בחודשים ספטמבר–אוקטובר 2014 נערכה חפירת הצלה ברחוב בן גמליאל 10 ביפו (הרשאה מס' 7213-A; נ"צ 177298-353/662241-82; איור 1), לקראת בנייה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת בועז מיכאלי הנדסת בניין בע"מ, נוהלה על ידי י' ארבל (צילום שטח), בסיוע א' יקואל וא' הדד (ניהול שטחים), א' בכר וי' עמרני (מנהלה), ל' ראוכברגר וד' גולן (תעלות בדיקה וחישוף), ר' מישייב ומ' קאהן (מדידות וסרטוט), פ' גנדלמן וג' פינקלשטיין (עיבוד כלי חרס), מ' שויסקיה (ציור כלי חרס), ב' אוחנונה (עיבוד כלי זכוכית), פ' ספיבק (עיבוד כלי צור), ד"צ אריאל (נומיסמטיקה), נ' מרום (ארכיאוזואולוגיה), ע' קטלב (ממצא צדפים), ק' עמית (צילום סטודיו) וד' ברקן (תיאום מחוז ת"א).
רחוב בן גמליאל מצוי במתחם מגורים, מלאכה ומסחר בין שדרות ירושלים לשוק הפשפשים. טרם החפירה נחפרו תעלות בדיקה לעומק של 2–3 מ' ונערכו עבודות חישוף נרחבות באמצעות כלים מכניים. האתר נחלק לשני שטחים (B ,A), ונחפרו בהם 21 ריבועים (4 × 4 מ' כל ריבוע; איורים 2, 3), 12 בשטח A ותשעה בשטח B. נחשפו שכבות מהתקופה ההלניסטית – שרידי בנייה שהשתמרותם דלה ובורות אשפה, מהתקופה הביזנטית – בעיקר חרסים, וכמה קירות מהתקופה העות'מאנית המאוחרת. כן נחשפו מעט חרסים מתקופות הברזל, הפרסית והרומית הקדומה ולהב צור גדול משלב קדום בתקופת הברונזה.
בחפירות שנערכו בעבר ברחוב בן גמליאל וברחובות הסמוכים נחשפו כמה קירות מהתקופה ההלניסטית, בור אשפה מהתקופה הביזנטית, שרידי בנייה דלים מהתקופה העות'מאנית המאוחרת ותשתיות רחוב מימי המנדט הבריטי. מרבית החרסים נמצאו לאורך הרחובות בשכבות ללא ארכיטקטורה ותוארכו לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה. לצדם התגלו חרסים מעטים מהתקופות ההלניסטית והצלבנית (הרשאה מס' 7071-
A). בחפירה שנערכה בעבר ברחוב בית אשל, הגובל באתר ממערב נחשפו שרידי בנייה וממצאים נוספים מהתקופות ההלניסטית, הרומית המאוחרת, הביזנטית, האסלאמית הקדומה והצלבנית (
פיילשטוקר ואחרים 2006;
ברקן ובושנינו 2012).
התקופה ההלניסטית. במרכז שטח A נחשף קיר (W113; כ-7 מ' אורך חשיפה, כ-1 מ' רוחב; איור 4), שנבנה בבנייה יבשה מאבני כורכר שחלקן מסותתות גס ושרד לגובה מרבי של שני נדבכים. לאורך הקיר לא שרדו פתחים, מתקנים ורצפות ולכן נראה שזהו קיר יסוד. הקיר היה אולי חלק ממבנה גדול או ששימש לתיחום או לתמיכה של חלקות חקלאיות. בקרבת הקיר נחשפו פינת מבנה (W106) ומקבצי אבנים (L131 ,L120 ,L114), אולי שרידי קירות. בשכבות הניגשות לשרידי הבנייה נחשפו חרסים מהמאות הד'–הב' לפסה"נ בלבד, ובהם מורטריום שלם (L129; איורים 5, 6). עוד נחשפו שני מטבעות תלמיים מהמאות הד'–הג' לפסה"נ, אחד של תלמי ה-I (ר"ע 147437; איור 7), ושני של שליט תלמי שזיהויו אינו ברור (ר"ע 147438).
