיערכו במהלך השנה. נוסף על כך נערכו בעונת 2003 ניסיונות בשיטות תיעוד חדשות בשטח, ברישום ממצא ובעיבוד מידע לקראת פרסום.
|
שטח G (תקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל הקדומה)
שלב 12/G (תקופת הברונזה המאוחרת IIב). זהו המפלס הקדום ביותר שהתגלה בשטח G. מפלס זה נחשף בשתי תעלות בדיקה שנפתחו כבר בעונות הקודמות מתחת למפלסים הקדומים ביותר של מבנה מתקופת הברזל (שלב 10, תקופת הברזל 1א הקדומה, לפי המינוח הנוהג בדור). במפלס זה התגלתה הרבדה אופיינית לשטח פתוח, ללא שרידים אדריכליים. הרבדה זו כוללת רצף של שכבות נטויות, המורכבות משרידי לבני בוץ (בחלקן שרופות), אפר, גושי פחם ופסולת תעשייתית. שכבות אלה הן העדות הקדומה ביותר לפעילות תעשייתית בשטח זה, הנמשכת גם בשלבים הבאים. עם זאת, בניגוד לפעילות התעשייתית של ראשית תקופת הברזל (שלב 10), הקשורה בבירור במתכת והתבצעה בתוך מבנה, אופי הפעילות בתקופת הברונזה המאוחרת טרם הוברר ונראה שהיא התבצעה בשטח פתוח. שכבות אלה כוסו במילויים מכוונים, שמטרתם היתה אולי לפלס את השטח. על פי ניתוח ראשוני של כלי החרס יש לתארך את השכבות הללו לאמצע המאה הי"ג לפסה"נ לערך. בנוסף לקרמיקה המיובאת מקפריסין ויוון המאפיינת תקופה זו, במיוחד לאורך החוף, נחשפה כמות נכבדת של קנקנים מצריים, המבשרים את הייבוא הנכבד של קנקנים מצריים על תכולתם לדור בראשית תקופת הברזל.
לא ברור אם השטח נכלל בתחומי העיר של תקופת הברונזה המאוחרת. ייתכן כי העיר של סוף תקופת הברונזה המאוחרת הקיפה רק את רכס הכורכר המערבי ביותר, הנמשך מתחת לחלקו המערבי ביותר של התל, ורק בראשית תקופת הברזל הורחבה העיר למזרח, אל עבר דיונת החול שממזרח לרכס זה. אם נכונה הנחה זו הרי ששטח G, שבמרכז התל של ימינו, נמצא מחוץ לגבולות העיר של תקופת הברונזה המאוחרת, ולמעשה נחפרו בשטח G מורדותיו של התל. עם זאת, כנגד הנחה זו יש לציין כי השכבות מוטות לכיוון הנגדי, כלומר מצפון לדרום ולמערב ולא ממערב למזרח.
שלב 11/G (תקופת הברונזה המאוחרת IIב ואולי מאוחר יותר). המשך הפעילות באזור הותירה רצף של מפלסים על המדרון שנוצר מהשכבות הנטויות של שלב 12. מפלסים אלה נטו בצורה לא סדירה לכיוון דרום ומערב (איור 1). רוב החומר המורבד הכיל לסרוגין כתמים של סדימנט דק גרגר (0.12 מ' עובי מרבי) שככל הנראה נוצר בחום, ובהם סיגים ופחם, וכן משטחים עשירים בפיטוליתים. במפלסים אלה התגלו שני פריטי נחושת: פגיון וקרדום או להב מחרשה. כן התגלה בשלב מאוחר של שלב 11 מתקן, הכולל לפחות שני אגנים מדופנים באבן ומרוצפים בשכבה עבה של צדפים. אחד האגנים גבוה מהאחר, ובו תעלה שהוליכה כלפי מטה אל האגן הנמוך. קטעים קטנים נוספים של שכבות צדפים מרמזים על קיום אגנים או משטחים נוספים דומים. מלבד שכבת הצדפים, האופיינית למתקנים בהם ניקוז או בידוד, אין רמזים שיעידו על שימושו של מתקן זה. מלבדו לא נתגלו בשלב 11 שרידים אדריכליים כלשהם.
על סמך ניתוח קרמי ראשוני תוארך המכלול לתקופת הברונזה המאוחרת IIב, אך נראה כי הוא מאוחר למכלול של שלב 12, וקרוב לוודאי שהוא מסמן את המעבר מתקופת הברונזה המאוחרת II לתקופת הברזל (סוף המאה הי"ג–ראשית המאה הי"ב לפסה"נ). מעט שברים של סירי בישול שהתגלו בחלק העליון של המפלסים תוארכו לראשית תקופת הברזל, אך לא ברור אם הם אכן שייכים לשלב זה או קשורים למבנה משלב 10. תיארוך המכלול שנחשף בשלב זה ביחס לתיארוך השלב הקודם (12) והשלב הבא (10) יהיה מרכיבי עיקרי בהבנת אופי המעבר מתקופת הברונזה לתקופת הברזל באתר.
|
שלב 10/G (תקופת הברזל 1א הקדומה). זהו המפלס הברור הראשון של תקופת הברזל בשטח G (להגדרות כרונולוגיות של תקופת הברזל הקדומה ר' Gilboa and Sharon 2003. BASOR 332:7–80). הוא מלמד מחד על המשכיות פונקציונלית של האזור ומאידך על כמה שינויים בולטים. מבחינה מיקרומורפולוגית הרכב ההרבדה של שלבים 11 ו-10 דומה: קוורץ וקלציט שעברו חימום, בשילוב 'מפלסים לבנים' המורכבים בעיקר מפיטוליתים. מפלסי ההרבדה של שלב 10 דקים יותר ורבים יותר. החידוש המשמעותי בשלב 10 הוא ההופעה הראשונה של אדריכלות בשטח G. נחשף מבנה חצר, ששימש עד לתקופת הברזל 2א תוך שינויים רבים וזוהתה בו שכבת חורבן אחת (בשלב 9). ברוב חדרי המבנה הוגדרו בשלב 10 שניים עד שלושה שלבי בנייה ברורים, בעיקר הגבהת רצפות. לא ברור עדיין אם הופעת האדריכלות בשלב זה מסמנת את תחילת ההתפשטות של העיר לאזורים חדשים או אם היעדר ממצא אדריכלי בשלבים 12–11 הוא רק פועל יוצא של השטח הקטן שנחשף.
