השלב הקדום

נבנתה גת פשוטה, שמרכיביה הם משטח דריכה (לוקוס 121) ובור איגום (לוקוס 161), שהופרדו בקיר (W156). משטח הדריכה (9.5×10.9 מ') היה מרוצף בפסיפס (כ-3×3 ס"מ האבן), שקטע ממנו נחשף בפינה הדרומית-מערבית של המשטח (לוקוס 129; 1.0×1.3 מ'; איור 4), מתחת לשרידי תא אחסון מהשלב המאוחר (לוקוס 126). קטע הפסיפס 129 מסתיים בצד מערב בקו ישר בקיר 156 (0.4 מ' רוחב). ברוב שטח המשטח השתמרה תשתית הפסיפס, העשויה מאבנים קטנות מלוכדות במלט ועליהן שכבת מלט לבן (כ-5 ס"מ עובי). בור האיגום 161 הוא תא רבוע (3.0×3.2 מ'), התחום בארבעה קירות (159156W). בתוכו נבנה בור איגום מתומן בשלב המאוחר. נראה כי מסביב לבור האיגום היה משטח מרוצף (לוקוס 139), שהשתמרו רק שרידים מהתשתית שלו הניגשים אל תעלת היסוד של הקיר התוחם המערבי של הגת (W145). הגת כולה תחומה מארבעת צדיה בקירות (W149 ,W146 ,W145 ,W116; כ-1.15 מ' רוחב).
השלב המאוחר
הגת הפשוטה הוסבה לשמש כגת תעשייתית מורכבת (איור 5). השינוי העיקרי היה בנייתם של ארבעה תאי אחסון (לוקוסים 122, 123, 126, 152; 0.8×2.0 מ', 1.4 מ' גובה; איורים 6, 7) בצדדים המזרחי והדרומי של משטח הדריכה. התאים נבנו מאבנים קטנות מלוכדות במלט, והם יוצרים מבנה דמוי ר (כ-2.5 מ' רוחב, 1.5 מ' גובה); הם השתמרו ברובם בשלמותם. התאים מרוצפים בפסיפס גס וקירותיהם טויחו בשכבה עבה של טיח שמעורבים בו חרסים. התקרה בתאים קמורה ועבה (כ-0.8 מ' עובי). בשטח שעל גגו של כל אחד מהתאים נבנה משטח דריכה, שרוצף בפסיפס גס ונתחם בקירות מחיצה
(W148 ,W136 ,W134; כ-0.5 מ' רוחב). השתמרות משטחים אלה גרועה. החזיתות של תאי האחסון פונות למשטח הדריכה המרכזי (לוקוס 121), והן פתוחות בחלקן העליון. בקירות שבחזית תאים 123 ו-126 התגלו חורים עגולים (כ-5 ס"מ קוטר), כנראה לצינורות שהוליכו אל אגן הבנוי בשקע בסיס של בורג (לוקוס 155) שבמרכז משטח הדריכה. בתוך אגן זה, מול תא 126, התגלה צינור עופרת (כ-3 ס"מ קוטר).
משטח הדריכה המרכזי הוקטן לכדי שליש מגודלו המקורי (5.4×5.5 מ'). בשלב זה רוצף משטח הדריכה המרכזי מחדש באבני פסיפס גסות (4×4 ס"מ), והשתמרו ממנו שני קטעים (לוקוסים 120, 132). אבני הפסיפס הונחו באלכסון פרט לשולי הרצפה שרוצפו במסגרת של שתי שורות אבני פסיפס. תשתית הרצפה עשויה מאבנים קטנות מלוכדות במלט. במרכז משטח הדריכה נחשף שקע לבסיס של מכבש בורג (לוקוס 155; 2×2 מ', 0.8 מ' עומק; איור 8); דופנותיו נהרסו בעבר, אולם השתמרו השוליים שנבנו מאבנים גדולות. בתחתית השקע נחצב אגן אבן רבוע (0.3×0.5 מ', כ-0.2 מ' עומק; איור 9). בדופן הדרומית של האגן קבוע צינור עופרת (כ-3 ס"מ קוטר), הפונה לתא אחסון 126, ובדופן המערבית של האגן קבוע צינור עופרת נוסף (כ-5 ס"מ קוטר), המתחבר לבור שיקוע שממערב למשטח הדריכה (לוקוס 138). בקרבת מקום התגלה שבר של אבן הבורג (כ-0.8×0.8 מ', 0.2 מ' עובי), עשויה מגיר, ובמרכזה חור רבוע (0.4×0.4 מ'; איור 10). בפינה הדרומית-מזרחית של משטח הדריכה התגלו אבני רחיים של יד, מונחות זו על גבי זו (איור 11); הקשרן הסטרטיגרפי אינו ברור.
