מן התקופה הרומית הקדומה (שכבות II ,I) נחשפו מקווה טהרה, מחילה ומערה חצובים. המקווה מטויח וכולל בור רבוע (לוקוס 187; 1.5 × 1.5 מ', 1.6 מ' עומק מרבי), שבדופנו הצפונית נחצב פתח קמור, המוליך אל חדר מקומר תת-קרקעי (לוקוס 189; 1.2 × 2.1 מ', 1.6 מ' גובה). מן הדופן המערבית של חדר 189 מוליכה מחילה חצובה (לוקוס 118; 3 מ' אורך, 1.2 מ' רוחב, 1.3 מ' גובה), המטויחת בטיח שונה מזה של המקווה, שבסופה מערה מעוגלת חצובה (לוקוס 115; כ-3 מ' קוטר), המלאה ברובה בסחף שלא נחפר; נראה שהן שימשו למסתור. בדופן המערבית של המערה נחצב פתח מקומר, המוליך אל חלל תת-קרקעי מטויח שלא נחפר.
 

מן התקופה הביזנטית (שכבות IV ,III) נחשפו שני חלקי חדרים (לוקוסים 183, 186). בקיר המשותף לשני החדרים (W15) קבוע פתח (1 מ' רוחב). בחדר 183 נחשפה אבן גדולה (0.7 × 0.8 × 1.0 מ'), שבתוכה חצובה מגרעת רבועה (0.2 × 0.2 מ'), והיא שימשה כמתקן. כן, נחשפו שרידי מבנה שנבנה באבני גזית והשתמר היטב, המשוייכים לסוף התקופה הביזנטית (שכבה IV). במבנה ארבעה חדרים (לוקוסים 181, 188, 191, 192), בריכה מטויחת (לוקוס 182) וגרם מדרגות (W10). בחדר 188 נחשפה רצפת גיר כתוש מהודק ועליה במרכז החדר – אבן רבועה, ששימשה אולי בסיס לעמוד. הקיר המזרחי של החדר והרצפה נבנו על המקווה מהתקופה הרומית. פתחו של חדר 189 במקווה נאטם, והמחילה והמערה הקשורות למקווה הוסבו לשמש לאגירת מים. שרידי מבנה אלה מלמדים על חשיבותו של היישוב בתקופה זו.
 

בתקופה האומיית (שכבה V) נמשך השימוש במבנה מסוף התקופה הביזנטית, ללא שינויים.
מן התקופה הפאטימית (שכבה VI) התגלה מצבור חרסים במזרחו של שטח החפירה, ובהם קערות מזוגגות בירוק ולבן.
 

מן התקופה הצלבנית (שכבה VII) נחשף קטע מקיר איתן (W1; אורך 8 מ', רוחב 1.6 מ', גובה השתמרות 1.5 מ'), שנבנה בכיוון מזרח-מערב; אל הקיר נצמדה מדרום אומנה

(W5; גובה 2.4 מ', 1.2 × 1.4 מ')  מן התקופה הממלוכית (שכבה VIII) התגלו מעט חרסים, עיקרם בתוך מילויים מאוחרים ומקצתם חדרו למפלס החיים מהתקופה האומיית.