רשות העתיקות

כבשן הסיד (3.5 מ' קוטר, 2 מ' עומק; איורים 1, 2) נתגלה בעומק של 0.5-0.4 מ' מתחת לפני השטח. הכבשן – בור עגול חצוב בסלע, קרקעיתו שטוחה ודופנותיו זקופות ומתרחבות מעט כלפי מעלה. בכמה מקומות שבהם התבלה הסלע הושלמו הדפנות בבנייה או בסתימה של בוץ ואבנים. דופנות הכבשן ורצפתו מצופים בחומר אפור, שהוא ככל הנראה תוצר של שרפת אבני הגיר שהתבצעה בו. תעלת אוויר חצובה, רדודה ומטויחת (1.5 מ' אורך, 0.7 מ' רוחב) מובילה מצפון אל תוך הכבשן. הטיח לבן ונקי מחסמים ומצפה את קרקעית התעלה ואת דופנותיה. התעלה תחומה ממזרח וממערב בקירות דלים שהשתמרו לגובה נדבך אחד. במרכז הבור היה תא הבערה, דופנות הבור דופנו באבנים והחלל קורה במעין כיפה שנבנתה מרובדים של אבנים שנועדו לשרפה. עם תום השרפה בכבשן, ולאחר פינויו של הסיד שנוצר, נותר רק הבור החצוב שנחשף בחפירה. סביב הכבשן נתגלו כמה אבני בנייה מסותתות, חלקן אבני גזית, שהובאו כנראה כחומר גלם לשרפה.

המערה (איור 3) נתגלתה במרחק של כ-10 מ' מדרום-מזרח לכבשן הסיד. אל פתח המערה (איור 4) מובילות מדרום מדרגות חצובות בסלע. המערה חצובה בסלע גיר ובה אולם רבוע
(כ-4.0 × 4.5 מ', כ-2.5 מ' גובה) שמולא עפר ואבנים עד לגובה של 1.7 מ'. בתקרת המערה חצוב פתח מעוגל קטן שנחתם באבן עגולה (איור 5). בחפירה, שנערכה בחלקו המזרחי של האולם, הובחנו חמש שכבות המעידות על שלושה שלבי פעילות עיקריים. בשלב הקדום (שכבה V) שימשה המערה למגורים. בצדה הדרומי נתגלה גרם מדרגות שממנו ירדו אל רצפת הסלע המפולסת. הצטברויות עפר בצבע חום-אדום (0.3 מ' עובי) שהיו על הרצפה, הכילו מעט אבנים ושברי כלי חרס. כן נתגלתה קערת שחיקה מעוצבת מאבן. בשלב הבא (שכבה IV) היתה המערה קשורה לכבשן הסיד הסמוך. נתגלתה שכבת אבנים, רובן אבני בנייה מסותתות, המונחות ללא סדר. ייתכן שניתן לקשור בין ריכוז האבנים לשימוש בכבשן. בשלב מאוחר (שכבה III) שימשה המערה מפחמה. נתגלה מילוי של עפר דק בצבע חום-אפור כהה
(0.7-0.6 מ' עובי) ובו אפר וגושי פחם. בתחתית השכבה הובחן אפר בהיר. גרם המדרגות שהוביל למערה בשכבה V נסתם במילוי של עפר ואבנים ומפלס החיים מחוץ למערה גבה במקצת. שתי השכבות העליונות II ו-I משקפות את פרק הזמן שחלף מתום השימוש במערה. שכבה II (0.2 מ' עובי) היא מילוי של אדמה בצבע אדום ואבנים בינוניות וקטנות שהצטברו מהפתח המרכזי ומהפתח שבתקרת המערה לאחר שהיא יצאה מכלל שימוש. שכבה I היא רובד (0.1 מ' עובי) של אדמה דקת גרגר בצבע חום כהה.

על פי הממצא הקרמי שימשה המערה למגורים בשלהי התקופה הביזנטית (המאות הו'-הח' לסה"נ) ולאחר מכן היתה קשורה לפעילות כבשן הסיד הסמוך ושימשה מפחמה. לא ניתן לתארך בוודאות את שני השלבים המאוחרים.