קיר 156 ממשיך לשמש גם בשלב המאוחר, והוא מפריד בין משטח הדריכה לבור האיגום ובור השיקוע. רצפה 120 שבמשטח הדריכה מסתיימת בקו ישר וניגשת אל הקיר.
ממערב לקיר 156 נמשך השימוש במשטח 139. בשטח המשטח נחשפה תשתית מפולסת של רצפת פסיפס, אך מן הרצפה השתמר קטע קטן בלבד (לוקוס 118) בפינה הדרומית-מזרחית. רצפת פסיפס 118 עשויה מאבני פסיפס גסות.
בתוך בור האיגום מהשלב הקדום נבנה בור איגום מתומן (לוקוס 115; 2.38 מ' אורך הצלע, כ-1.5 מ' עומק; איור 12). הרווח שבין דפנות הבור המתומן לבור האיגום הקדום 161 מולא באבנים קטנות מלוכדות בחומר מליטה. דופנות הבור המתומן טויחו בשכבה עבה של טיח לבן ורצפתו רוצפה בפסיפס גס, המאפיין את הריצופים בגת בשלב המאוחר. הרצפה נתחמה בשוליה במסגרת של שתי שורות אבני פסיפס, שהונחו בכיוון שונה מזה של אבני הרצפה. במרכז הבור נחצב אגן מדורג (0.8 מ' קוטר החלק העליון, 0.4 מ' קוטר החלק התחתון, 0.5 מ' עומק), שדופן באבנים ונקבעה בו אבן גיר לקיבוע ציר של בורג. בדופן הצפונית-מזרחית של בור האיגום הותקנה גומחה מעוגלת (0.5 מ' רוחב, כ-0.6 מ' גובה), ובה צינור עופרת (כ-5 ס"מ קוטר) המתחבר אל בור שיקוע 138.
מצפון לבור האיגום נבנה בור שיקוע מלבני, שחלקו המזרחי מעוגל (לוקוס 138; 1.1×1.6 מ', 0.7 מ' עומק; איור 13). דפנות הבור טויחו בשכבה עבה של טיח ורצפתו רוצפה בפסיפס תעשייתי גס. בדופנות המזרחית והדרומית של הבור יש צינורות עופרת המתחברים בהתאמה אל שקע בסיס הבורג 155 ואל בור איגום 115.
הקירות התוחמים של הגת (כ-1.15 מ' רוחב) נחצו לאורכם לשניים. החלק החיצוני הוגבה כדי 0.5 מ' מעל החלק הפנימי, הנמוך, ששימש כספסל (איורים 14, 15). הקיר המזרחי
(W146147) וחלקו המזרחי של הקיר הדרומי (W116) השתמרו למלוא גובהם (1.3 מ'). חלקו המערבי של קיר 116 השתמר לגובה של 14 נדבכים (0.5 מ' גובה מרבי). הקצה המערבי של הקיר הגיע עד לדופן חצובה של מקווה שנמצא ממערב לו ושייך לשלב המאוחר (לוקוס 141; להלן). בחלקו המערבי של הקיר היה קבוע פתח, דרכו זרמו מי גשם ממשטח הדריכה למקווה. הקיר הצפוני (W149) השתמר רק בחלקו המזרחי (כ-7.5 מ' אורך). בקצהו המזרחי של הקיר, שהשתמר למלוא הגובה, ניכרת חלוקת הקיר לספסל פנימי וקיר חיצוני. קרוב למפגש של קיר 149 עם הקיר המזרחי היה כנראה פתח, אולי מהשלב המאוחר של הגת. הקיר המערבי (W145) לא השתמר, פרט לתעלת היסוד שלו, שנחצבה בסלע (5-2 ס"מ עומק) והשתמרה למלוא אורכה. הרווח שבין תאי האחסון לקירות התוחמים המזרחי והדרומי של הגת מולא באבנים קטנות וחומר מליטה (לוקוסים 143, 150; 1.2 מ' רוחב). ראש המילוי נמוך כדי 0.4 מ' מראש הספסל בשני הקירות.

בור המים (לוקוס 141; 3.5×4.0 מ', כ-2.5 מ' עומק; איור 16) חצוב בסלע ומטויח בשכבה עבה של טיח. אל קרקעית הבור מוליך גרם בן שבע מדרגות, העובר דרך פתח הבור (כ-1 מ' רוחב, כ-1.7 מ' גובה). על סמך שרידי חציבות בדופן הבור ובתקרתו נראה כי מתחילה, אולי בזמן השלב הקדום של הגת, נחצב במקום מקווה (2.5×2.5 מ'), ומאוחר יותר, אולי בשלב המאוחר של הגת, הורחב המקווה לשמש כבור מים. המקווה והבור התמלאו במי גשם שזרמו מהגת. נראה כי בפינה הדרומית-מערבית של הגת היה פתח, שהוליך אל המקווה והבור. המקווה מלמד על זיקה של הגת ליישוב יהודי.