בחצר שבמרכז המבנה נמשכה הפעילות התעשייתית בשלב הבנייה הראשונים של שלב 10 (שלבים 10ב–ג). כבר בעונות הקודמות הערכנו שהפעילות באזור כללה מיחזור בקנה מידה קטן של נחושת (חדשות ארכיאולוגיות 111), ודגימות הקרקע שנלקחו בעונות 2002, 2003 הוכיחו טענה זו. ניתוח בעזרת ספקטרומטר XRFהראה שיש ריכוזים של טיפות נחושת קטנות בתוך בור קטן ולצדו, כמוהו התגלו רבים בשטח. ניסוי בחימום סדימנטים, שנערך הן במעבדה הן תוך שחזור הפעילות התעשייתית בשדה, הראה שטביעת האצבע הכימית הייחודית של סדימנטים אלה נוצרת כאשר הם נחשפים לטמפרטורה גבוהה, קרוב לוודאי מעל 1000 מעלות צלסיוס. הממצא בשטח מעיד שאכן הושגה כאן הרמה הפירו-טכנולוגית הנחוצה. בעונות הקודמות התגלו במבנה זה כוריות, צינורות מפוח (tuyères) ומפוח חרס (חדשות ארכיאולוגיות 111). בניסויים שערכנו בשטח תוך שימוש בחפצים דומים הגענו לטמפרטורות מרביות של 1400 מעלות צלסיוס.
שלב 9/G (תקופת הברזל 1א המאוחרת). בשלב זה ניכרות הן המשכיות אדריכלית הן התפתחות. הקירות של מבנה החצר בשלב זה עוקבים בכיוונם אחר הקירות הקדומים יותר, אך הם איתנים יותר ובנויים באבני שדה גדולות יותר. על אף שהקירות בנויים בדרך כלל משורת אבנים אחת הם השתמרו לגובה מרבי של 2 מ' והמשיכו לשמש בשכבות מאוחרות יותר. במבנה זה זוהתה שכבת חורבן (ר' חדשות ארכיאולוגיות 111), ובה התגלו על רצפות העפר קורות של תקרות או גגות ושאריות של מעזבה. בעונת 2000 נחפרו שני חדרים בצפון-מזרח המבנה (איור 2) ונחשפו רצפות. על הרצפות התגלו שרידי כלי חרס בהרבדה ראשונית, ומלבדם לא זוהתה עדות ברורה לחורבן. חפירת הבדיקה שנערכה באחד החדרים המערביים במהלך עונת 2003 נעצרה על מה שנדמה כגג שקרס, אך גם כאן לא נרשמה עדות ממשית לשריפה. נתונים אלו מאשרים את המסקנה אליה הגענו בעונות הקודמות, שעל אף שנראה שהחורבן של תקופת הברזל 1א המאוחרת, הוא תופעה נרחבת באתר, רק חלקים של העיר נאכלו באש. אפילו מבנה החצר בשטח G נשרף רק בחלקו הדרומי, והעדויות לשריפה מתמעטות ובסופו של דבר נעלמות ככל שמתקדמים לצפון ולמערב. באחד החדרים בצפון-מזרח התגלו באתרם שברים גדולים של שניים (או שלושה) פיטסים בסגנון קפריסאי עם עיטור גלי. כאשר היו שלמים, פיטסים אלו לבטח תפסו חלק נכבד משטח החדר. הפיטסים מספקים רמז נוסף לשימוש התעשייתי של המבנה.
נראה שהפעילות שאפיינה את המבנה בשכבה 9 הייתה שונה מזו של שכבה 10. בין השאר נזנחה הפעילות המטלורגית. שינוי זה ניכר היטב במבנה המיקרו-מורפולוגי ובהרכב הקרקע. סדימנטים עשירים בקוורץ (בשלב 10) משתנים לסדימנטים המכילים כמות שווה כמעט של קוורץ וחרסית (בשלב 9). במהלך העונה ערכנו ניסוי בו שרפנו סדימנטים דומים לאלו שהורבדו בשלב 9 (לבני בוץ). התברר שעל אף שהעדויות לשריפה שהתגלו בשלב 9 היו אכן מרשימות למראית עין, הרי הניסוי הראה שהטמפרטורה במרכז הבערה הייתה כ-900 מעלות צלסיוס, טמפרטורה הגבוהה אמנם מזו של אש פתוחה אך עדיין נמוכה במידה ניכרת מהטמפרטורה שנרשמה בקשר לפעילות המטלורגית של שלב 10. אכן, העדויות הדרמטיות לחורבן, ובהן קורות שנפלו וחומרים מפוחמים, מלמדות שחומרי הבערה לא כולו עד תום.
|
שלב 8/G (תקופת הברזל 1א/ב). תוכנית מבנה החצר נשמרה, והוכנסו בה מעט שינויים. נחשפו חדרים נוספים במבנה, בחלקו הצפוני-מזרחי (בעונת 2000) ובחלקו המערבי (בעונת 2003).
