החפירה הראשונה נערכה במערת קבורה מהתקופה הרומית, שנחצבה בגדה הצפונית של ערוץ נחל, במרחק כ-100 מ' מצפון-מזרח לחורבת סעדון. החפירה השנייה נערכה בכנסייה הדרומית-מערבית של היישוב מהתקופה הביזנטית, במרחק כ-300 מ' מדרום-מערב למערת הקבורה.

 
מערת הקבורה
נחשפה מערת כוכים (5 × 5 מ'), שפתחה נחצב בדופנה הדרומית-מזרחית והוא מתרחב כלפי פנים (1.3 מ' רוחב חיצוני, 2 מ' רוחב פנימי; איורים 3, 4). הפתח התגלה בעומק של כ-2 מ' מתחת לגובה פני השטח של ימינו; נראה שהיה זה גובה גדת הנחל של הערוץ הקדום, וזו התרוממה במשך 1600 השנים האחרונות כתוצאה מקירות של מדרגות עיבוד שנבנו בערוץ. המערה כוללת חדר מרכזי, ובו נחצבו היטב שבעה כוכים קמורים (1 × 2 מ' מידות ממוצעות, 1.26 מ' גובה; איורים 5–7): שישה בדופן הצפונית-מערבית ואחד, שחציבתו לא הושלמה, בדופן הצפונית-מזרחית. מסביב לפתחו הקמור של אחד הכוכים סותתה מסגרת, ובין שני פתחי כוכים, בחלקה העליון של דופן המערה, סותתה האות T. במרכז החדר נחצב בור עמידה מוקף בספסל אבן; הוא התגלה מלא בבוץ ופסולת ולא נחפר. על תקרת החדר הובחנו סימני חציבה של אזמל (איור 8). תכנית מערת הקבורה דומה לזו של מערת א-נוסרה שבעבדת, המתוארכת לתקופה הרומית התיכונה (המאה הב' עד אמצע המאה הג' לסה"נ; Negev 1997:79–88), אם כי המערה שנחשפה באתר קטנה יותר.
 
הכנסייה
בחפירה קודמת באתר (Hirschfeld 2006:21–24) התגלתה כנסיית בזיליקה קטנה (5.5 × 15.0 מ'; איורים 9, 10), הכוללת אולם תווך ושתי סיטראות, המופרדים בשתי שורות עמודים, ואפסיס מרכזי עגול (1.8 מ' קוטר, 2.8 מ' גובה השתמרות) שנבנה בקיר המזרחי; צמוד לאפסיס מצפון נחשפה גומחת תפילה קשותה ומתחתיה נישה קטנה לשרידים קדושים (רליקווריום). חפירות שוד בכנסייה פגעו ברליקווריום ובקיר שמתחת לגומחת תפילה זו. חפירות שוד אלה חשפו גם גומחת תפילה קשותה נוספת מדרום לאפסיס, ומתחתיה קיר הרוס (איור 11), וכן שני פתחים בקיר הדרומי של הכנסייה. כתוצאה מחפירות שוד אלה נערכה החפירה הנוכחית בכנסייה.
בחפירה בכנסייה הובחנו שלושה שלבים: (1) בנייה ושימוש (המאה הה' עד אמצע המאה הז' לסה"נ); (2) הרס, כנראה בעקבות רעידת אדמה, ולאחריו תיקונים והקטנה (אמצע המאה הז' לסה"נ); (3) ונטישה לרבות פירוק של מרצפות ופריטים אדריכליים וכתיבת גרפיטי בערבית על הקירות (המאות הח'–הט' לסה"נ). בחפירה התגלו שברי כלי חרס וכלי זכוכית, המתוארכים לאמצע התקופה הביזנטית ולסופה (450–650 לסה"נ).
 
שלב 1. באולם התווך התגלו לוחות ריצוף מאבן גיר קשה שהשתמרו היטב. רצפת הבמה, במקום שבו עמדו שולחן מזבח והסורג, נשדדה ברובה בימי קדם. במרחק של 1.1 מ' מצפון לקיר הדרומי של הכנסייה התגלה עמוד רבוע (איור 12), שהיה כנראה חלק משורת העמודים שהפרידה בין אולם התווך לסטרה הדרומית. בשטח הבמה, סמוך לקיר המזרחי של הכנסייה, התגלו שברים של טיח ואבן צבועים וכן אבנים שטוחות, גדולות יותר, מעוטרות בצבעים שחור, אדום, לבן, ירוק וצהוב (איורים 13–16). עיטורי צבע אלה באיכות טובה, ונראה כי הם שייכים לשלב הבנייה של הכנסייה.
בשטח הכנסייה התגלו מוטלים פריטים אדריכליים רבים, שמקורם כנראה בשלב הבנייה ומאוחר יותר הם פורקו ממקומם המקורי: בשטח לא מופרע באולם התווך התגלה עמוד סורג מסותת מאבן גיר מקומית; מדרום לכנסייה התגלה מוטל על הקרקע, כנראה כתוצאה משוד, עמוד סורג נוסף מאבן גיר (איור 17); סמוך לפתח המזרחי (1.2 מ' רוחב) שבקיר הדרומי של הכנסייה התגלו שני לוחות סורג מאבן גיר, מעוטרים בסיתות (איורים 18–20), האחד שבור אך ניכרים בו עיטורים של צבי וצלב (איורים 19, 20); סמוך לפתח המזרחי שבקיר הדרומי התגלתה גם חולייה יחידה של עמוד עגול מאבן (איורים 21, 22), ששימשה אולי בחדר או באטריום מדרום לקיר הדרומי; באולם התווך התגלה מוטל בסיס מזוזת פתח מעוטר בסיתות (איור 23).
 
