הבאר התגלתה בגומחה מתחת לגרם מדרגות במהלך שיפוץ המבנה על ידי הבעלים וואליד אבולעפיה. פיר הבאר נוקה ונמצאו בו חלקי מתכת מראשית המאה הכ' לסה"נ לכל המאוחר. במהלך החפירה נוקתה תחתית הבאר מפסולת בת זמננו, ונחשפה טבעת תמך מברזל שהוצבה בחלק החיצוני של נדבך האבנים התחתון. הטבעת שימשה תשתית למסד שסביבו נבנו הנדבכים, ונועדה כנראה למנוע התמוטטות במהלך הבנייה ולחסום במידת האפשר מעבר חול במהלך השאיבה. ניקוי הבאר נעשה באמצעות כננת חשמלית ושקי מילוי ובסופו נמדדו עומק הבאר מהשפה עד לנדבך התחתון; הנתונים כוילו לנקודת האיזון הארצית על ידי צוות מפ"י.

 
הבאר עגולה (כ-1.55 מ' קוטר; איורים 1, 2) ובנויה מ-36 נדבכי אבן כורכר. שפת הבאר נמצאת בגובה של 10.08 מ' מעל פני הים (Mean Sea Level). בסיס הנדבך התחתון נמצא בעומק של 8 ס"מ מעל לפני הים. בתחתית הפיר נוקתה כאמור פסולת בת זמננו, אך מאחר שהבאר הייתה חלק ממבנה שעל פי התיעוד מיוחס לשלהי המאה הי"ט או לראשית המאה הכ' לסה"נ, יש לקבוע את גילה לכ-110 שנים. המבנה שבו נמצאת הבאר משלב בקירותיו חלקים מבית שער ירושלים (ארבל וראוכברגר 2011), שנבנה בעשור הראשון או השני של המאה הי"ט לסה"נ כחלק משיקום ביצורי העיר על ידי מוחמד אבו נבוט והבריטים לאחר כיבוש נפוליאון ונסיגתו. בית שער זה מופיע בשלמותו בצילום של הצרפתי בונפיס (Bonfils) משנות ה-70 של המאה הי"ט לסה"נ ונעדר המבנה ששולבה בו הבאר. מאחר שהבאר נחפרה ככל הנראה מעט לאחר הקמת המבנה, כנראה בטווח הזמן שבין שנות ה-80 המאוחרות או ה-90 של המאה הי"ט לסה"נ לבין העשור הראשון של המאה הכ' לסה"נ, נראה כי יש לתארך גם את הבאר לשנים אלה.