שטח D2
השטח מחולק לשני שטחי משנה עיקריים, תחתון ועליון. שטח D2 תחתון הוא השטח העיקרי והעמוק בחלקו הדרומי-מרכזי של שטח D2, ובו נחשפו בעונות האחרונות בעיקר שכבות מראשית תקופת הברזל. שטח זה נחלק לשני חלקים, המזרחי, ובו נחשפו שרידי ה'מבנה המונומנטלי' מתקופת הברזל הקדומה, והמערבי, שנחפר גם בעונות הקודמות (ר' חדשות ארכיאולוגיות 112). שטח D2 עליון כולל רצועות ריבועים שנחפרו במהלך העונות האחרונות ממערב ומצפון לשטח D2 תחתון (ויחידות נוספות לדרום, אך אלה לא נחפרו בעונות 2000 – 2003). בשטח זה נחפר רצף מסוף תקופת הברזל ועד סוף התקופה הפרסית וראשית התקופה ההלניסטית (ר' להלן).
שטח D2 תחתון (תקופת הברזל הקדומה)
שטח זה תחום בממערב ב'בסטיון' – קיר איתן בציר צפון–דרום, שנבנה באבני שדה גדולות והשתמר לגובה של כ-4.8 מ' (כ-15 מ' אורך חשיפה). הקיר נבנה לאורך השוליים המזרחיים של רכס הכורכר שלרגלי התל, והוא מסמן את הגבול המערבי של השטח. קצהו הדרומי של הקיר מתעקל למערב, לפי תוואי רכס הכורכר בחלקו הדרומי-מערבי של התל. הקיר נבנה על הסלע והוא שריד הבנייה הקדום ביותר שהתגלה בשטח D2. המבנים מתקופת הברזל הקדומה ניגשים אליו (ר' להלן), ולכן לא ניתן לשלול את האפשרות שהקיר קדום להם באופן משמעותי. במשך שנים רבות השתעשענו באפשרות שקיר זה נבנה בתקופת הברונזה המאוחרת ואולי אף בתקופת הברונזה התיכונה וכי הוא שימש כקיר המזרחי של האקרופוליס הכנעני המשוער. עם זאת, בשתי החפירות הקודמות שנערכו כאן בעבר, על ידי ג'ון גרסטנג בשנות ה-20 ועל ידי אבנר רבן בשנות ה-80 של המאה העשרים, התגלו מתחת לקיר זה רצפות ועליהן שברי חרס מתקופת הברזל הקדומה. לכן נראה כרגע סביר יותר לתארך קיר איתן זה לראשית תקופת הברזל.
שלבים 15 ו-14 מונחים על סלע האם, והתגלתה בהם העדות הקדומה ביותר לבנייה ממזרח ל'אקרופוליס'. נחשפו כמה קטעים של רצפות כורכר (שלב 14), שהונחו ישירות על סלע האם או הופרדו ממנו בכמה סנטימטרים של מילוי (שלב 15). הקרמיקה שנאספה מעל ומתחת לרצפות מועטה, אך בבירור אינה קדומה לראשית תקופת הברזל.
שלבים 13 ו-12 (תקופת הברזל 1א המאוחרת, ותקופת הברזל 1א/ב?). מעל רצפות שלב 14 נחשף מבנה, שנבנה באבני שדה גדולות (איורים 3, 4), וזוהו בו לפחות שני שלבי בנייה עיקריים (ר' חדשות ארכיאולוגיות 112: 37-36; ה'מבנה השרוף' או 'מבנה האבן של נתי'). במערב ניגש המבנה ל'בסטיון' ומספק תאריך טרמינוס אנטה-קוום לבנייתו של הבסטיון. בדרום, במרחק של כ-8 מ' מצפון לקו החוף הנוכחי, תוחם את המבנה קיר רחב (כמטר רוחב), שנבנה בכיוון מזרח-מערב. בפן הצפוני, הפנימי, של הקיר חלקו התחתון רחב יותר מחלקו העליון, ולכן נראה כי הקיר היה מדורג. הסיבה לבנייה זו אינה ברורה. גבולות המבנה בצפון ובמזרח אינם ברורים, ונראה כי המבנה נמשך לצפון אל מעבר לשטח החפירה ואולי אף למזרח אל מתחת ל'מבנה המונומנטלי' (ר' להלן). במבנה נחשפו חלקים של ארבעה חדרים לפחות. התוכנית הבסיסית שלו נשמרה בשני שלבי הבנייה, והשינויים בין השלבים כללו בעיקר בנייה מחדש של הקירות בתוואי זהה או קרוב ושינויים במיקום הכניסות. בשני שלבי הבנייה נחשפו מתקנים מטויחים בחדרים הדרומיים-מערביים. נראה כי השלב הקדום (13) הסתיים בטראומה כלשהי, שכן על הרצפות התגלו פריטים שונים באתרם, ובהם מכל זואומורפי צבוע ועצם שכמה חרוצה. נראה שגם השלב השני של המבנה (12) הסתיים באופן דומה. אמנם לא התגלו בו פריטים בהרבדה ראשונית, אך שכבות אפר עבות מילאו את החדרים המזרחיים, כיסו את ראשי הקירות וגלשו אל השטח הפתוח שמדרום למבנה. תיארוך שני שלבי הבנייה של המבנה חיוני להבנת ההתרחבות הראשונה של העיר בתקופת הברזל הקדומה למזרח. התרשמותנו הראשונית היא כי מכלול כלי החרס של השלב הקדום (שלב 13) זהה למכלולים המיוחסים לחורבן מתקופת הברזל 1א המאוחרת בשטח B1 (שלב 12) ובשטח G (שלב 9). ייתכן שסופו של שלב זה נגרם על ידי אותו אירוע בשלושת השטחים. נראה כי שברי החרס של השלב המאוחר מאוחרים לשלושת המכלולים הללו. עם זאת, אבחנה זו תיבחן לאחר בדיקה מעמיקה יותר של מכלול כלי החרס.
