שכבה VIII (תקופת הברונזה התיכונה)

נחשפו בורות חפורים באדמת חמרה. בולט בור גדול (כ-2.0 ×2.8 מ', 0.7 מ' עומק; איור 3), כנראה בור אשפה קדום, שהכיל כמות גדולה של שברי כלי חרס, עצמות בעלי חיים, שברי לבנים וכמה פריטי צור ובהם להבי מגל. כן התגלו חרסים ועצמות בעלי חיים בתוך שכבת חול צהוב-אפור, שבה הרבה כתמי אפר, והיא נמצאת לרוב על אדמת החמרה שבבסיס האתר או על שכבת חול שעל אדמת החמרה. שכבה חול זו אותרה בעיקר בשטח הגבוה יותר של הגבעה הקדומה באתר. הממצא הקרמי מתוארך לתקופת הברונזה התיכונה (2ב'?).
 
שכבה IV (התקופה הביזנטית; המאות הד'–הה' לסה"נ)
נחשפו מתקן שנבנה בלבנים שטוחות, המאפיינות מתקנים הקשורים בחימום, ושני מתחמים תחומים בקירות אבן דלים ללא חומר מליטה (איור 4). אחד המתחמים ניגש אל הקיר המזרחי של מתקן הלבנים, ונראה כי הם קשורים זה לזה. במתחם זה התגלתה שכבת אפר עבה, שמעורבים בה חרסים. המתחם תחום ממזרח בקיר אבן נמוך בן שורת אבנים אחת, ובו גומחה הבולטת למזרח. המתחם יושב על אדמת החמרה הנקייה שבבסיס האתר. יתכן והמתקן שהתגלה כאן שימש לחימום מים או חומר אחר לצורך שימוש תעשייתי. בשכבת האפר במתחם התגלו גם שברי צינור חרס, אך לא התגלתה עדות לכניסה או יציאה של מים ממתקן הלבנים.
 
שכבות IIIbIIIa (התקופה האסלאמית הקדומה; המאות הז'–הט' לסה"נ)
במהלך התקופה האסלאמית הקדומה הגיע האתר לשיא פריחתו (איור 5), כפי שהובחן כבר בחפירות הקודמות. בכל השטחים שנחפרו נחשפה רשת מסועפת של תעלות מים מטויחות, המחברות מתקנים תעשייתיים מטויחים לבורות מים, שחלקם גדולים ועמוקים מאוד. המתקן הנפוץ ביותר הוא בריכה מלבנית רדודה, מטויחת, לעתים עם גומה בקרקעיתה (איורים 6, 7). חלק מהמתקנים נבנו בזוגות ובשלשות. התגלו כמה בריכות עגולות. כל הבריכות מטויחות בטיח הידראולי איכותי. חלק מהבריכות מרוצפות בפסיפס לבן גס, ובחלקן נבנה מעין ספסל פנימי צמוד לאחד הקירות. רוב המתקנים עברו בשלב כלשהו תיקון והקטנה מסיבות לא ברורות. בשלב זה לא ניתן לקבוע באיזו תעשייה שימשו המתקנים, אך סביר להניח כי היא קשורה בנוזלים. באתר התגלו גם בורות ספיגה רבים (איור 8). בורות אלה חפורים בדרך כלל באדמת החמרה, מדופנים באבני שדה ומקורים בקמרון שלפעמים השתמר במלואו. בורות הספיגה הפכו בשלב מאוחר יותר לבורות אשפה, והתגלתה בהם כמות גדולה מאוד של כלי חרס, כלי זכוכית וכלי ברונזה במצב השתמרות מצוין.
 