בשטח B נחשף בור רדוד ורחב שנחפר אל תוך החול הטבעי (L216 ,L202) ונסתם בשכבה עבה של אפר (0.1–0.3 מ' עובי; איור 8) שהכיל כמות גדולה של חרסים ועצמות בעלי חיים, אך לא פסולת ייצור, סיגים או ממצא אחר הרומז על תעשייה; לפיכך נראה שהבור שימש לריכוז אשפה. בבור התגלו סיכת ברונזה שהשתמרה בשלמותה (איור 9), שני פריטים זעירים אנתרופומורפיים מזכוכית כחולה ומטבע סלווקי (ר"ע 147439) שהתגלה מעל לאפר. עוד התגלו בבור חרסים: נרות, בהם נר אטי מהמאה הד' לפסה"נ (איור 10); כלי אגירה, בישול ושולחן מקומיים ומיובאים, בהם אמפורות מיובאות; מצבור של 12 ידיות נושאות חותם מהתקופה ההלניסטית, ובו ידית חותם מתאסוס מהמאה הג' לפסה"נ (איור 11). זהו אחד מגדולי המצבורים של ידיות החותם שהתגלו ביפו עד כה.
התקופה הביזנטית. במזרח שטח B (ב-L215 ,L210), במפלס הגבוה בכ-1 מ' מהשכבה ההלניסטית, נחשפו חרסים רבים משלבים מאוחרים בתקופה הביזנטית (המאות הה'–הז' לסה"נ), בהם קנקנים בעיקר, כלי בישול והגשה ונרות. לא שרדה ארכיטקטורה שניתן ליחסה לממצא זה. למכלול מאפיינים דומים למכלולים שנחשפו בעבר ברחובות הסמוכים, וסביר להניח שמקורו בפעילות חקלאית של תושבי יפו והחוות הסמוכות לה.
התקופה העות'מאנית המאוחרת. במערב שטח A נחשפו יסודות של שני קירות (W139 ,W138; איור 12), שנבנו מאבני כורכר מסותתות ומאבני גוויל שלוכדו בעפר אדמדם דחוס, והשתמרו לגובה מרבי של עשרה נדבכים. שיטת הבנייה של הקירות אופיינית לתקופה העות'מאנית המאוחרת ביפו. נראה שהקירות השתייכו למבנה גדול. בשכבות הניגשות אל הקירות התגלו חרסים מהמחצית השנייה של המאה הי"ט ותחילת המאה הכ' לסה"נ, ובהם כלי עזה. כן התגלה רעף ועליו סמל דוב (איור 13) שיוצר כנראה בימי המנדט הבריטי.
בחפירה נחשפו שרידי בנייה דלים מהתקופה ההלניסטית, אך הממצא הקרמי מלמד על פעילות ענפה באתר או בסביבתו בתקופה זו. המרחק של האתר מתל יפו מוציא מכלל אפשרות שהיה חלק מהעיר, ולכן סביר להניח שבמהלך המאה הג' לפסה"נ פעלה באתר ובסביבתו חווה. האחוז הגבוה של אמפורות וכלים מיובאים שנחשפו מלמד שיושבי המקום היו אמידים. חווה זו מצטרפת ליישובי הפריפריה של העיר יפו בתקופה ההלניסטית (
יקואל 2011). האתר ננטש ככל הנראה במהלך המאה הב' לפסה"נ, אולי בעקבות הכיבוש החשמונאי של יפו (
Arbel 2011), אם כי לא נמצאו עדויות ברורות להרס או לנטישה פתאומית. היעדר ממצא מהתקופה הרומית מעיד על פער התיישבותי באתר. החרסים הרבים מהתקופה הביזנטית והיעדר שרידי בנייה מלמדים על פעילות חקלאית באזור, כפי שמעידים מתקני סחיטה תעשייתיים מהתקופה שהתגלו לא הרחק (
פיילשטוקר ואחרים 2006;
ארבל וראוכברגר 2015). לאחר התקופה הביזנטית ניכר פער התיישבותי נוסף שהסתיים בשלהי המאה הי"ט לסה"נ עם עיור השטחים החקלאיים שממזרח ליפו (
Kark 1990).
Arbel Y. 2011. The Hasmonean Conquest of Jaffa: Chronology and New Background Evidence. In M. Peilstöcker and A.A. Burke eds. The History and Archaeology of Jaffa 1 (The Jaffa Cultural Heritage Project Series 1; Monumenta archaeologica 26). Los Angeles. Pp. 187–196.
Kark R. 1990. Jaffa, A City in Evolution 1799-1917. Jerusalem.