בחודש ינואר 2008 נערכה חפירת הצלה בתל שמרון שממערב לתמרת (הרשאה מס' 5334-A; נ"צ — רי"ח 220101-50/734657-733, רי"י 170101-50/234657-733), לקראת בניית לול. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי נ' פייג (צילום), בסיועם של י' לבן וי' יעקובי (מנהלה), ר' מישייב (מדידות ושרטוט), ר' ויניצקי (מעבדת מתכות), ח' חלאילה (כלי צור) וד"צ אריאל (נומיסמטיקה).
תל שמרון נמצא בשולי עמק יזרעאל, ולרגליו עוברת הדרך הקדומה מלגיו (מגידו)לציפורי ולעכו. באתר נערכו לאורך השנים סקרים וחפירות רבים ומקובל לזהותו עם שמרון המקראית (ר' חדשות ארכיאולוגיות 119). החפירה (כ-30 מ"ר) נערכה בשוליים הדרומיים-מערביים של התל, ונחשפו שרידי קירות ומפלסי חיים בחמש שכבות (V-I; איורים 1, 2).
שכבה V. בשכבה V הובחנו שתי שכבות משנה (Vb ,Va). שכבה Vb כוללת אדמת סחף, שמעורבים בה חלוקי נחל קטנים ושפע חרסים (לוקוסים 112, 115, 116). הממצא הקרמי כולל ברובו קנקנים, ידיות מדף בהונות ושברי קערות מחופות אדום מתקופת הב"ק 1ובמקצתו חרסים מתקופת הברונזה הביניימית. אדמת סחף זו ניכרת בכל שטח החפירה (0.3-0.2 מ' עובי) ונראה כי היא גלשה מראש התל לשוליו. שכבה Va (לוקוסים 109, 114) כוללת אדמה חומה כבדה (7 ס"מ עובי) והיישר מעליה שכבה נוספת של אדמת סחף, שמעורבים בה חלוקי נחל צפופים, חלקם גדולים, וחרסים מתקופות הב"ק 1, הברונזה הביניימית, הברזל 2 והפרסית.
שכבה IV. נחשף קיר (W4; כ-2.5 מ' אורך חשיפה, כ-0.4 מ' רוחב), שנבנה בציר מזרח-מערב באבני גוויל והשתמר לגובה נדבך אחד. צמוד לקיר מצפון, בקצה המערבי שלו, השתמרה אבן, שהיתה אולי חלק מפן נוסף של הקיר שלא השתמר.
שכבה III. בכמה מקומות בשטח החפירה נחשפו שרידים דלים של רצפת גיר (לוקוס 117; 7-5 ס"מ עובי), שנהרסה כנראה ברובה במהלך בניית קירות מאוחרים. תשתית הרצפה עשויה מחלוקים קטנים וחרסים צפופים מאד (לוקוסים 105, 108; איור 3), והיא התגלתה בכל צדו המערבי שלשטח החפירה. נראה כי הרצפה ניגשה ממערב אל קיר, שלא השתמר ברובו, ורק שרידים דלים ממנו נחשפו מתחת לקיר שנבנה עליו מאוחר יותר (W1; ר' להלן). על הרצפה והתשתית התגלה ממצא קרמי המתוארך לתקופה הרומית וכולל שבר נר ושלוש שפות של קערות. מתחת לתשתית הרצפה נחפר חתך, ובו נחשפה שכבה דלה של חלוקי נחל ושבר כלי אטי מהתקופה ההלניסטית (לוקוס 110).
שכבה II. התגלה קיר (W1 ;כ-9 מ' אורך, 0.7 מ' רוחב; איור 4), שנבנה בציר דרום-מזרח-צפון-מערב באבנים גדולות שהוחלקו בצד הפונה למערב; הקיר השתמר לגובה נדבך אחד. נראה שהוא נועד לחסום סחף. יש להניח שזמנו של הקיר מאוחר לתקופה הרומית.
שכבה I. קיר 1 משכבה II עובה בבנייה של קיר נוסף צמוד אליו (W3; כ-6.5 מ' אורך; איור 4). קיר 3 נבנה באבנים בינוניות שהוצבו על צדן הרחב. בין שני הקירות הונח מילוי של חלוקי נחל ואבנים. רוחבו של הקיר החדש, המורכב משני הקירות 1 ו-3, הגיע לכדי 1.8-1.7 מ'.
הממצא בחפירה כולל חרסים, רובם שחוקים מאוד, כלי צור, כלי אבן ומטבע. כלי הצור כוללים 26 פריטים, מרביתם נתזים ושבבים. ראויים לציון מגרד מסיבי עשוי מצור אפור בהיר ועליו פטינה כפולה, מקדח מעוצב עשוי מצור חום בהיר חצי שקוף השכיח בשימושו ביישובי התקופה הניאוליתית, וכן נקר על קטימה עשוי מצור איאוקני בצבע חום כהה שהיה בשימוש בתעשיית הצור בתקופת הברונזה הקדומה. סמוך לנקר התגלו שברי קנקנים וידיות מדף גם הם מתקופת הברונזה הקדומה, אם כי ממצא זה התגלה בהצטברות של אדמת סחף. כלי האבן התגלו בשכבת סחף מעל קיר 1, ובהם שני שברים של קערות שחיקה מבזלת ושתי מקבות מאבן גיר קשה. המטבע (ר"ע 115107) שחוק מאד והוא התגלה בהצטברות אדמה מעל לוקוס 110. בצד אחד של המטבע נטבע ראש ובצד השני נטבע כנראה עיט. נראה שמקורו של המטבע במטבעת אשקלון בימי בית תלמי (30-305 לפנה"ס).
שרידי הבנייה היחידים שניתן לתארך בחפירה הם שרידי רצפה 117 ותשתיתה, שתוארכו לתקופה הרומית. יתכן שהם קשורים לשרידי הבנייה שנחשפו במרחק של כ-800 מ' מדרום-מערב לכאן (ר'
חדשות ארכיאולוגיות 119). זמנם של יתר הממצאים בחפירה תואם לזמנם של שרידים וממצאים שנחשפו ותועדו בעבר בחפירות ובסקרים באתר.