התקופה הרומית המאוחרת (המאות הב'–הד' לסה"נ). בחתך שנחפר מתחת לתשתית רצפת פסיפס מן התקופה הביזנטית (להלן) נתגלה אגן מטויח; רצפת האגן עשויה מפסיפס של אבני גיר, וקירותיו טויחו בטיח אפור. החפירה העמיקה מתחת לרצפת האגן והופסקה בשל מגבלות טכניות. בחפירת האגן ובחתך שנחפר תחתיו נמצאו כלי חרס המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת, שברי טובולי מבית מרחץ ושברי טיח הנושאים שרידים של צבע אדום.

 
התקופה הביזנטית (המאות הד'–הז' לסה"נ). נחשפו שרידים של רצפת פסיפס, ששולב בה קנקן שחלקו העליון נחתך. הרצפה נחה על תשתית בנויה אבנים קטנות, שחתמה את האגן המטויח מן התקופה הרומית. על הרצפה נמצאו שברים של כלי חרס וזכוכית, בהם שברי חלונות, המתוארכים לתקופה הביזנטית. מעל הרצפה נחפר מפלס עשיר בשברי שיש מעוינים ששימשו כנראה לשיבוץ באופוס סקטילה לריצוף ולעיטור קירות שלא שרדו (איור 2). כן נמצאו פריטי שיש — כותרות מפילסטר, פריט מחלון עגול ושברי לוחות ששימשו לריצוף; כלי אבן — אבן טחינה ושבר מלוח מוחלק, שחרותות עליו אותיות עבריות אחדות שטרם פוענחו; ושברים של טיח צבעוני. את הרצפה והשרידים שעליה כיסו הצטברויות שגונן אפור כהה.
 
התקופה הצלבנית (המאה הי"ב–ראשית המאה הי"ג לסה"נ). נחשף קמרון תת-קרקעי (מעל 3.5 מ' אורך, 1.6 מ' רוחב, 1.55 מ' גובה מרבי); חלקו המזרחי והעליון נמצאו הרוסים. שרידי קירות ורצפה שנחשפו ברום ראש הקמרון מלמדים כי הקמרון שימש בתת-הקרקע של מבנה גדול, אך זה לא שרד. יסודות הקמרון הושתתו על רצפה עשויה עפר מהודק וסיד; הרצפה נחה על הצטברויות שמעל השרידים מן התקופה הביזנטית, אך זמנה לא הוברר. בחפירת חלל הקמרון תועדו שכבות קרקע תחוחות שגונן אפור, ובחלקו התחתון — מפלסים כהים ועשירים בחומר אורגני, כולל עצמות בעלי חיים, שחלקן שרופות. בדגימות קרקע שנלקחו ממפלס זה נמצאו ביצים של טפילי מעיים. כן נמצאו כלי חרס, כלי זכוכית ומטבעות, המתוארכים כולם לתקופה הצלבנית.
 
בהצטברויות שנמצאו מעל ראש הקמרון ההרוס ועד לפני השטח נמצאו חרסים המתוארכים למן התקופה ההלניסטית ועד לתקופה העות'מאנית — עדות להרס המתקן בתקופה מאוחרת. בשכבה זו נמצאו גם שתי אבני בליסטרה, לוחית עופרת מגולגלת שעליה סימני חריתות שטרם פוענחו, וכן משקולת זכוכית המתוארכת לתקופה הפאטימית (המאה הי"א לסה"נ).
 
בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית היה השטח בתחום העיר עכו-פטולמאיס. השרידים שנחשפו מן התקופה הרומית המאוחרת מעידים על בית מרחץ, אולי מתקן פרטי בבית אמידים. שרידי האופוס סקטילה וכותרות הפילסטר מאפשרים להציע כי בתקופה הביזנטית עמד כאן מבנה ציבור, אולי כנסייה; שבר הכתובת בעברית רומז אולי למבנה ציבור סמוך ששימש את הקהילה היהודית בעיר. הקמרון מעיד על בנייה באזור זה גם בתקופה הצלבנית. הממצאים מחלל הקמרון מעידים כי שימש בור ספיגה, ככל הנראה בבית מגורים.