בתי מרחץ. בשכבה III התגלו שרידים של שני בתי מרחץ (המאות הז'–הח' לסה"נ), שנמצאים בשני קצוות של האתר (שטחים K1 ,I2). משני בתי המרחץ השתמרו רק חלקים ממערכת החימום של החדר החם. בית המרחץ המזרחי (בשטח K1) נבנה על תשתית של אבנים גדולות, שהונחו ישירות על אדמה חולית. מבית מרחץ זה השתמרו כמה עמודים עגולים של החדר החם, שנבנו מלבנים שרופות שטוחות שהונחו זו על גבי זו. רוב העמודים נפולים, ובשטח ניכרים בעיקר שרידי הבסיסים. השתמר גם קטע קטן של הרצפה העליונה של החדר, שנתמכה על ידי העמודים. גם בבית המרחץ המערבי (בשטח I2) השתמרו עמודים בחדר החם, אך בשונה מהם אלה נבנו באבני גיר, שהשפעת החום ניכרת עליהן. בנייה של עמודי אבן בחדרים חמים בבתי מרחץ פחות נפוצה, שכן האבנים עמידות פחות מלבנים בחום. חלק מהעמודים בבית המרחץ המערבי עגולים וחלקם רבועים, חלקם עומדים על בסיס. חוסר האחידות בבניית העמודים מרמז כי הם נלקחו ממקום אחר ונוצלו בשימוש משני. מהחדר החם השתמר גם הקיר הצפוני וחלק מהפינה הצפונית-מזרחית. בתוך החדר, בין העמודים, התגלתה שכבה עבה של אפר וחומר שרוף וכן שברי לבנים, שבנו כנראה את הרצפה התלויה העליונה. בין העמודים הובחנו סימנים של פעילות מאוחרת, למשל סתימות מכוונות. נראה שהמבנה עבר שיפוצים וכי שימושו הוסב. גילויים של שני בתי מרחץ באתר במאות הז'–הח' לסה"נ מלמדת על חשיבות האתר בתקופה זו.
רעידת אדמה. בשטחים J2 ו-K1 הובחנו עדויות לרעש אדמה חזק, ובהן סדקים לאורכם של קירות מתקנים, מפולות גדולות של אבני גזית מסודרות, לא שדודות, רצפות שצנחו וקירות שהתקמרו לכיוונים לא צפויים. הובחן כי מפולות הקירות כוסו בשפך מכוון של אדמה וחמרה, מה שמנע את שוד האבנים. נראה כי לתושבי המקום היה חשוב להחזיר את היישוב לפעילות במהירות. מעניינת במיוחד סדרה של קנקנים, חלקם הפוכים, שהתגלו מרוסקים באתרם בתוך חדר ששימש כנראה כמחסן. הקנקנים מתוארכים למחצית הראשונה של המאה הח' לסה"נ, ונראה כי הם נפגעו בו זמנית באותו ארוע. החדר עבר פילוס ושיפוץ מהירים בניסיון להשמיש אותו מהר ככל האפשר ובכוונה להחזיר את אזור הייצור התעשייתי לקדמותו. השיפוץ בחדר כלל בנייה של קירות חדשים; בזיקה לקירות אלה נחשפו קנקנים תמימים, המתוארכים למחצית השנייה של המאה הח' לסה"נ (איור 9). נראה איפה שלפנינו אשנב כרונולוגי נדיר המאפשר לנו לתארך את רעידת האדמה.
ההוכחה החד משמעית להתרחשות של רעידת אדמה נמצאה בחתכים בשטח K1, בהם בולט העתק של שכבות חול וחמרה, שנשברו כתוצאה מסדק (איור 10). צד אחד של השכבות בחתך נמוך מן הצד השני. הסדק נמשך לאורך כמה ריבועי חפירה, והובחן כי הוא גרם בדרכו לשקיעת רצפת טיח ובסיס עמוד שעמד עליה לעומק של 1.5 מ'. תזוזה אנכית זו של השכבות יכולה להיגרם רק מאירוע ססמי רב עוצמה. במקומות אחדים הובחן שבר הפוך, שבו התזוזה היתה לא רק אנכית אלא גם אופקית והשכבות טיפסו זו על זו.
נראה איפה כי עלה בידינו להצביע לראשונה על עדות ארכיאולוגית לרעידת אדמה סמוך לרמלה באמצע המאה הח' לסה"נ. התיארוך מבוסס היטב בקרמיקה, ולא מן הנמנע כי זוהי רעידת האדמה הידועה משנת 749 לסה"נ.

שכבה I (המאה הי"א לסה"נ)

החל מהמאה הט' לסה"נ ניכרת ירידה בעוצמת היישוב. מן המאות הי'–הי"א לסה"נ נחשפו שרידי יישוב דלים, שנפגעו בפעילות בת-ימינו. נחשפו כמה רצפות ובדלי קירות. כן נחשפו ברוב שטחי החפירה בורות אשפה גדולים, ובהם שברי כלי חרס מזוגגים.  
    
הממצא החומרי בחפירה רב. במכלול כלי החרס כמות רבה של כלים מכל הסוגים, חלקם תמימים. בולטים כלי חרס מיובאים רבים, ובהם כלים קפריסאים, כלים מסין וכלים קופטיים. עוד בולטת הכמות הגדולה של הקרמיקה האסלאמית שמעוטרת בחיתוכי סכין
(kerbschnitt). כלים אלה, הנחשבים ליוקרתיים ונדירים, נחשפו בכמות גדולה ביותר בשטח I. מכלול הזכוכית עשיר אף הוא ובין המגוונים ביותר שהתגלו עד כה בחפירות ברמלה ובסביבתה. כלי הברונזה כוללים קערות במצב השתמרות מצוין (איור 11), כלי איפור ומטבעות רבים. כלי האבן כוללים קערות בזלת להן רגלים, מחתות עשויות מאבן סטאטיט מיובאת וכלי כתישה. עוד התגלו כלים זואומורפיים, צדפים של אם הפנינה, חלקם שלמים, ששימשו כנראה לתעשייה של שיבוצים ותכשיטים, ועצמות רבות של בעלי חיים. עושרו של האתר ניכר גם בכמות הרבה של שברי שיש המפוזרים באתר ובפריטים האדריכליים, ובהם עמודים, כותרות, בסיסים ושברי אפריז, המשולבים בשימוש משני במבנים באתר.
 
בתקופת הברונזה התיכונה שכן כנראה באתר יישוב כפרי דל. מהתקופה הביזנטית התגלו מתקנים תעשייתיים, רובם כבשני יוצר. בתקופה האסלאמית הקדומה הגיע האתר לשיא פריחתו. נראה שבתקופה האומיית שכנה במקום חווה חקלאית, שריכזה עבודות תעשייתיות וחקלאיות מהסביבה. לאחר רעידת האדמה באמצע המאה הח' לסה"נ שוקם האתר בדגש על ייצור תעשייתי. במאה הי"א לסה"נ שכן באתר יישוב דל מאוד ורוב האתר ניטש ללא הרס.