|
שלבים 11, 10, 9 (תקופת הברזל 1ב). לאחר נטישת המבנה משלבים 12-13 נערכו באזור פעולות בנייה דלות לתקופה קצרה (שלב 11; ר' חדשות ארכיאולוגיות 112), ולאחריהן נבנה האזור מחדש באופן מרשים. בנייה זו כוללת את ה'מבנה המונומנטלי' (ר' להלן), את 'קיר הים' המקשר אותו אל ה'בסטיון', ואת 'מבנה הלבנים', שנמצא בין שלושת המבנים האחרים, מעל מבנה האבן משלבים 13 ו-12. שני שלבי הבנייה של 'מבנה הלבנים' כונו שלבים 10 ו-9 (ר' חדשות ארכיאולוגיות 112). בעונות הקודמות נחפרו שלושה חדרים בחלקו הדרומי של 'מבנה הלבנים', שניים מהם צרים מאוד, ללא כניסות; בחדרים התגלו שברים רבים של כלי אגירה מסחריים, ועל כן נראה כי המבנה שימש לאחסון. היום ברור כי שלושת החדרים הם חלק ממכלול גדול הרבה יותר, שנמשך לצפון ולמזרח ומקיף את ה'מבנה המונומנטלי' לפחות משני צדדים (צפון ומערב). נראה כי בחלקו הצפוני של מכלול בנייה זה נעשה שימוש שונה מאשר בחלקו הדרומי. בשלבים 10 ו-9 שימש האזור הצפוני כחצר גדולה ונבנו בו מתקנים שונים מאבן ומלבנים. נראה אם כן כי בנוסף לאחסון בחדרים הדרומיים שימש המבנה בחלקו הצפוני לפעילות תעשייתית כלשהי. החצר הצפונית נמצאת מתחת למבנה שנבנה כאן בשלב 8ג, ומתוארך לתקופת המעבר ברזל 2/1א ('המבנה של בני'; ר' חדשות ארכיאולוגיות 108, 111), וחלק מקירות החצר הוסיפו לשמש במבנה זה.
ה'מבנה המונומנטלי'. חפירות מצומצמות בתוך ה'מבנה המונומנטלי' איששו כמה השערות שהועלו בעבר. ברור עתה כי לפחות בחלק מהקירות החיצוניים של המבנה יש שני שלבי בנייה, וכן יש במבנה שתיים ואולי אף שלוש מערכות של קירות פנימיים זו מעל זו (ר' חדשות ארכיאולוגיות 112). תעלת היסוד של השלב המאוחר של הקיר החיצוני של המבנה חתכה חלק מקירות הלבנים הפנימיים של השלב התחתון. היחסים הסטרטיגרפיים של ה'מבנה המונומטלי' והמבנים שממערב לו אינם ברורים. בעונות הקודמות הנחנו שה'מבנה המונומנטלי' נבנה בשלב 10 (תקופת הברזל 1ב). כעת נראה כי ה'מבנה המונומנטלי' קדום, ולו טכנית, למבנים המתוארכים לשלב 10 שממערב לו: באחת מאבני הכיסוי של תעלת הניקוז של שלבים 10–9 סותתה מגרעת קטנה המשולבת במדוייק בפינת הגזית של ה'מבנה המונומנטלי'. נראה כי מגרעת זו הוסרה במכוון כדי להתאים את האבן לפינה. חלק מ'מבנה הלבנים' נבנה על קיר של תעלת הניקוז ולכן ניתן להסיק ש 'מבנה הלבנים' מאוחר או בו זמני ל'מבנה המונומנטלי'. כמו כן, 'מבנה הלבנים' ניגש בדרום אל 'קיר הים', שכיוונו מזרח-מערב שניגש ל'מבנה המונומנטלי' ממערב. על סמך נתונים אלו שוחזר כי 'המבנה המונומטלי' (בשלב הקדום), 'מבנה הלבנים', 'קיר הים' ותעלת הניקוז שייכים לאותו שלב בנייה. עם זאת, תוצאות החפירה בתוך ה'מבנה המונומטלי' אינן עולות בקנה אחד עם שחזור זה. 'קיר הים', שנבנה לאורך גבולו הדרומי של השטח, אכן ניגש לקיר המערבי של ה'מבנה המונומטלי' ממערב, אלא שממזרח נראה כי הוא נחתך על ידו או לפחות על ידי השלב העליון שלו (איור 5). היחסים בין ה'מבנה המונומנטלי' ו'מבנה הלבנים' מצריכים, אם כן, עיון נוסף.
ההתאמה בין שלבי הבנייה שהוגדרו בתוך ה'מבנה המונומנטלי' לאלו שמחוץ לו גם היא עדיין אינם ברורה דיה. בהנחה שה'מבנה המונומנטלי' אכן נבנה בשלב 10, שניים או שלושה שלבי הבנייה שזוהו בתוכו מקבילים לפחות לשלושה שלבים מחוץ לו (10–8, ואולי אף 7), מאמצע תקופת הברזל 1 (ראשית תקופת הברזל 1ב) עד לשלב מאוחר בתקופת הברזל 2א (שלב 8א), וייתכן אף שלתקופת הברזל 2ב (שלב 7 המסתיים כנראה עם הכיבוש האשורי). אולם אין סיבה להניח ששינויים בתוך המבנה ומחוץ לו היו בו זמניים. תיארוך עצמאי של מפלסי הרצפות בתוך ה'מבנה המונומנטלי' בעייתי שכן הוא נעדר כמעט לגמרי ממצא בהקשר ראשוני.
