עבודות כלי מכני חשפו דופנות מתקן שהתברר כי זהו מקווה טהרה (איורים 1, 2).
המקווה (5 × 2 מ', 2 מ' עומק מרבי) נחצב בסלע מצפון לדרום, במדרון היורד צפונה אל נחל רפאים. דופנות האורך אנכיות והדופן הדרומית, הרחבה, אנכית בחציה העליון וקמורה בחציה התחתון. חלקו הצפוני של המקווה, שבו היה כנראה המבוא, נפגע קשה ומגרם המדרגות היורד אליו נותרו שלוש המדרגות התחתונות, חצובות בסלע למלוא הרוחב (2.2 מ' רוחב מרבי). שתי המדרגות העליונות נמוכות יחסית (לוקוסים 12, 13, 14; 0.2 מ' גובה מדרגה) ואילו התחתונה, ששימשה דופן אגן הטבילה, עמוקה יותר (לוקוס 15, 0.4 מ' גובה).
על המדרגה העליונה נותרה מחיצה בנויה (0.6 מ' אורך, 0.25 מ' רוחב; W3) שחילקה את גרם המדרגות לשניים, ליורדים ולעולים כמקובל במקוואות רבים מימי בית שני בירושלים ובסביבתה.
מהדופן המערבית של המקווה נחשפה רק הפינה הדרומית. הדופן המזרחית השתמרה בחלקה (3.5 מ' אורך השתמרות; W1) והדופן הדרומית השתמרה במלואה (2 מ' אורך; W2). אגן הטבילה מלבני (לוקוס 16, 2.1 מ' אורך, 1.5 מ' רוחב, 0.4 מ' גובה). דופנות המקווה ורצפתו מטויחות טיח הידראולי.
מעל רצפת המקווה בשכבת המפולת נתגלו אבני בנייה מסותתות, לוחות ריצוף אבן וכלי חרס רבים מהתקופה הרומית הקדומה, המאה הא' לסה"נ: קערות (איור 4-1:3), סירי בישול (איור12-5:3), קנקנים (איור 19-13:3), צפחת (איור 20:3), פכים (איור 25-21:3), פך מסננת (איור 26:3) ובסיס אמפורה (איור 27:3). ממצאים מיוחדים הם מגל זמירה עשוי ברזל (איור 4) ושבר מעוטר של עמוד קטן מגיר רך (איור 5), כנראה רגל שולחן אבן, דוגמת שולחנות בתי אמידים בימי בית שני.
על פי תוכנית המקווה, מאפייניו הארכיטקטוניים והממצאים ניתן לשער כי הוא היה חלק ממתחם בית מגורים בתוך אחוזה חקלאית, מאלו שנבנו בעורפה החקלאי של ירושלים בשלהי ימי בית שני.