בחודש יולי 2006 נערכה חפירת הצלה במרכז היישוב אלעד (הרשאה מס' 4859-A*; נ"צ — רי"ח 19547/66173; רי"י 14547/16173), ממערב לגת שנחשפה בעבר על ידי ד' עמית (ר' חדשות ארכיאולוגיות 91-88:106, איור 114), בעקבות פגיעת כלי מכני בדופן המערבית של הגת. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון מועצה מקומית אלעד, נוהלה על ידי ע' עד, בהשתתפות א' בכר (מנהלה), א' האג'יאן (מדידות ושרטוט), מ' שויסקיה (ציור כלי חרס) ומ' אבישר (זיהוי כלי חרס) ובסיוע ד' עמית.
נחשפו חלקים נוספים מגת ביזנטית (עמית, שטח M2) ושלושה חדרים מהתקופה העות'מאנית ממערב לגת.
בחפירת עמית נחשפה גת מורכבת, הכוללת מערכת ראשית ומשנית, מסודרת בצורת ר' (איור 1). המערכת הראשית כוללת משטח דריכה כמעט רבוע (לוקוס 268; 5.4×6.0 מ'), שבמרכזו בסיס אבן לקיבוע בורג העץ של המכבש (לוקוס 269) וממזרחו בור איגום רבוע (לוקוס 272). מצפון ומדרום למשטח, במפלס גבוה ממנו נמצאו חמישה משטחים עליונים, שלושה בצפון (לוקוסים 279, 701, 702) ושניים בדרום (לוקוס 262), המחוברים בנקב לארבע גומחות חצי עגולות שהותקנו מתחתם, תקרתן דמוית קמרון. המערכת המשנית, הדומה לראשית, אך קטנה ממנה כוללת משטח דריכה (3.7×4.0 מ'; לוקוס 707) ובור איגום (לוקוס 275). כל חלקי הגת, כולל הבורות והגומחות רוצפו בפסיפס לבן.
בחפירה הנוכחית נחשף בחלק הצפוני הקיר התוחם של הגת ומשטחיה העליונים (W6). מדרום לחלק המערבי של הקיר נחשפו שרידי תשתית רצפת פסיפס של שני משטחים עליונים נוספים (לוקוס 10), שניגשו אל הקיר מדרום. בין המשטחים מפרידה מחיצה, שרק יסודותיה השתמרו (W7). מדרום ומתחת לקיר העות'מאני (W370) נתגלה יסוד של גומחה חצי עגולה (לוקוס 12; איור 2) ששרדו ממנה תשתית רצפת פסיפס וחלקן התחתון של דופנותיה שטויחו בטיח אדמדם. פתח הגומחה פונה למזרח, אל משטח סלע (לוקוס 7). מעל למשטח נתגלה מילוי המתוארך לתקופה הביזנטית. האבנים מצפון ומדרום לגומחה מלוכדות בטיט סיד בהיר, הזהה לחומר המליטה בשאר קירות הגת. ניתן על כן להניח שהאבנים הן חלק מהקיר שתחם ממזרח את משטחיה העליונים, המערביים, של הגת.
בתקופה העות'מאנית נבנו בחלקה המערבי של הגת שלושה חדרים (לוקוסים 1, 2, 3; איור 3). בשני החדרים המערביים (לוקוסים 1, 3) נחשפו שני שלבי שימוש. הקדום, בחדר הדרומי, תחום בקירות W5 ,W4 ,W3 כלל רצפת סלע, לוחות אבן במזרח (לוקוס 13) ורצפת טיח בהירה בדרום (לוקוס 6; 10-5 ס"מ עובי). בחדר הצפוני-מערבי, התחום בקירות (W3 ,W2) נחשפה רצפת טיח בהירה (לוקוס 9) ומעליה שכבת שרפה (20 ס"מ עובי; איור 4), שהכילה מעט שברי כלי חרס והרבה פחמים. מהחדר עלו במדרגה, הנמצאת בכניסה שנחשפה במרכז קיר 2 אל החדר (לוקוס 8; לוקוס 705 אצל עמית). רצפת החדר (איור 5), הניגשת אל קירות 1, 2, 3 עשויה גיר כתוש (5 ס"מ עובי), המושתת על חומר אדמדם עם אבנים קטנות. בשלב מאוחר המשיך קיר 3 לשמש ובחדרים המערביים הונחו רצפות, עשויות שכב דקה של בטון מוחלק היטב, מושתת על גבי אבני גוויל קטנות ובינוניות (15-10 ס"מ אורך) ושכבת גיר מפורר (10-5 ס"מ עובי; לוקוסים 4, 5). בשלב זה חיפו את קירות החדרים 3-2 שכבות טיח לבן עבה, החיצונית צבועה תכלת. החדר הדרומי (לוקוס 1) הורחב מזרחה בבניית קיר 370, על גבי משטח הדריכה של הגת וקיר 5. בפינות החדר נחשפו אומנות רבועות (0.8x0.8 מ'), הבולטות לפנים החדר שנועדו לשמש בסיס לקמרון צולב. בשל השתמרות דלה של שלב זה בחדר הצפוני (לוקוס 3), לא ניתן לדעת אם הפתח בקיר 2 המשיך לשמש גם בשלב זה.
ממצא כלי החרס על רצפות החדרים מהשלב הקדום (לוקוסים 6, 9) כלל קערה (איור 1:6) וקנקן (איור 4:6) ומהשלב המאוחר (לוקוסים 1, 2) קערה (איור 2:6) וקנקן (איור 5:6); בחדר המזרחי (לוקוס 8) נמצא קנקן (איור 6:6) ועל הרצפות המאוחרות (לוקוס 4) קערה (איור 3:6). על פי הממצא נראה שהמבנה שימש לאחר שינויים גם במאות הי"ט–תחילת המאה הכ' לסה"נ.
מהחפירה עולה כי בחלקה הצפוני של הגת היה משטח עליון (לוקוס 10) ממערב לשלושה שנחשפו בעבר ולקיר המחיצה 2. כמו כן התברר משרידי משטח זה שגם בחלקה המערבי של הגת היו משטחים עליונים, ומשטח נוסף בדרום (לוקוס 7), שנהרס כולו וממנו זרם התירוש לגומחה (לוקוס 12) שנחשפה מתחת לקיר 370. ראוי לציין, שגומחה זו, כאחרות שנחשפו בדרום (לוקוסים 277, 700) לא נוקזו למשטח הדריכה כמו הגומחות שנחשפו מתחת למשטחיה העליונים, הצפוניים של הגת. בתקופה העות'מאנית נבנה על גבי חלקה המערבי של הגת מבנה, שנעשה בו שימוש בחלק מקירות הגת, ומשטחיה המערביים נהרסו עד היסוד.