בחודש יוני 1998 נערכה חפירת הצלה מצומצמת במצוק הסלע הנישא ממערב להר הבית ולרחבת הכותל המערבי (הרשאה מס' 2883-A; נ"צ — רי"ח 22220/63150; רי"י 17220/13150), לקראת בניית גרם מדרגות הקושר בין רחבת הכותל לרובע היהודי. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון החברה לפיתוח מזרח ירושלים, נוהלה על ידי י' ברוך וד' וייס, בסיוע ג' קוטובסקי (ניהול שטח), ע' אבו ג'רבייה (מנהלה), מ' קונין, א' בלשוב, ו' אסמן וי' וטקין (מדידות), ס' מנדראה (צילום), ט' קורנפלד (ציור פריטים אדריכליים), כ' הרש (ציור כלי חרס ופריטים קטנים), א' אלטמרק (ניקוי מתכות), ד"צ אריאל (נומיסמטיקה), י' גורין-רוזן (זכוכית) ור' אלברגר (שימור).
בפינה הדרומית-מערבית של רחבת הכותל נחשף חלל מלבני חצוב בסלע, הממוקם בהמשך לשורת חדרים החצובה מצפון לו, לאורך מצוק הסלע המפריד בין העיר העליונה של ירושלים לבין השטח שממערב להר הבית, שבו משתרעת כיום רחבת הכותל (איור 1). שני החדרים הצמודים לו מצפון חסומים כיום בדלתות ברזל ומשמשים כמחסנים, ולפחות שלושה אחרים השתמרו במצב גרוע מתחת למבנה ישיבת אש התורה מעט צפונה להם. שורת החדרים – אשר לה שייך החלל שנחשף – מזוהה כשורת החנויות שנמשכה לאורך המדרכה המערבית של הקרדו המשני (המזרחי), המתואר במפת מדבא; הקמת הרחוב מתוארכת כיום לתקופה הרומית. קטעים נוספים מן הרחוב והחנויות שלאורכו נחשפו מצפון ומדרום לחלל שנחפר. קטע ריצוף (12 מ' אורך) ופדסטל מאבן גיר, השייכים לרחוב זה, הובחנו בשנת 1998 כ-75 מ' מצפון לחלל שנחשף, סמוך לתחנת המשטרה בצפון רחבת הכותל. מצפון לתחנת המשטרה אותרו כנראה חדרים נוספים בשורת החנויות, אך מבנים מאוחרים שהוקמו בהם מקשים על הבנת תוכניתם. המשכה הדרומי של שורת החנויות נתגלה למרגלות ישיבת פורת יוסף, מצפון לשער הבורסקאים, וכן מדרום לחומת העיר העתיקה וממערב לשער הבורסקאים ולמגדל האיובי. בחפירה נרחבת שנערכה לאחרונה לאורך המצוק בצפון-מערב רחבת הכותל נחשף קטע נוסף מן הרחוב ומן החנויות שלאורכו (חדשות ארכיאולוגיות 121, ור' שם הפניות ביבליוגרפיות מקיפות על הקרדו המשני).
בראש המצוק שבו נחצב החלל אפשר להבחין בשרידיה של תעלת מים (0.9 מ' אורך, כ-0.2 מ' רוחב, 0.6 מ' עומק), שדומה כי נקשרה לאמת המים התחתונה שנמשכה לאורך המצוק והוליכה מים אל הר הבית. החלל המלבני (3.35×4.60 מ', 8.4 מ' גובה לכל הפחות; איור 2) נחצב בסיתות אלכסוני באיכות גבוהה באמצעות כלי משונן. הדופן המערבית שלו השתמרה לגובה רב יותר משאר הדפנות. בדופן המזרחית, שהשתמרה רק עד למפלס של כ-732.25 מ' מעל פני הים, חצוב מסדרון כניסה (1.2×1.3 מ', 3.2 מ' גובה לפחות), שהמילוי בו נחפר באופן חלקי בלבד בשל מגבלות בטיחות. נראה שהחלל נחצב כיחידה אחת בתקופה הרומית או לכל המאוחר במהלך התקופה הביזנטית. אפשר שהחציבה נערכה יחד עם חציבת המצוק, ואולי אף במקביל לבניית הקרדו שנמשך ממזרח למצוק. בחלל הוקמו שלוש קומות לכל הפחות. הרצפה והתקרה שהפרידו בין שתי הקומות העליונות לא שרדו. בין שתי הקומות התחתונות שרדה בחלקה רצפה (לוקוס 9) שנתמכה בתקרת קמרון צולב בקומה התחתונה. המילוי שסתם את החלל לכל גובהו היה אחיד, ונראה שהצטבר לאחר הפסקת השימוש בחלל כולו בשלהי התקופה הממלוכית או לכל המאוחר בראשית התקופה העות'מאנית, זמן רב לאחר שהרחוב שלצדו נחצב החלל יצא מכלל שימוש.