במהלך עונות 2002–2003 ערכנו מחקר מיקרו-מורפולוגי מפורט במטרה להוסיף מידע בנוגע לשימוש ב'מבנה המונומנטלי'. במסגרת המחקר נדגם החתך המזרחי של שטח D2 שהשתמר בו רצף ההרבדה של המבנה. ניתוח החתך הראה כי בסיסו מורכב משכבה של חרסית, שמקורה כנראה בלבני בוץ, וייתכן שמקורן במילוי מכוון. מעליה זוהתה רצפת כורכר כתוש (ששייכת לשלב הבנייה הקדום של המבנה), המורכבת מקלציט וארגוניט שמקורם בצדפים. הרצפה ורוב הסדימנט האפור שנמצא מעליה (כ-0.8 מ' עובי) מורכבים מחרסיות שעברו שינוי מִבני, קווארץ וקלציט. מעל רצפת הכורכר זוהו עצמות דגים מיקרוסקופיות בשפע. ניתן להסיק כי נערכה במקום פעילות כלשהי הקשורה לתעשיית דגים. בתוך רצף זה זוהתה שכבה לבנה עשירה בפיטוליתים לא שרופים. נראה ששכבה זו מייצגת שכבה של גללים, משום שמקורם של הפיטוליתים במגוון של צמחים, בחלקם עדיין בארטיקולציה. שכיחות גבוהה של ספרוליטים בשכבת הפיטוליתים מלמדת כי גללים אלו שייכים, ככל הנראה, לבקר ו/או לצאן. הימצאותם של כמויות גדולות של גללים בתוך אחד המבנים המרשימים ביותר שנחשפו עד כה מראשית תקופת הברזל באזורנו מתמיהה — האם המרתף של המבנה המפואר שימש כרפת או דיר? האם חלל זה הוא חלק מחצר הממשיכה למזרח מעבר לשטח החפירה? האם המבנה ננטש בשלב מסוים והריסותיו שימשו לאכסון בעלי חיים? האם הגללים שימשו כחומרי בנייה במבנה העל של המבנה או כמילוי מכוון בתוכו?
|
שטח D2 עליון (תקופת הברזל המאוחרת עד לתקופות הפרסית המאוחרת וההלניסטית הקדומה)
בשטח D2 תחתון התגלו שרידים משלבים 15–8 ואילו בשטח D2 עליון התמקדה החפירה בשלבים 6–4. השלבים המאוחרים בשטח זה (3–1), המתוארכים לתקופות ההלניסטית עד הרומית, כבר נחשפו במלואם והוסרו ברובם בעונות הקודמות.
שלב 6 (תקופת הברזל המאוחרת). השרידים הקדומים ביותר המוכרים כרגע בשטח מתוארכים כנראה למאה הז' לפסה"נ. בשלב זה נחשפו בעיקר מילויים מתחת לשלב 5ב (ר' להלן). הרבדה זו מורכבת בעיקר מפסולת תעשייה, הכוללת שברי צינורות מפוח וסיגים רבים. נראה שזוהי ראשה של ערימת פסולת תעשייה של סוף תקופת הברזל, שנחפרה בחלק המרכזי של שטח D2 בעונות הקודמות (ר' חדשות ארכיאולוגיות 106).
שלב 5 (התקופה הפרסית ותקופת המעבר פרסית–הלניסטית). המטרה העיקרית בחפירת השטח בעונת 2000 הייתה הגדרת אופי המעבר מתקופת הברזל לתקופה הפרסית. מתחת למבנה הציבור שלב 4 התגלו שתי סדרות של רצפות (ר' להלן). הרצפות העליונות (שלב 5ב) היו רצפות דמויות בטון, אפורות וקשות, שלעיתים היו מכוסות בשכבה דקה של אפר, צדפים וחומר אדום דמוי בוץ. הרצפות התחתונות (שלב 5א) התגלו חתומה מתחת לרצפות העליונות, והן חתוכות על ידי בורות רבים. הקירות של שני שלבי המשנה השתמרו גרוע ונותרו מהם רק כמה גדמים של אומנות גזית. במקרים רבים ניתן היה לעקוב אחר הקירות רק באמצעות תעלות השוד שלהם. קשה לשחזר במדויק את התוכנית של כל אחד משלבי המבנה הללו שכן שתי סדרות הרצפות היו קרובות, ובדרך כלל הופרדו זו מזו במילוי שעומקו פחות מ-0.5 מ'. ניתן גם להבחין שתעלות השוד חתכו את הרצפות במקומות רבים. עם זאת נראה כי לכל אחד משני שלבי המשנה היתה תוכנית אדריכלית שונה. שוני זה של שלבי המשנה מצדיק אולי הגדרה של שני שלבים שונים, אך שלב 6 והשלבים הקדומים לו שייכים לשכבות בנות תקופת הברזל, ולכן שני שלבי המשנה של שלב 5 כונו 5א ו-5ב. שלב 5א מתוארך כנראה לשלב המעבר מהתקופה הפרסית לתקופה ההלניסטית (המאה הד' לפסה"נ), ושלב 5ב מתוארך לשלב קדום יותר של התקופה הפרסית.
הממצא החשוב שנמצא בשטח זה התגלה באחד הבורות של שלב 5ב. התגלו כמה שברים של לוחית חרס שהיא עיטור אדריכלי רב גוני בסגנון יווני ארכאי בצורת ראש גורגונה (איור 6). הפנים הגרוטסקיות, הפה המגחך, השיניים החשופות, הלשון היוצאת החוצה לצד ניב ענק, המצח המקומט והעיניים הנעוצות, אופייניים כולם לדמות גורגונה יוונית-מזרחית. מאפיינים אלו קרובים גם לדמויותיהם של בס או חומבבה, ויכולים להסביר את המשיכה לדמות הגורגונה בעולם הפניקי. אפשר שממצא זה, השני מסוגו בשטח, היה מחובר לרעף בגג גמלון.
