מלבד חמשת הדולמנים, נפוצים בשטח ערמות סיקול וטומולי רבים במגוון גדלים (איורים 2, 3) שאולי הסתירו דולמנים תחתם. 18 מהם נוקו ידנית או בעזרת כלי מכני. באף אחת מערמות הסיקול לא נמצאו שרידים ארכיאולוגיים ולא נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים הקשורים לקבורה ראשונית. ברחבי השטח נמצאו חרסים אחדים דהויים מאוד מהתקופות הרומית והביזנטית. לא נמצאו עצמות.
 
שני הדולמנים (מס' 19 ו-20) הקרובים לקו העיר קצרין מרוחקים כ-42 מ' זה מזה. כיוונם צפון-מערב–דרום-מזרח ובשניהם סימני הפרעה. דולמן 20 (3.1 מ' אורך, 0.75-0.60 מ' רוחב, 1.26 מ' עומק מרבי; איור 4) השתמר טוב יותר. אבן הסגירה הגדולה (0.65×1.80×2.60 מ') נמצאה לא באתרה וכיסתה את הקצה הדרומי-מזרחי של הדולמן. קירות האורך בנויים משתי שורות מקבילות של גושי בזלת אורטוסטטיים גדולים, מוחלקים היטב בפן הפנימי, שהונחו בתעלות. על הרובד הראשון המעובד היטב הונח רובד שני של אבני בזלת. מרבית גושי האבן הונחו בהתאמה רבה ובמקומות חסרים הונח מילוי של אבנים קטנות (איור 5). מתחת לאורטוסטטים מבזלת הונחו אבני בזלת קטנות ושטוחות לפילוס וכן פולסה אבן הסגירה בעזרת לוחות בזלת שטוחים מתחתיה. צדו הצפוני-מערבי של הדולמן הפתוח לכניסה היה בנוי מקירות שבהם אבני בזלת קטנות ובינוניות, שונים בתכלית מבניית האורטוסטטים הצמודה (איור 6). בקצה הסגור של הדולמן נעשה שימוש באורטוסטט אחד (0.9×1.5 מ'). רק קטע קטן מרצפת הבזלת בדולמן נמצא באתרו.
אזור הדולמן היה מוקף במעגל גושי בזלת לא מעובדים שהשתמרותו גרועה והיה כנראה הקיר החיצוני של הטומולוס המקיף (6.85×8.20 מ'). בדולמן לא נמצאו ממצאים מתארכים.
דולמן 19 (2.04 מ' אורך; איור 7) דומה בבנייתו לדולמן 20 אולם השתמרותו חלקית וקצהו הצפוני-מערבי הרוס, כנראה מפעילות בת זמננו. בצדו הדרומי-מערבי הצטברויות מאוחרות של אבנים קטנות ובינוניות ובצדו הצפוני והצפוני-מזרחי נמצאו אבנים רבות, כנראה שרידי הטומולוס שכיסה את הדולמן. תא הדולמן רחב יחסית (0.96 מ' רוחב, 0.8 מ' עומק) ואבן הסגירה הגדולה שלו (כ-0.7×1.6×2.3 מ') הוזזה ממקומה בעבר. בתוך התא נמצא גוש בזלת גדול שכנראה התמוטט מהגג. מהרצפה שרדו שלושה לוחות בזלת שטוחים (איור 8). גם בדולמן 19 היה אורטוסטט אחד (0.85×1.05 מ') בצדו הסגור כמו בדולמן 20 וקצהו הצפוני-מערבי נותר פתוח (איור 9). בדולמן לא נמצאו ממצאים שיכולים לסייע בתיארוכו.
דולמן מס' 21, כ-500 מ' ממערב לדולמנים 19 ו-20, דומה להם בבנייתו אך השתמר חלקית (איור 10). נעשה בו שימוש באבנים גדולות יותר מאלה ששולבו בדולמנים 19 ו-20. בקיר האורך המערבי נדבך אבן יחיד (1.26 מ' עומק). אבן הכיסוי הוזזה ממקומה והרצפה לא השתמרה כלל. גושי בזלת נראו מתחת לבסיס קירות האורך והרצפה. שלא כמו בדולמנים 19 ו-20, הקצה הסגור בצפון-מערב והקצה הפתוח בדרום-מזרח ונראה שכאן לא יוחסה חשיבות לכיוון הנחת הנקבר. קיר ההיקף שנבנה מגושי אבן גדולים במיוחד והטומולוס (5.2×6.5 מ') שהגיע לגובה הקצה העליון של הדולמן השתמרו היטב. גם בדולמן זה לא נמצאו ממצאים.
דולמן 11, כ-400 מ' מדרום-מערב לדולמנים 19 ו-20 ו-450 מ' מדרום-מזרח לדולמן 21, הוא הגדול והשמור מכולם (איור 11). הדולמן נמצא על התרוממות נמוכה בקצה המערבי של רמה שעליה מפוזרים טומולי, במקום שבו הרמה משתפלת בהדרגה מערבה (איור 12). בשדה הדולמנים זהו הדולמן היחיד שבו נראית מורכבות מכלול שלם של דולמן וטומולוס. במכלול דולמן גדול עם אבן סגירה באתרה, שלושה קירות מעגליים וקווי אבן מעוגלים וכן רצועת שטח מרוצפת. בתקופה מאוחרת שולב כל המכלול בסדרת קירות שדה שתאריכם אינו ידוע, שיצאו ממנו בכיוונים אחדים ופגעו בצד המזרחי ובפינה הדרומית-מערבית של הדולמן.