הקומה העליונה. בחדר העליון, שדופנו המזרחית חסרה ברובה ודופנו הדרומית נפגעה, שרדו קצותיה של רצפה עשויה לוחות חרס. לאורך הדפנות אפשר להבחין בשקע טבעי שהורחב והועמק בחציבה שמפלסה משופע מצפון לדרום (732.3–732.0 מ' מעל פני הים). בשקע נמצא טיח אפור שבו נעוצים לוחות חרס צרופים היטב שצבעם כתום (כ-2 ס"מ עובי; איור 3) – שרידיה של רצפה שדומות לה מוכרות במבנים ביזנטיים בירושלים.
הקומה התיכונה. תקרת החדר בקומה התיכונה הותקנה כמעט הישר מתחת למפלס הרצפה בחדר העליון, ונראה כי תמכה בה. קירוי זה נעשה, ככל הנראה, באמצעות קורות עץ שנקבעו בשקעים שנחצבו בדפנות הסלע. ארבעה שקעים רדודים (0.25–0.50 מ' גובה, עד 0.25 מ' רוחב, עד 0.2 מ' עומק), שנחצבו במרחקים לא קצובים, ניכרים בדופן הצפונית במפלס 731.5 מ' מעל פני הים. מולם, במרכז הדופן הדרומית, אשר נהרסה בחלקה, שרד שקע יחיד. במפלס של כ-729.5 מ' מעל פני היםשרדה רצפה עשויה גיר כתות (לוקוס 9; עד 0.25 מ' עובי; איור 4) על תשתית של אבני שדה קטנות. דומה כי רצפה זו הונחה בתקופה הממלוכית, כאשר הותקן בור המים בחדר התחתון (להלן). בדופן הצפונית של חדר זה חצוב פתח טרפזי (1.9 מ' גובה, 0.85 רוחב הסף, 0.75 מ' רוחב המשקוף, עד 0.9 מ' עומק; איורים 3, 5), אשר הוליך לחדר הבא בשורת החללים החצובים. נראה כי פתח זה נקרע בשלב שימוש מאוחר, אך אי אפשר לקבוע את זמנו. המזוזה המערבית של הפתח, כמו גם הסף והמשקוף, נהרסו בחלקם.
ייתכן שהמסדרון שנפתח בדופן המזרחית של החדר קשר את החלל עם חדר שנבנה ממזרח לו, בקומתו השנייה של מבנה שהוקם לצד הרחוב. אולם, נראה כי פתח זה נחסם בשלב מאוחר יותר, אולי עם התקנת בור המים בקומה התחתונה (להלן), כאשר נבנה בתוכו קמרון חביתי, שנשתמר בקושי. בקצה הקמרון הפונה לחלל החצוב נקבע פתח קשות שממנו נחשף רק חלקו העליון (איור 6; ר' איור 2: חתך 2–2). מפתח הקשת, הבנוי מאבני גזית ללא חומר מלכד, הותקן בתוך מסגרת ישרה: מעליו הונחה שורת אבנים רבועות, ומעליהן – נדבך של אבנים שטוחות, שמהן שרדה אבן אחת בצד דרום (0.1 מ' עובי). הקמרון הֶצר והנמיך את המעבר במסדרון (גובה מרבי 1.2 מ'), עד כי קשה להניח ששימש למעבר אנשים מקומה זו; דומה, לפיכך, כי לקשת נועד תפקיד הנדסי (קשת משחררת?).