שלב 4 (ראשית התקופה ההלניסטית). במהלך עונת 1999 נחשף מתחת לאינסולת המגורים ההלניסטית חלק ממבנה ייחודי (ר' חדשות ארכיאולוגיות 112), שקירותיו רחבים ובנויים בניית ראשים ופתינים פניקית (איור 7). זהו מבנה ציבור גדול, שנמשך למערב אל שטח D1 (ר' להלן) ולצפון אל מעבר לשטח החפירה. עם זאת, השתמרות המבנה דלה וההרבדה רדודה. לאחר פירוק קירות הגזית העבים במהלך עונת 2000 התברר כי המבנה איננו מן התקופה הפרסית כפי שפורסם בעבר, אלא מן התקופה ההלניסטית. מתחת למבנה התגלתה סדרת הרצפות דמויות הבטון, שבתחילה סברנו כי הן שייכות למבנה זה, אך הן נמשכות למעשה מתחת לכמה מהקירות ובכמה מקרים הן נחתכות על ידם בבירור. למעשה, הקירות העבים של שלב 4, שנבנו בקפידה רבה, הינם רק הנדבכים התחתונים של יסודות המבנה, שרצפותיו המקוריות לא השתמרו. בתוך הקירות, כמו גם בתוך הרצפות של השכבה הקודמת ועליהן, נאספה קרמיקה שתוארכה לתקופה ההלניסטית (ר' לעיל, שלב 5א, ולהלן, שטח D1).
|
שטח D1 (התקופות הפרסית וההלניסטית)
לחפירה בשטח זה בעונת 2000 היו שתי מטרות. (א) בדיקת זמנו ותוכניתו של ה'ארמון הפרסי' משלב 3, ובעיקר של שני החדרים המזרחיים ושל הפרוזדור הצפוני שלא נחשפו במלואם במהלך העונות הקודמות (איור 8). (ב) הרחבת שטח החפירה למזרח, לצפון ולצפון-מזרח. הגילוי המשמעותי ביותר בהבנת ה'ארמון הפרסי' בעונת 2000 היה הגדרת פינתו הצפונית-מזרחית. התברר שהקיר הצפוני המשוער והקיר המזרחי של המבנה אינם נפגשים אלא ניגשים שניהם לפינתו של מבנה איתן אחר שלו קירות רחבים. על סמך הכיוון, הגודל, שיטת הבנייה והגבהים ברור כי קיר זה הוא המשכו של קיר הגזית בציר מזרח-מערב של מבנה הציבור משלב 4 בשטח D2 עליון (ר' לעיל). כאמור, על סמך עדות עצמאית משטח D2 מתוארכת בנייתו של קיר אחרון זה לתקופה ההלניסטית. תיארוך זה מאשר את אבחנתנו הקודמת (ר' חדשות ארכיאולוגיות 111) ש'הארמון הפרסי' בשטח D1 אינו מן התקופה הפרסית אלא למעשה יסוד מסיבי של מבנה מן התקופה ההלניסטית שחותך שכבות מהתקופה הפרסית. מעבר לביסוס הקשר הסטרטיגרפי בין שטח D1 לשטח D2 יש כאן אישוש להשערה ש'הארמון הפרסי' של שטח D1 והקיר האיתן של שטח D2 הם חלק ממכלול אדריכלי נרחב בפינה הדרומית-מערבית של התל, המשקיף על המפרץ הדרומי ועל הים הפתוח. מכלול זה משתרע לפחות לאורך 25 מ' בכיוון מזרח–מערב. לא ברור מה גבולו בצפון ועניין זה ייבדק בעונות הבאות.
|
במהלך העונות הובחן בשטחים D1 ו-D2 שימוש משני נרחב של פריטים אדריכליים, ובעיקר חוליות עמודים, בקירות מאוחרים. כמה פריטים כאלו התגלו בשטח D1 גם בעונת 2000 במהלך פירוק קירות מאוחרים מעל מבנה ה'ארמון הפרסי' שהתברר כי הוא הלניסטי. לצערנו לא עלה בידנו לזהות את השלבים הסטרטיגרפיים המקוריים של אותם פריטים או לקבוע אם כולם השתייכו למבנה אחד או אפילו לשלב אחד. במהלך עונת 2000, חשפנו כמה פריטים כאלה מרבדים הלניסטיים ברורים: מילויים חתומים על ידי רצפות רומיות קדומות, בורות שבהם הממצא המאוחר ביותר הוא הלניסטי, ובשימוש חוזר ביסודות של קירות הלניסטיים מאוחרים או רומיים קדומים (Stewart and Martin 2003. Hesperia 72:121–145). אחד הפריטים הללו הוא פסל של ניקה (איור 9) שהתגלה בבור (בור 1). לפי גודלו, אופן העמידה וצורת והגימור שלו, נראה שהוא שימש כאקרוטריון שמאלי של גמלון קטן. פריטים אחרים כוללים חוליות של עמודים, כותרות דוריות וכותרת אומנת אנטה יונית, כולם בקנה מידה דומה. הם מתאימים, יחד עם האקרוטריון, למקדש, פרופילון או מרפסת (6–9 מ' רוחב לערך), עם חזית בעלת ארבעה עמודים שנישאו לגובה 4.0–4.5 מ' ושקוטרם היה 0.6 מ'. הסגנון והפרופורציות של הפסל והעמודים תואמים את הקנון ההלניסטי הקדום והתיכון. ממצא זה מספק לנו עדות לקיומו של מבנה בסגנון יווני, מקדש או חלק מארמון, שכנראה נבנה במהלך המאה הג' או בראשית המאה הב' לפסה"נ, פורק בסוף המאה הב' או בראשית המאה הא' לפסה"נ, ופריטיו האדריכליים הושלכו או שימשו כאבני בנייה במבנים מאוחרים. לא נמצאו עד כה יסודות שתואמים את המידות המשוערות של מבנה זה.
