נפתחו שלושה ריבועי חפירה (שטחים CA; כ-4×4 מ'; איור 3) לאורך תעלת המחפרון שכיוונה צפון–דרום על המדרון התלול, בגובה 792–783 מעל פני הים. עדות לפעילות חציבה מצומצמת המתוארכת לתקופה הרומית הקדומה או לתקופה הביזנטית נמצאה בשני ריבועים (C, B). בריבוע A נחשפו שרידים דלים של קיר וחרסים שתאריכם המאה הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ.

 
שטח A הוא הריבוע הדרומי ביותר (איור 4). נחשף קטע קטן של קיר (W10; רוחב 0.8 מ') שהשתמר לגובה של נדבך אחד. כיוונו של הקיר מזרח–מערב והוא בנוי בחלקו מאבני גוויל ללא חומר מליטה ובחלקו חצוב בסלע. לא נמצאה רצפה הניגשת לקיר. במילויים משני צדי הקיר נמצאו חרסים, בהם קנקנים גליליים בעלי צוואר גבוה ושפה מוארכת מקופלת החוצה (איור 5: 1, 2), סירי בישול בעלי גוף כדורי, צוואר קצר ושתי ידיות אוזן קטנות (איור 5: 3), פכית בעלת בסיס טבעת ונר מקורצף ועשוי באובניים. סיר הבישול והנר שייכים לטיפוסים האופייניים לירושלים במאה הא' לסה"נ. הקנקנים (טיפוס J-JS4) והפכית (טיפוס J-JT1A3) אופייניים לתקופות החשמונאית–הרודיאנית ביריחו
(R. Bar-Nathan. 2002. Hasmonean and Herodian Palaces at Jericho III: The Pottery [Qedem 13]. Jerusalem). לפיכך ניתן לתארך את המכלול למאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ.
 
שטח  B, כ-9 מ' מצפון לשטח A, נפתח לצורך בדיקה של פתח מערה (איור 6). התברר שזוהי מערה טבעית ללא כל ממצא. עם זאת, בצד הגבוה של תקרת המערה נראו סימני חציבה. נחשפו תשלילים של שתי אבנים חצובות (0.5 מ' רוחב; איור 7); אורך אחת האבנים 1.5 מ' ואורך השנייה אינו ידוע. חרסים אחדים שנמצאו בריבוע זה שייכים לסיר בישול בעל גוף כדורי המתוארך לתקופה הרומית הקדומה (איור 5: 4), קערה ממשפחת FBW המעוטרת בקו מסולסל חרות (איור 5: 5) ופכית בעלת בסיס טבעת המיוחסת לתקופה הביזנטית (איור 5: 6).
 
שטח C הוא הריבוע הצפוני המרוחק 30 מ' מצפון לשטח B (איור 8). נחשפה עדות מעטה לפעילות חציבה שכללה תשליל של אבן שנחצבה (כ-0.5 מ' רוחב; איור 9) וחריץ ישר (כ-1.5 מ' אורך, 0.04 מ' רוחב, 0.1 מ' עומק; איור 10), שכנראה שימש תעלת הפרדה בין גושי אבן לקראת חציבתם. בריבוע נמצא חרס אחד של ידית סיר בישול המתוארכת לתקופה הרומית הקדומה.
מתקן חצוב, אולי גת, שלא ניתן היה לחפור, נראה 4 מ' מצפון לשטח C (ר' איור 8).
בשטח C נמצאו גם שברים אחדים של רעפים (איור 11: 1–3) שמקורם כנראה בבתים הסמוכים. מרבית הרעפים נעשו במפעלים של משפחת רו (Roux) שהיו בסט' הנרי לידי מרסיי (סמלם היה לב) ויצאו רעפים מתוצרתם למזרח הים התיכון מסוף המאה הי"ט ועד לשנות ה-30 של המאה הכ' (Y. Ratier. 1989. La terre de Marseille: Tuiles, briques et carreaux. Marseille. Pp. 236–240). על שבר רעף אחד (איור 11: 4) מופיע השם [AN]TONIO, המעיד כי הרעף הגיע ממפעל בספרד או באיטליה.
 
בחפירה המצומצמת נחשפה עדות לחציבת אבנים רק משכבת הסלע העליונה. קשה בשלב זה לקבוע אם זוהי נקודתית או שהיא חלק ממפעל חציבה גדול יותר. קשה לתארך פעילות חציבה אולם החרסים המעטים שנמצאו עשויים להעיד שהחציבה נעשתה בתקופות הרומית הקדומה או הביזנטית. רוחב האבנים שנחצבו (כ-0.5 מ') מתאים למידות האמה הרומית.