הקומה התחתונה. החפירה בחדר התחתון נעצרה במפלס של כ-727.5 מ' מעל פני הים ולא העמיקה עד לרצפתו, ועל כן לא ברור מה היה עומקו ואם החציבה נמשכה גם מתחת למפלס זה. ייתכן שרצפת הקומה התחתונה תאמה את מפלס הקרדו (כ-726 מ' מעל פני הים), שנמשך ממזרח למצוק שבו נחצב החלל. בשלב כלשהו נבנו בפינות החדר אומנות מאבנים מהוקצעות שנשאו תקרת העשויה כקמרון חביתי שצירו מזרח–מערב. הדפנות הצפונית ודרומית נחצבו בחלקן העליון בצורה קמורה; בקו שבו מתחיל קימורן אל עבר ראש הקמרון נמשך סדק אופקי, כפי הנראה טבעי (0.15 מ' גובה; איור 7). מעל לסדק נחצבה בכל דופן גומחה מלבנית (1.12×1.50 מ'), ההולכת ונעשית רדודה בחלקה העליון. האומנות ותקרת הקמרון נמשחו בטיח לבן עבה וגס, אשר כיסה על תשתית של אבנים קטנות ושכבה של טין אפור כהה ושימש לאיטום; על הדפנות החצובות של החדר – הצפונית והדרומית – שרדו כתמי טיח. גימור זה מעיד כי בחלל הותקן בור מים. דומה כי אל הבור הוליך פיר (0.3 מ' רוחב), שנבנה לאורך הדופן המערבית של החלל החצוב, מראשו ועד לחדר הקמור. מחלקו העליון של הפיר שרדו שני קירות דקים – קירותיו הדרומי והצפוני (ר' איור 4) – הבנויים בגסות מאבנים מהוקצעות שלוכדו בטיט אפרפר. הקירות השתמרו עד מעט מעל לגובה הרצפה של הקומה התיכונה, אך על דופן הסלע, מעל לקירות הפיר, ניכרים שרידי טיח המעידים כי הפיר נמשך לכל גובה הדופן (ר' איור 3). חלקו התחתון של הפיר, בתוך החדר המקורה, דופן במעטפת הבנויה מאבנים מהוקצעות בגסות ומלוכדות בטיט אדמדם (איור 8). נראה כי פיר זה הוליך מאמת המים שבראש המצוק. קשה לקבוע מתי נבנו בחדר האומנות, התקרה הקמורה והפיר. ייתכן שבור המים הותקן בתקופה האיובית או הממלוכית, עם ייסודה של שכונת המוגרבים בחלק זה של העיר. נראה כי בשלב שימוש זה הותקן במסדרון החצוב הקמרון החביתי אשר שימש אולי כפתח לחדר זה (ר' איור 6).
הממצא. במילויי העפר שכיסו את החלל החצוב נמצא מכלול גדול אך מעורב של כלי חרס, שזמנם ימי הבית השני, התקופות הביזנטית, האסלאמית הקדומה והממלוכית וראשית התקופה העות'מאנית. החלל החצוב נמצא מלא כולו בשפכים שצבעם חום כהה עד אפרפר. מכלול כלי החרס שנמצא בהם מעורב וכולל כלים מן התקופות הביזנטית, האסלאמית הקדומה והממלוכית. דומה, לפיכך, שהחלל כולו התמלא בשפכים אלה לאחר שיצא מכלל שימוש, ככל הנראה בשלהי התקופה הממלוכית או בראשית התקופה העות'מאנית.
כלי החרס מן התקופה הביזנטית כללו קערות (איור 1:9–5), ובהן כלי יבוא מטיפוס FBW (מס' 5), סיר בישול (איור 6:9) וקנקנים (איור 7:9, 8). בין הכלים מן התקופה האסלאמית הקדומה נמצאו קערות (לא אוירו), אגני חרס עמוקים (איור 9:9), גביעים (איור 10:9), קנקנים (איור 11:9) וכמה שברים של נרות חרס (איור 12:9). הכלים מן התקופה הממלוכית כללו קערות מזוגגות מעוטרות בדגמים גיאומטריים וצמחיים ובכתובות בערבית (איור 1:10–4), קערות מעוטרות בצבע (איור 5:10; העיטור בצבע אדום), קערות עם חיפוי (איור 6:10; החיפוי בצבע חום בהיר), פכים מטיפוס 'סירי לילה' (איור 7:10–9) וקנקנים (לא אוירו). כן נמצאו שברים של כלי זכוכית, פריטי עצם ומתכת, שברים של כלי אבן, מטבעות ולוחות שיש.
בתוך השפכים נמצא גם שבר (0.39 מ' גובה) של פסלון עשוי שיש קררה לבן (איור 11): פרוטומה המתוארכת על פי סגנונה לתקופה הרומית המאוחרת (המאה הג' לסה"נ). הפרוטומה מתארת דמות אנושית הניצבת על בסיס מעוגל ולרגליה לוחית שם, המעוטרת בדגם צמחי או בעיטור דמוי קשר של חגורה. בחלק האחורי שרד חריץ שבו נקבע עמוד התמיכה. ראשה של הדמות וידיה, למעט קצה יד ימין המונחת על החזה, הוסרו, אולי כדי להתאימה לשימוש משני כלשהו. הדמות לבושה בכיטון ועטופה בהמטיון שקצהו נראה בחלק התחתון של הפרוטומה. על פי הלבוש והבלטתם של קימורי הגוף נראה כי לפנינו דמות אישה.