בחיפוש אחר מבנה שפריטים אדריכלים אלו מתאימים לו, הפננו את תשומת לבנו לקיר שנחשף לפני שנים רבות ממש מתחת לפני השטח בחתך הצפוני של שטח D1. ייחודו של קיר זה היה בסיסו המעוצב. כשהתגלה, הוא תוארך לתקופה הרומית, גם בשל מיקומו קרוב לפני השטח וגם משום ששיערנו שאדריכלות ב'סגנון יווני' בדור שייכת לתקופה הרומית. אך מאז התברר שיסודות רומיים חותכים קיר זה וקיר הלניסטי ניגש אליו מצפון. בכדי ללמוד על המבנה שאליו השתייך הקיר הרחבנו את קצה שטח D1 כדי ריבוע אחד 5 מ' לצפון. בריבוע זו התברר שהקיר המעוצב הוא קיר דרומי של פודיום (מצפון לו התגלו המילוי המהודק של הפודיום וכמה קירות יסוד). לא התגלו רצפות, ובשל קרבתו של המבנה אל פני השטח השתמרותו המרבית (בחלקו הדרומי) הייתה של נדבך אחד בלבד. במרחק 2–3 מ' צפונה משם נעלם הקיר לגמרי ונותרו ממנו רק תעלות שוד. אולם, אין זה סביר שזהו המבנה אליו השתייכו הפריטים האדריכליים שנדונו לעיל. ראשית, בדרך כלל הסדר הדורי איננו כולל בסיסים מעוצבים. שנית, קירות היסוד אינם רחבים דיים כדי לתמוך בעמודים בקוטר 0.6 מ'. שלישית, הייחוס הסטרטיגרפי הסביר ביותר למבנה הוא השלב ההלניסטי המאוחר ביותר בשטח D1, כלומר שהוא כנראה בו זמני לקירות שכבר שולבו בהם פריטים אדריכליים דוריים בשימוש משני. ייתכן שהפודיום המעוצב שימש כבסיס למקדש קטן, או שהיה צדו של מזבח גדול, או מתקן אחר. למצער יש כאן סימן נוסף לבנייתם של מבנים ציבוריים – אולי אף פולחניים – באזור זה, שעוטרו בסגנון יווני. אם נצרף את מסכת הגורגונה שנתגלתה בשטח D2, ה'ארמון הפרסי' (ההלניסטי) עצמו (ר' לעיל), ה'מבנה הדורי' וה'מבנה בעל הבסיס המעוטר' אזי ניתן לתארך את הפעילות הציבורית/פולחנית באזור החל מראשית המאה הה' לפסה"נ עד סוף התקופה ההלניסטית, טרם הועתק האזור הפולחני לצפון ונבנו המקדשים המונומנטליים בשטחים H ו-F בתקופה הרומית המאוחרת (ר' חדשות ארכיאולוגיות 112).
בחלקו המזרחי של שטח D1 התגלה בור גדול (בור 2 באיור 8) מתחת לשרידים אדריכליים דלים מהתקופה הרומית המאוחרת. בתוך בור זה התגלו מאות שברים של פסיפס ואבני פסיפס יחידות, ששוחזרו לרצועה פיגורטיבית אחת (איור 10), המהווה רק חלק קטן מרצפת פסיפס מפוארת (או יותר מרצפה אחת). במרכז קטע זה מתוארים מסכה וזר (Stewart and Martin 2003. Hesperia 72:121–145). על אף שהבור מתוארך לתקופה הרומית ותכולתו מעורבת (מהתקופה הפרסית ועד לתקופה הרומית), הפסיפס עצמו מעוצב בסגנון הלניסטי.
פסיפס מקוטע זה של מסכה וזר הוא הדוגמא הטובה ביותר לטכניקת האופוס ורמיקולטום בלבנט. הדוגמא השנייה לטכניקה זו בישראל היא פסיפס שבור שהתגלה בתל אנפה וטרם פורסם במלואו. מוטיב המסכה והזר נפוץ למדי ברצפות פסיפס מהתקופות ההלניסטית והרומית. השרידים ששוחזרו עד כה בדור כוללים מסכה אחת כמעט שלמה של נער חיוור בעל חזות נשית, ולו שיער גלי האופייני למסכות דיוניסאיות של הקומדיה החדשה (המסכה מדור משלבת שני טיפוסים המתוארכים לשנים 150–50 לפסה"נ); חלקים קטנים של מסכה נוספת אחת לפחות; כמה קטעים של ענפי דפנה שזורים בזרים וסרטים, אצטרובלים של עץ אורן, זיתים, רימונים וחבצלות (איור 11); וחלקים של דגם מיאנדר בפרספקטיבה (איור 12). פסיפס נהדר זה מעיד על נוכחות של קהילה יוונית ו/או מתיוונת, או לפחות על קיומו של פטרון פילהלני בעל אמצעים, במאה הב' לפסה"נ בדור. ההקבלות הטובות ביותר לפסיפס שלנו עיטרו את חדרי האוכל והקבלה של כמה מבנים מהמאה הב' לפסה"נ בדלוס, ואת בית הפאון בפומפיי (סוף המאה הב' לפסה"נ).
|
שטח H (התקופה הרומית)
לחפירה בשטח זה היו שלוש מטרות. (א) לחשוף את תעלת היסוד של 'מקדש H', המקדש הדרומי והקטן מבין שני המקדשים בצדו המערבי של התל. (ב) לברר למה שימשו הטבונים/תנורים שהתגלו ב'אזור התעשייתי' בצדו המזרחי של השטח (ר' חדשות ארכיאולוגיות 112). (ג) לחפור תחת מספר רצפות בחדרים נבחרים של הבתים הרומיים שנבנו בחלקו המרכזי של השטח על מנת לקבוע את זמן בנייתם.