שלא כמו הדולמנים האחרים שנחפרו, דולמן 11 נבנה בציר צפון–דרום עם כניסה בצפון. בנייתו דומה לאחרים אולם מסיבית ומרשימה יותר. אבן הכיסוי באתרה (1.5×2.8 מ') כיסתה את כל התא והוזזה בעזרת כלי מכני (איור 13). היא הונחה מעל קירות האורך

(2.45-2.30 מ' אורך) ומעל כרכוב בזלת מאורך שחיבר בין שני קירות האורך מעל הכניסה בצפון. כך נוצרה כניסה  מסודרת ורשמית יותר שנבנתה מאבנים קטנות יותר מאלה שבדולמנים האחרים; קירות האורך נבנו מאורטוסטטים מבזלת. הרצפה הייתה אדמה מהודקת ושקועים בה אבני בזלת ללא שרידים של לוחות בזלת שטוחים. נראה שהדולמן היה מכוסה בטומולוס שהשאיר את כיפת הדולמן ואת אבן הכיסוי שלו חשופים במעין מכתש. בטומולוס אפשר היה להבחין בתכנון מדויק. שלושת הקירות המעגליים ושורות האבנים המעוגלות שימשו לתמיכה ולחיזוק מבנה הטומולוס. קיר 1103, הקיר המעגלי הפנימי (כ-3.5 מ' קוטר) היה גלוי, אף שלא כל הקירות המעגליים נראו לעין. החלק העליון של קירות 1114 ו-1115 בדרום לא נחשף, הם היו באדמה ויצרו מעין טרסה שעליה נערמו אבנים. קיר 1114 (5.4 מ' קוטר צפון–דרום) הגבוה בקירות ייצג ואולי את גובהו המרבי של הטומולוס. הקיר נבנה מערב רב של אבני בזלת גדולות ובינוניות שהונחו בנדבכים אקראיים. הוא שימש גם קיר טרסה שתמך בצד הצפוני של הדולמן בכך שהוקם בקטע סלע האם החשוף היחיד בדולמן 11. הקירות האחרים הם בני נדבך אחד או שניים. הרווח בין הקירות המעגליים היה מלא באבנים גדולות ובינוניות או במילויים של אדמה ואבנים. הרווח המשתפל מערבה בין הקירות הצפוניים החיצוניים 1104 ו-1105 (8.5 מ' קוטר מרבי מזרח–מערב, 10.5 מ' צפון–דרום) מולא בשכבת אבנים קטנות ומהודקות (לוקוס 1113) שדמו לרצפה ואולי שימשו תעלת ניקוז. בין קיר 1103 ותא הדולמן בצד הצפוני-מזרחי של הטומולוס משטח אדמה מפולס יחסית (לוקוס 1108) שאולי נועד לאפשר גישה לכניסה לדולמן (איורים 16-14). 

