בשל מיקום השרידים, בין הצד המערבי של הרחוב לתחילת המדרון, הוגבלה החפירה לרצועה צרה (3.5 × 9.0 מ'). במרבית השטח היתה בנייה מרשימה. ראש קיר שהשתמר התגלה בעומק של פחות מ-0.5 מ' מתחת לרחוב ונחפר עד לעומק של 2.5 מ' (איורים 3-1). בסיסו לא נמצא. הקיר נבנה מאבני גיר מלוכדות בטיח ואפר. צדו המערבי נסחף אל מדרון הסוללה. בצד המזרחי נמצאה עדות לנדבך ישר, אף שלא ניתן היה לזהות את פניו במלואם. על סמך הבחנה זו, וכן טביעות טיח של אבני גזית חסרות ומפולת של שכבת טיח בשוליים הצפוניים-מזרחיים, ניתן לשער שפן הקיר נשדד בשיטתיות. כיוון שלא ניתן היה להרחיב את החפירה מזרחה, בדיקת הסטרטיגרפיה היתה קשה. השכבות שזוהו במילוי העלו חומר הטרוגני המתוארך לתקופות הצלבנית, הממלוכית והעות'מאנית.

 

 

מנפח הבנייה המרשים ומיקומו עולה האפשרות שהקיר היה קטע מהחומה החיצונית של הביצור הצלבני מן המאה הי"ג לסה"נ שעמד לגובה רב בסוף המאה הי"ט כאשר זוהה על ידי אנשי של הסקר הבריטי (SWP I 1881, Sheet IV, between pp. 248–249; איור 4; קיר 107 ר' חדשות ארכיאולוגיות 117).