שטח החפירה, מדרום–דרום-מערב למצודת צפת, כ-800 מ' בקו אווירי ממנה, כ-685 מ' מעל פני הים. על פי מקורות קדומים נקראה השכונה אל ווטה (השכונה התחתונה). מעל פני השטח נותרו שרידי השכונה הערבית שהיתה במקום עד 1948, מרבית המבנים נמצאו בשלבי הרס וקריסה מתקדמים. השטח שימש מזבלה שכונתית וכלל מרבצי אשפה ופסולת.
נפתחו ארבעה ריבועים: שניים בתוך שרידי מבנים מאוחרים ושניים מעל פני השטח.
בשלושה ריבועים נחשפו על גבי סלע האם שרידי שלושה מבנים אשר תוארכו על פי הממצא הקרמי והנומיסמטי לתקופה הממלוכית. בשניים משלושת המבנים הובחן רצף התיישבותי מהתקופה הממלוכית דרך התקופה העות'מאנית ועד לתקופת המנדט הבריטי.
מן החפירה עולה אם כן כי השכונה נוסדה בתקופה הממלוכית והמשיכה להתקיים עד העת החדשה.