 

רוב האבנים החסרות בטומולוס שימשו להקמת קירות שדה רבים המפוזרים בשטח. שלושה מקירות אלה פגעו בקטעים הצפוני-מזרחי, דרומי-מערבי ודרומי-מזרחי של הטומולוס. קיר 1116 שכיוונו הכללי לדרום-מזרח (85-80 מ' אורך) חוצה שני קירות שדה נוספים. בנקודת המפגש של קירות אלה נמצא דולמן קטן (מס' 25; איור 16) מטיפוס דולמני הטריליטון, כיוונו מזרח–מערב וכניסתו במזרח. זהו מבנה חופשי על הסלע הטבעי (0.5-0.4 מ' רוחב פנימי), שלקירותיו שניים עד שלושה נדבכים (1 מ' גובה; איור 17) שהגיעו לאבן הכיסוי (1.1 מ' אורך), בניגוד לדולמני טריליטון שלקירותיהם נדבך אחד מאבנים גדולות. לא נמצאו קיר היקפי או טומולוס הקשורים לדולמן וכן לא נמצא ממצא ארכיאולוגי. ממערב לדולמן נמצא שבר מקטרת עות'מאנית.
ראוי לציון דולמן בולט (מס' 18; איור 18) שנתגלה במהלך הסקר על גבעה קטנה המשקיפה על הרמה ושממדיו גדולים במיוחד. הדולמן מחוץ לשטח הפיתוח ולכן לא נחפר. הוא נבלע לחלוטין בטומולוס ענקי (22 מ' קוטר) שאבן הכיסוי שלו חשופה חלקית.
 
נוסף על חמשת הדולמנים, נחפרו ופורקו 18 ערמות סיקול שלהן מגוון קטרים וגבהים. 10 נחפרו ידנית ו-8 בעזרת כלי מכני. לא נמצאו בערמות סימנים לשימוש, מלבד היותן מצבור לאבנים שסוקלו מהשדות.
 
בצפון ישראל וברמת הגולן ידועים כמה ריכוזי דולמנים כמו רמת כורזים בגליל המזרחי, אזור קיבוץ שמיר בגליל העליון והאזורים המרכזי והצפוני של רמת הגולן. בשל הממצא הזעום שנחשף בחפירת הדולמנים, תאריכם שנוי במחלוקת והוא נושא לוויכוח ולדיון מאז תחילת מחקרם.
הדולמנים מתוארכים היום לשתי תקופות: הברונזה הקדומה 3-2 והברונזה הביניימית. התיארוך לברונזה הקדומה 3-2 מבוסס בעיקר על דגמי יישוב ותנועה ולא על ממצאים נדירים בקבורה ראשונית בדולמנים שהשימוש בהם יכול היה להימשך תקופות אחדות. לפיכך הקרבה הגדולה בין יישובי הברונזה הקדומה לשדות דולמנים תומכת בתיארוך הדולמנים לתקופה זו (Vinitzky L. 1992. The Date of the Dolmens in the Golan and the Galilee: a Reassessment. Tel Aviv 19:100–112). תיארוך הדולמנים לתקופת הברונזה הביניימית מתבסס על ממצא שעל אף דלותו נמצא בחפירות ובסקרים של דולמנים. הקרמיקה הקדומה הקשורה לדולמנים היא מתקופת הברונזה הביניימית. לפי תיאוריה זו הימצאות יישובים בקרבת הדולמנים אינה מסייעת בקביעת תאריכם.
הדולמנים בחפירה הנוכחית לא תורמים מאומה לסוגיית תאריכם.
 
בדולמנים או בערמות הסיקול לא נמצאו ממצאים באתרם. מלבד חרסים אחדים ושחוקים מהתקופות הרומית והביזנטית, היעדר ממצאים מתארכים הוא חריג. בניגוד לקבורות אחרות, בדולמנים שנחפרו לא נמצאו צירי בנייה וכיווני כניסה אחידים ונראה לפיכך כי כאן לא הייתה להם חשיבות. יש בכך גם להעצים את אופי הקבורה המשנית של הדולמנים, שההטמנה בהם הייתה משנית ולא ראשונית של שלדים שלמים בארטיקולציה.