שכבה II
שרדו רצפת טיח (L105) ושלושה קירות מקבילים שכיוונם צפון–דרום. (W203–W201; איור 1). רצפת טיח 105 נחשפה רק בחתך שנחפר ממערב לקיר 202 אך נמשכת צפונה, מערבה ומזרחה מעבר לגבולות החתך. במזרח היא ניגשת לקיר 202 (איור 1: חתך 2–2). תחת הרצפה נחפרה שכבה דקה של אדמה (L106; איור 1: חתך 2–2) המכסה תשתית אבנים קטנות מלוכדות בטיט המורכב מסיד ואפר. קיר 201 בנוי דֶּבֶּש אבני גוויל.
בחפירת רצפת טיח 105 נמצאו כמה שברי קנקנים שהמאוחרים שבהם מתוארכים לתקופה העות'מאנית (המחצית השנייה של המאה הי"ט לסה"נ). תחת הרצפה, בשכבת אדמה 106 נמצאו שברי קנקנים המתוארכים לתקופות הממלוכית והעות'מאנית. כמו כן נמצא מטבע לא מזוהה.
 
שכבה I
לשכבה מיוחסים שני שלבים של מבנה אחד. בשלב הראשון רצפת אריחי בטון (L101) ושתי תעלות בטון (L103 ,L102), ובשלב השני קיר קמרון (W200) המבטל את אחת התעלות.
רצפה 101 התגלתה על פני רוב השטח. היא עשויה ברובה אריחי בטון, אך מעל שרידי הקירות הקדומים במקום אריחי בטון יש שכבת בטון יצוקה (איור 2). ייתכן שהרצפה ניגשה בצפון אל באר האנטיליה, אך מטעמי בטיחות לא היה אפשר לברר זאת ולחפור צמוד לקיר הדרומי של הבאר. רצפה 101 הושתתה על מצע חול (L104; איור 1: חתך 1–1). תעלה 102 (0.13 מ' עומק) יורדת בשיפוע מדרום לצפון והקצה הדרומי שלה מעבר לגבולות הריבוע. היא נשפכת אל תעלה 103 (0.43 מ' עומק) היורדת בשיפוע ממערב למזרח וחותכת את קיר 201 מן השלב הקדום.
בחפירת שכבת החול שתחת רצפה 101 נמצא שבר של מקטרת עות'מאנית מחופה אדום וממורקת. מקטרות אלו היו בשימוש נרחב בשלהי המאה הי"ט וראשית המאה הכ' לסה"נ, והשימוש בהן פסק עם הכיבוש הבריטי.
קיר 200 (1.5 מ' אורך) נבנה בשלב השני של המבנה. הוא ניגש אל הדופן הדרומית של באר האנטיליה, סמוך לפינה הדרומית-מזרחית שלה (איור 3), והיה קיר מזרחי של חדר קמרון חביתי שכיוונו צפון–דרום. הוא בנוי על נדבכי היסוד של קיר 201 מהשכבה הקדומה. לצורך בנייתו פורקו נדבכי העל של קיר 201, ונסתמה תעלה 103 בקטע שבו היא הייתה משולבת בקיר 201. בקיר 200 היה פתח ששרדה ממנו רק אבן מזוזה אחת שעמדה בבסיסו.
בבניית הקמרון שולבו גלילי חרס שנועדו להקל על המשקל שלו ולחסוך באבני בנייה. הם הודבקו זה לזה באמצעות טיט על בסיס סיד ואפר (איור 4). בגלילי החרס אין מגרעות המיועדות לחיבור חוליות צינור, ויש חור מפולש בבסיס, ולכן ברור שהם יוצרו מלכתחילה לשילוב בבנייה, ואינם צינורות או קנקנים בשימוש משני. שילוב גלילי חרס בקמרונות היה נפוץ במאה הי"ט לסה"נ, ויש לו מקבילות רבות בירושלים, רמלה יפו ועוד (ישראל י"מ 2006. משפחת כלי עזה השחורים מן התקופה העות'מאנית. עבודת דוקטור, אוניברסיטת בן גוריון בנגב. באר שבע. עמ' 275–311).
המבנה נהרס בזמן לא ידוע. אבני הבנייה וגלילי החרס של הקמרון הצטברו בשכבת מפולת (כ-0.5 מ' עובי) שהתגלתה על רצפה 101.
 
הממצא הקרמי מהחפירה מתוארך ברובו לתקופה העות'מאנית. ברצפה 105 מן השכבה הקדומה נמצא קנקן (איור 3:5), ובמילוי שתחתיה (L107) נמצאו קערה (איור 1:5) וקנקן (איור 4:5). במילוי תחת רצפה 101 (L104) התגלתה מקטרת צבועה אדום וממורקת (איור 6:5). בהצטברות שסתמה את תעלה 103 נמצאו קדרה (איור 2:5) וקנקן (איור 5:5).