נפתח בור בדיקה מתחת לרצפות של שניים מהחדרים ב'בית הדולפין', הממוקם במרכז שטח H, בית שקדם לבניית המקדש ותוארך לתקופה הרומית הקדומה (ר' חדשות ארכיאולוגיות 112). בבור זה נאספו ממצאים שתוארכו לסוף התקופה ההלניסטית וסיפקו טרמינוס פוסט קוום לבניית האינסולה. שני ממצאים ראויים לציון בשטח זה הם גמה עליה נחרת ראש סטיר ורצועת זהב דקה, אולי צמיד, המתוארכים שניהם לראשית התקופה הרומית.
ממזרח לרחוב הראשי מהתקופה הרומית, שכיוונו צפון–דרום, סיימנו לחפור סדרה של תנורים גדולים שהתגלו במהלך עונת 1999 ושימושם אינו ברור. לצערנו לא התגלה ממצא שירמז למה שימשו תנורים אלו (תנורי לחם? כבשני זכוכית?). כמו כן חשפנו יסודות של מבנה גדול מצפון לתנורים. יש בידינו כעת עדות סטרטיגרפית מוצקה לקיומם של שלבים שונים במבנה זה במהלך התקופה הרומית הקדומה, המעידים על שינויים בדפוסי השימוש במבנה ובארגונו הפנימי. בתוך תעלת שוד מאוחרת נתגלתה מושלכת כותרת שיש קורינתית.
במערב השטח חפרנו את תעלת היסוד של 'מקדש H', שהכילה שברי כלי חרס, בהם נרות, המתארכים את הקמת המבנה לאחר שנת 150 לסה"נ. בחינה נוספת של תוכנית המקדש אפשרה לנו לקבוע כי מדובר כמעט בוודאות בטיפוס peripteros sine postico — טיפוס מקדש מערבי עם סטווים משלושה צדדים ובצד הרביעי (האחורי) הוא תחום בהמשכו של הקיר האחורי של הcella. מקור טיפוס מקדש זה באיטליה הרפובליקנית והוא התפשט דרך חלקה המערבי של האימפריה הרומית אל צפון אפריקה. טיפוס זה אינו מוכר עד כה ממזרח לקירניקה.
שימור
תל דור נמצא בתהליכי הכרזה כגן לאומי. העושר הארכיאולוגי והנתונים ההיסטוריים שנאספו במהלך 25 שנות החפירה באתר הם הנכס התרבותי של גן עתידי זה, לצד נכסי הטבע, בהם חופים ייחודיים, צמחייה וחי ברצועת החוף של דור–הבונים. האוצרות הטבעיים והתרבותיים מצריכים שימור, שחזור והצגה לקהל המבקרים. כצעד ראשון לקראת ניסוח תוכנית שימור ארוכת טווח של האתר עסקנו בהערכת צרכי השימור של האתר והצרכים של בעלי העניין בתל דור, בהם ארכיאולוגים, קהילות מקומיות (קיבוץ נחשולים, מושב דור, פורידיס, זכרון יעקב), מוזיאון המזגגה, מועצות מקומיות ואזוריות, רשות הטבע והגנים הלאומיים, רשות העתיקות וגורמים פרטיים ומסחריים.
במהלך עונת 2003 נערך סקר שימור באתר על ידי א"א קילברו ור' לין מטעם המשלחת וא' פרוינדליך מטעם רשות העתיקות. דוח השימור הוא סקר ראשוני שמציג את בעיות השימור העיקריות בתל בצירוף המלצות בנוגע לייצוב ראשוני של השרידים החשופים, וסולם עדיפות לפעילות השימור. דוח זה יהיה הבסיס לדוחות מפורטים יותר של השטחים השונים שייכתבו במהלך העונות הבאות ויהוו חלק מהשיקולים בתוכניות הפיתוח ותוכניות ההצגה של האתר.
|
|
|
|
לצפייה באיורים לחץ על כותרת האיור
|
|
1. שטח G, קירות שלבים 10 ו-9 מעל המשטחים המשופעים של שלב 11, מבט לצפון. |
|
|
2. שטח G, שלב 9, החדרים בצפון-מזרח בית החצר, מבט לצפון. |
|
|
3. שטח D2, תוכנית 'מבנה האבן' בשלבים 13–12 וה'מבנה המונומנטלי' של שלבים 10–9. |
|
|
4. שטח D2, מבנה האבן בשלבים 13–12, מבט לדרום. |
|
|
5. שטח D2, המשכו האפשרי של 'קיר הים' מזרחה (W17155) שנחתך מצד אחד על ידי הקיר המערבי של ה'מבנה המונומנטלי' (W5340), מבט לדרום-מערב. |
|
|
6. שטח D2, שלב B5, לוחית חרס ארכאית בצורת גורגונה מהתקופה הפרסית. |
|
|
7. שטח D2, שלב 4, קירות גזית מהתקופה ההלניסטית. |
|
|
8. שטח D1, תוכנית הקירות מהתקופות ההלניסטית והרומית מעל 'הארמון הפרסי' (מהתקופה ההלניסטית) של שלב 3/D. |
|
|
9. שטח D1, פריטים אדריכליים, כולל פסל ניקה, מבט למזרח. |
|
|
10. שטח D1, הרצועה העיקרית של הפסיפס מן התקופה ההלניסטית. |
|
|
11. שטח D1, קטע של עיטור פרחים ורימונים בפסיפס מהתקופה ההלניסטית. |
|
|
12. שטח D1, דגם מיאנדר בפסיפס מן התקופה ההלניסטית. |
|
|
|
|
English Version
|
|
){kind=link}
){kind=link}
){kind=link}
){kind=link}
){kind=link}