מתאר המערה לא רגולרי (כ-6.5 מ' רוחב, 2.9 מ' גובה מרבי). לגג המערה צורת כיפה (כ-0.6 מ' עובי); בצדו המערבי נמצאו שני פתחים סמוכים זה לזה (איור 2). הפתח הצפוני (איור 3), הגדול (3 מ' אורך, 1.8 מ' רוחב), שימש פתח הכניסה למערה. המערה נמצאה מלאה באדמת סחף עד לגובה של כ-0.2 מ' מתחת לתקרה. בשל סכנת התמוטטות במהלך החפירה הוסר גג המערה באמצעות כלי מכני.

 

התקופה הרומית הקדומה
בחלל המערה (איורים 1, 4) פתח מרובע (לוקוס 1) במערב ושני חדרים – צפוני (לוקוס 6) ודרומי (לוקוס 7) – חצובים בקרטון. מן הפתח מוביל אל החדר הצפוני גרם מדרגות (1.6 מ' רוחב; איור 5) שצדו הדרומי נפגע מדחפור בעת הסרת גג המערה. שמונה המדרגות השתמרו רע בשל פריכות הסלע, חלקן אף נשחקו כליל, רק המדרגה התחתונה השתמרה בשלמותה (0.18 מ' רום, 0.4 מ' שלח).
מתאר החדר הצפוני סגלגל (3.2 מ' אורך, 3 מ' רוחב, 2.2 מ' גובה איור 6), דופנותיו המערבית והצפונית ישרות והן יוצרות פינה מעוגלת. הדופן המזרחית של החדר מעוגלת. הקיר הדרומי נפרץ בשלב מאוחר ורק קצהו המזרחי השתמר. דופנות החדר הדרומי (2.7 מ' אורך, 2.5 מ' רוחב) מוקפדות פחות מאלה של החדר הצפוני.
תיארוך ראשית השימוש במערה מתבסס על החרסים הקדומים ביותר שנמצאו בתוכה, המתוארכים לתקופה הרומית הקדומה. על סמך התוכנית ייתכן שהמכלול שימש מקווה. המיתקן חצוב לתוך הקירטון האטום למים וכך נחסך הצורך בחיפוי טיח. אפשרות אחרת היא שזהו מחסן תת-קרקעי, אך לא יכול היה לשמש בחודשי החורף, שכן בשל אטימות הקירטון נאגרים בו מים.

 

התקופה האסלאמית הקדומה
במהלך התקופה הוסרה המחיצה שבין החדרים הצפוני והדרומי והמערה רוצפה באבנים גדולות, שהשתמרו בעיקר בדרומה. הריצוף אינו אחיד ואינו מוקפד, ונועד בעיקר להרים את מפלס החיים (כ-0.4 מ' מעל תחתית המערה) מעל למפלס מי הנגר המצטברים בתחתית המערה. במרכז המערה, בין אבני הריצוף, נמצא מוקד ובו מעט אפר. על גבי הריצוף נמצאו שברי כלי חרס מתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה.