שטח A

התקופה הרומית (המאות הג'–הד' לסה"נ)
בריבוע 5 נחשף חלק קטן מרצפת פסיפס (L126), התחומה בתעלות שוד
(L146 ,L138), וכן קיר (W207; איור 1). רצפה 126 עשויה מאבני פסיפס לבנות (1×1×1 ס"מ; איור 2). בשלב כלשהו, ככל הנראה בעקבות בליה, צופתה הרצפה בשכבת טיח עבה. ציפוי רצפות הפסיפס בשכבת טיח נמצא בלוקוסים נוספים (ר' להלן). הרצפה תחומה במערב בתעלת שוד 146. בתחתית התעלה נמצא מפלס אבני גוויל קטנות ששימש אולי יסוד לקיר שנשדד. בצפון הרצפה תחומה בתעלת שוד 138. מצפון לתעלה נחפר קיר 207 הבנוי מאבנים גדולות (0.30×0.60×0.75 מ') מסותתות היטב ומונח על גבי יסוד העשוי אבני גוויל (איור 3). הקיר לא נחפר למלוא אורכו והוא נמשך צפונה תחת רצפה ביזנטית שכיסתה אותו (להלן L119; איור 1: חתך 1–1). בדרום הוא מסתיים בתעלת שוד 138.
בריבוע 6 נחשפו שלושה קירות (W208 ,W202 ,W201) ורצפת אבן (L159) עשויה מאבנים גדולות וניגשת במערב אל קיר 201 ובדרום היא תחומה בתעלת שוד שלא נחפרה (איור 4). קצהו הדרומי שלקיר 201 בנוי מאבן גדולה (0.52×0.55×0.90 מ') המונחת על גבי שני נדבכי יסוד העשויים אבני גוויל. חלקו הצפוני בנוי אבנים קטנות ונמשך אל תוך ריבוע 5. קיר 201 ניצב בקצהו הדרומי לקיר 208 הבנוי מארבע שורות אבנים קטנות ונמשך מערבה אל מחוץ לשטח החפור. נראה כי הקירות תחמו חדר שרק חלק ממנו נחפר ועל כן אי אפשר לעמוד על השימוש שנעשה בו. שינויים שחלו בו בתקופה הביזנטית מקשים אף הם בהבנת תוכניתו (להלן). סמוך לחתך הצפוני של הריבוע נחשף קיר 202 הניצב לקיר 201. מן הקיר השתמרו שתי אבנים בנדבך אחד (איור 1: חתך 3–3). רצפה 159 לא נחפרה אך על סמך סגנון הבנייה הדומה לזה שנמצא בחפירותיהם של מ' אבישר וא' גורזלזני (ר' חדשות ארכיאולוגיות 105: 157) וכן על סמך כלי החרס מן התקופה הרומית שנמצאו במילויים שעל הרצפות נראה כי יש לתארך אותה לתקופה הרומית.
בריבוע 7 נחפרה רצפה עשויה לוחות אבן שטוחים ומהוקצעים באיכות גבוהה (L156; איור 5). הרצפה ניגשת לשני קירות אבן (W205 ,W204) שמכל אחד מהם השתמרה אבן אחת. מן הרצפה השתמרו אבנים אחדות ובמקומות שהאבנים חסרות נחפר המילוי שמתחתיה (L162). מדרום לקיר 205 נחשף קיר (W206), שניגשת אליו רצפת טיח
(L123). הקירות והרצפות לא נחפרו אך מניתוח אופי הבנייה והממצא נראה כי יש לתארכם לתקופה הרומית.
 
התקופה הביזנטית (המאות הד'–הז' לסה"נ)
מתקופה זו השתמרו רצפות (L155 ,L154 ,L125 ,L119 ,L110; איור 6), קיר
(W203) ותעלת ניקוז (L158). תעלות שוד (L122 ,L120; איורים 1, 6) התוחמות את הרצפות ממערב מעידות על תוואי קירות אחרים. כמו כן, חלק מהקירות שנבנו בתקופה הרומית המשיכו לשמש בתקופה הביזנטית (W205 ,W204 ,W201). בפינה הצפונית-מזרחית של ריבוע 1 נחשפו שלושה קטעים של רצפת פסיפס צבעונית (L110; איורים 6, 7), עשויה מאבני פסיפס קטנות (1×1 ס"מ, 64 אבנים לדצימטר). היא מעוטרת בעיטור זיגזג באבנים שחורות, צהובות, לבנות ואדומות ומושתתת על מלט לבן מוחלק היטב
(L136). הרצפה לא נחפרה אך על סמך צורת הנחת הפסיפס, התשתית שלה, גודל האבנים וצפיפותן ודמיונה הרב לרצפות הפסיפס מריבועים 4–5 נראה כי יש לתארכה לתקופה הביזנטית. תעלת שוד (L122) חותכת את הרצפה במערב. הרצפה נפגעה במהלך עבודות להנחת בריכת ביקורת לצינור ביוב, וקטע נוסף מהרצפה נראה מצפון לבריכת הביקורת בעת העבודות.
לאורך החתך המזרחי של ריבוע 4 נחשפו שני קטעים של רצפת פסיפס (L119), עשויה מאבני פסיפס לבנות הזהות בגודלן ובצפיפותן לאלו של רצפה 110. בריבוע 5 נחפר המשך רצפה 119 והוא מכסה את החלק הצפוני של קיר 207 מהתקופה הרומית (איור 1: חתך 1–1). בפינה הדרומית-מערבית של רצפה 119 נחשפה פינה של מסגרת מאבני פסיפס שחורות שככל הנראה הקיפה שטיח שלא השתמר (איור 8). הרצפה תחומה במערב ובדרום אל תעלות השוד (L138 ,L120). מדרום לתעלת השוד 138 נחפרה רצפת פסיפס נוספת (L125) שהושתתה על גבי מילוי מעל רצפה 126 מן התקופה הרומית.
ממערב לתעלות השוד נחפרה רצפת טיח (L155; איור 9) הניגשת לקיר 201 במזרח ונמשכת מערבה אל מחוץ לשטח החפור, וצפונה, תחת קברים מתקופות מאוחרות. בדרום הרצפה נמשכת אל ריבוע 6 וניגשת אל הדופן הצפונית של תעלת ניקוז (L158). תעלת ניקוז 158 נבנתה בתוך החדר מן התקופה הרומית, כיוונה מערב–מזרח והיא יצאה מהחדר דרך פתח מרובע שנפרץ בקיר 201 (ר' איור 4). המשך התעלה ממערב לקיר 201 לא השתמר ולא ידוע לאן מימיה התנקזו. במילוי שסתם את התעלה נמצאו שברים רבים של רעפים, ללא ממצא קרמי אחר (איור 1, חתך 4–4, וכן איור 9). הפן הדרומי של התעלה צמוד לקיר ביזנטי (W203; כ-0.3 מ' רוחב) שנבנה בתוך החדר הרומי, כ-0.3 מ' מצפון לקיר 208. קיר 203 בנוי אבני גוויל והפן הדרומי שלו מצופה באבנים דקות.
בריבוע 7 הוחלפה רצפת האבן מן התקופה הרומית (L156), ברצפה העשויה מאבנים בשימוש משני (L154) שככל הנראה פורקו מקיר של מבנה רחב מידות.נראה שהרצפה ניגשה אל קירות 204 ו-205 מן התקופה הרומית והיא נמשכת צפונה אל מחוץ לשטח הריבוע (איור 10).
נראה כי עוד במהלך התקופה הביזנטית התבלו כל רצפות הפסיפס וצופו מחדש בשכבת טיח עבה בגוון צהוב. בעת הסרתה לצורך חשיפת אבני הפסיפס התברר שחלקים גדולים מן הפסיפסים חסרים ולא ברור אם הם הוסרו במכוון לפני ציפוי הטיח או שמא התפרקותן של הרצפות הייתה הסיבה לכיסוין בטיח. בחפירת הרצפות והמילויים תחתן נאספו חרסים המתוארכים לתקופה הביזנטית (המאות הה'–הז' לסה"נ).
 
התקופה האומיית (המאות הז'–הח' לסה"נ)
נראה כי בראשית התקופה החל שוד אבנים שהותיר אחריו תעלות שוד המעידות על תוואי הקירות הקדומים סביב הרצפות. לאחר מכן החלה בנייה דלה יחסית. בריבוע 6 כוסתה רצפה 159 מן התקופה הרומית במילוי (L148), ועל המילוי נבנתה תעלת ניקוז (L149; רוחב 0.2 מ'). בעת בנייתה נעשה שימוש משני באבן מרובעת גדולה (0.5×0.5 מ') שנחתכה באלכסון בהתאמה לכיוון התעלה (איור 11). התעלה נפגעה מבנייה מודרנית בקצה הצפוני-מזרחי שלה והיא מסתיימת ככל הנראה בתעלת שוד. כיוון הזרימה בתעלה לדרום-מערב ולא ברור לאן היא התנקזה. את התעלה כיסתה רצפת טיח חלקה (L124) שהושתתה על צרורות אבן מעל מילוי (L134). הרצפה מסתיימת במערב בתעלת שוד. בחפירת המילויים מעל הרצפה ומתחתיה נמצאו חרסים המתוארכים למאות הז'–הח' לסה"נ.
 
שטח B
התגלו שרידים דלים של מתקן הנמשך מערבה אל מחוץ לשטח החפור (איורים 12, 13). את המתקן תוחמים שלושה קירות (W403–W401) הבנויים צרורות אבן. מרצפת המתקן השתמרה התשתית בלבד (L302) העשויה צרורות אבן מלוכדים בטיט לבן. מצב השתמרות המתקן מקשה על הבנת תפקודו. במילויים שהיו מעל המתקן וסביבו (L301), נאספו חרסים מסוף המאה הז' וראשית המאה הח' לסה"נ ונראה כי הוא נבנה בראשית התקופה האומיית והיה בשימוש לפרק זמן קצר בלבד.
 
התקופה העבאסית (המאות הח'–הי' לסה"נ)
החפירה מעידה על שני שלבי פעילות בתקופה העבאסית. בשלב הראשון התיישבות ובנייה ובשלב השני נטישה ושוד אבנים. בשלב ההתיישבות הוחלפו הרצפות הקדומות ברצפות חדשות. ניכרת ירידה באיכות הבנייה בהשוואה לזו שהייתה בתקופות הרומית והביזנטית. בריבוע 1 כוסתה רצפת הפסיפס הצבעונית מן התקופה הביזנטית (L110) במילוי (L115), ומעליה הונחה רצפת טיח עבה (L108) בגוון צהוב התחומה בתעלת שוד 122.
בריבוע 3 נחפר חלק קטן מאוד ממתקן מטויח (L164), שחשיפתו המלאה לא התאפשרה עקב גילוי קברים מעליו, ועל כן נחפר רק חלק מן המילוי שסתם אותו (L142). בפינה הצפונית-מערבית של ריבוע 3 נחפר קטע קטן של רצפת טיח (L109) שנפגעה מקברים מאוחרים. בחפירת המילוי שמתחת לרצפה (L116) וכן במילוי 142 שסתם את המתקן נאספו חרסים מן התקופה העבאסית.
בריבוע 5 כוסתה רצפה 155 במילוי (L127) ומעליו הצטברה אדמה (L111).
בריבוע 7 כוסו רצפות 123 ו-154 מן התקופה הביזנטית בשכבה עבה של מילוי פסולת בנייה הכוללת סיד וטיט (L121), ומעליה הונחה רצפת טיח (L118) שכיסתה את מרבית שטח הריבוע.
ממזרח לרצפה נחפר מילוי אדמה (L144). ככל הנראה בשלהי התקופה העבאסית ניטש האזור והחל שוד אבנים לשימוש משני. בחפירת תעלות השוד בריבועים 1 ו-5
(L120 ,L146 ,L138 ,L122) והצטברויות שכיסו את שרידי הבנייה ונחפרו במקומות אחדים נאספו חרסים המתוארכים למאות הט'–הי' לסה"נ.
 
שכבת הקברים
בחלקים נרחבים של שטח החפירה נתגלו קברים רבים (איורים 1, 6 – השטח המסומן בירוק ובסגול). כל הנקברים למעט אחד (L117; איור 12) נטמנו ישירות באדמה ולא בקבר בנוי. קבר 117 מטיפוס קברי ארגז, דופנותיו בנויים לוחות אבן המונחים על צדם והוא מכוסה בלוחות דומים. בחפירת ההצטברויות שבין הקברים ומעליהם (L105–L100) נמצאו חרסים המתוארכים לתקופות האומיית והעבאסית (המאות הז'–הי' לסה"נ), מעט חרסים מן התקופה הממלוכית (המאות הי"ג–הט"ו), וחרסים מן התקופה העות'מאנית (המאות הי"ט ועד המחצית השנייה של המאה הכ') ובהם שבר מקטרת מחופה בחום בהיר ממורק. נראה אם כן כי במקום התפתח בית קברות מוסלמי, אך ללא חפירת הקברים אי אפשר לקבוע מתי החלה בו הקבורה.
 
בחפירה התגלו בכל השכבות כלים המתוארכים למן התקופה הרומית ועד לתקופה העבאסית, בהם קערה מטיפוס ARSW המתוארכת לתקופה הרומית (איור 1:15); קערת מקדה מטיפוס A2 על פי הטיפולוגיה של מגנס (איור 2:15; Magness J. 1993. The Late Roman and Byzantine Pottery from the City of David. In: A. De Groot and D.T. Ariel [eds.] Excavations at the City of David 1978–1985 Directed by Yigal Shiloh vol. III. [Qedem 33]: 149–186) וקערת מקדה מטיפוס B2 על פי הטיפולוגיה של מגנס (איור 3:15), שתיהן מן המאה הו' לסה"נ; סיר בישול מן המאות הה'–הו' לסה"נ (איור 4:15); קנקן עזה מן המאות הה'–הז' לסה"נ (איור 5:15); אמפורה מטיפוס Agora Form M334 מן המאות הה'–הז' לסה"נ (איור 6:15); שבר כלי אנטיליה מן המאות הד'–הה' לסה"נ (איור 9:15); אמפורה מטיפוס VII של קיי מן המאות הה'–הו' לסה"נ (איור 7:15; Keay S.J. 1984. Late Roman Amphorae in the Western Mediterranean [BAR Int. Ser. 196]) ); אמפורה אומיית מטיפוס LRA7 מן המאות הז'–הח' לסה"נ (איור 8:15); בסיס פך עבאסי מן המאות הט'–הי' לסה"נ (איור 10:15); וקנקן עבאסי מן המאות הח'–הי' לסה"נ (איור 11:15).
 
כלי הזכוכית
תמר וינטר
 
רוב כלי הזכוכית מהאתר מתוארכים לתקופה הביזנטית, אחדים עשויים היו להופיע גם בתקופה האומיית, אחד הפריטים (L125) מיוחס לתקופה הרומית המאוחרת, וכמה פריטים (מלוקוסים 100, 101 ו-301) מתוארכים לימי הביניים ולעת החדשה. בממצאים המתוארכים לתקופה הביזנטית קערות, גביעי יין, בקבוקים, נרות וזגוגיות חלונות מטיפוסים האופייניים לתקופה, מהם צוירו שפה ודופן דקה של גביע יין (איור 1:16) ובסיס דק ומלא של גביע יין, פגום ושאינו אטום (איור 3:16), שניהם מאותו הלוקוס (L102) וייתכן שמאותו הכלי; בקבוק שעל הפה או הצוואר שלו מלופף חוט דק בצבע הכלי
(L112; איור 2:16), והיה אחד הטיפוסים הנפוצים בתקופה; ידית אוזן גדולה צמודה לדופן דקה (L142; איור 4:16), ככל הנראה חלק מנר מהתקופות הביזנטית או האסלאמית הקדומה; שברי זגוגיות מרובעות (L102; עובי 53 מ"מ; איור 5:16, 6), שבאחת מהן (איור 5:16) שרד הקצה המעוגל.
 
התגלו ארבעה מטבעות המייצגים ארבע תקופות: פוליס ביזנטי של אנסטסיוס הא' שהוטבע בקונסטנטינופול (512–518 לסה"נ; L111; ר"ע 140229); מטבע ביזנטי-ערבי (647–670 לסה"נ; L104; ר"ע 140231); פלס אומיי פוסט-רפורמה (המאה הח' לסה"נ; L302; ר"ע 140232); ופלס ממלוכי של הסולטן ברקוק (1389–1398; L102; ר"ע 140230).
 

בחפירה נחשפו חמש שכבות המייצגות חמש תקופות. הקדומה מתוארכת לשלהי התקופה הרומית (המאות הג'–הד' לסה"נ). המבנים מן התקופה הביזנטית שנבנו על גבי שרידי המבנים מן התקופה הרומית עשו שימוש משני באבני בנייה גדולות והם מרמזים על מבנה רומי רחב מידות שהיה בסביבה הקרובה. נראה כי ההתיישבות במקום נמשכה גם בתקופה האומיית, אך במהלך התקופה העבאסית דעכה והחל שוד אבני בנייה לשימוש משני. נראה כי לאחר מכן נותר האזור לא מיושב, ועל גבי ההריסות הוקם בית קברות, שמרבית הנקברים בו נטמנו ישירות באדמה ללא בנייה. הקברים לא נחפרו ועל כן זמן הקמתו של בית הקברות ומשך הזמן ששימש אינם ידועים. ממצאי החפירה מעידים כי רובע האמידים מן התקופות הרומית והביזנטית שחלקים ממנו נחשפו בחפירות בסביבה השתרע על פני שטח גדול, שכלל גם את שטח החפירה.