שלב 2. בשלב זה נערכו בכנסייה תיקונים, בעקבות הרס שנגרם כנראה מרעידת אדמה. תיקונים אלה כללו כנראה תיקונים באבני הקיר הצפוני של הכנסייה, לאורך הבמה (איור 24); חסימת הפתח המערבי שבקיר הדרומי של הכנסייה; וכנראה גם קדיחת חור באחת מאבני המשקוף שבפתח המזרחי בקיר הדרומי (איור 25). על חלקים גדולים מהקירות המזרחי והדרומי של הכנסייה השתמרו שרידים של טיח פשוט, לבנבן צהוב (איור 26), שאיכותו נמוכה מזו של הטיח משלב 1, ולכן נראה כי מקורו בשלב זה של התיקונים.
בשלב זה נחסם בקיר השטח (1.1 מ' רוחב) שבין הקיר הדרומי של הכנסייה לעמוד הרבוע שהשתמר לאורך הצד הדרומי של אולם התווך (ר' איור 12); קיר חוסם זה נבנה באבנים וטויח גם הוא בטיח לבנבן צהוב. חסימה זו הקטינה את שטח הכנסייה בשלב זה. בקצה המערבי של הקיר הצפוני של הכנסייה הובחנה בנייה שניגשת אל הפן החיצוני של הקיר (איור 27); נראה כי זוהי תמיכה שנבנתה בשלב זה; היא לא נחפרה. תמיכות דומות לקירות התגלו במבנים אחרים באתר, ובהם המבנה הצמוד לכנסייה ממזרח (איור 28), ומסביב לכנסיות הצפונית והמערבית באתר הסמוך רחובות בנגב (Tsafrir 1988:77).
 
שלב 3. לאחר שהכנסייה ננטשה פורקו ונשדדו פריטים אדריכליים ממקומם. בשטח הבמה הוסר רוב הריצוף ופורקו לוחות הסורג והעמודים. על קירות הכנסייה נכתבו בפחם כתובות גרפיטי, הכוללות כתב ערבי ולעתים גם ציורים (איורים 26, 29): שרידי כתב ערבי וציור של סוס ורוכב נחשפו על טיח לבנבן צהוב באפסיס; כתובת "אללה" נחשפה על טיח לבנבן צהוב (איור 30) בצד החיצוני של הקיר הדרומי של הכנסייה, במקום שבו חפרו השודדים תעלה; ושרידים דהויים של כתובת בערבית נחשפו על אחד מלוחות הסורג (איור 31). נראה כי כתובות גרפיטי אלה בנות זמנה של כתובת כופית מהמאות הח'–הט' לסה"נ שתועדה בכנסייה בחפירה בעבר (Hirschfeld 2006:25–27).
 
מערת הקבורה החצובה שהתגלתה היא כנראה מערה משפחתית המתוארכת למן המאה הב' ועד אמצע המאה הג' לסה"נ. תיארוך זה מתבסס על השוואתה למערת קבורה מהתקופה הרומית בעבדת. תיארוך זה תואם לזמנו של שבר נר עגול שהתגלה באתר בעבר ותוארך לתקופה הרומית (Hirschfeld 2006: Fig. 6:23). מערת הקבורה מרחיבה את הידע על האתר, שכן שרידי הבנייה והממצאים שהתגלו ותועדו בו בעבר תוארכו לתקופה הביזנטית בלבד. החפירה בכנסייה מלמדת על הרס שנגרם בעקבות רעידת אדמה ובעקבותיו תיקונים שנערכו במבנה, לרבות צמצום שטחו, באמצע המאה הז' לסה"נ. נראה כי רעידת אדמה זו היא אותה אחת שגרמה להרס הערים בעבדת ובמצד ירוחם (י' באומגרטן, מידע בעל פה) ולנזק בשבטה (בכנסיות הצפונית והדרומית) ובנצנה (בכנסייה הצפונית ובקיר הדרומי). רעידת אדמה כזו מסבירה את הצורך בבניית תמיכות לקירות בשלב 2 בכנסייה. הממצאים בכנסייה מלמדים כי היא ננטשה לפני התקופה העבאסית.