השכבה העליונה (0.2 מ' עובי) הוסרה באמצעות כלי מכני, על סמך חתכי בדיקה שנעשו לפני החפירה. רק רבע משטח כל ריבוע נחפר לעומק. תחת השכבה העליונה התגלה מילוי מודרני (כ-1.6 מ' עובי) ובו אדמה בהירה ותחתיה אדמת גן שחורה. בארבעה ריבועים התגלתה תחת המילוי המודרני שכבת הצטברות שנמצאה במקומות רבים בעיר מעל שרידי מבנים. ההצטברות לא נחפרה עד תומה, ולא התגלו שרידי בנייה כלשהם.

 
התגלו ממצאים רבים שלא צוירו כיוון שמקורם בשכבות לא נקיות. כלי החרס שהתגלו מייצגים את מגוון הטיפוסים האופייני לרמלה, בהם קערות מזוגגות ולא מזוגגות, קדרות, סירי בישול מזוגגים ולא מזוגגים, צפחות, קנקנים מזוגגים ולא מזוגגים, שברים של הכלים המכונים 'רימוני יד' ועוד. כל החרסים מתוארכים לתקופות האומיית עד הממלוכית (המאות הח'–הי"ד לסה"נ). נאספו גם כמה שברים של נרות סנדל מן התקופה העבאסית (המאות הט'–הי' לסה"נ) וכן כלי חרס, רעפי מרסי ושברי מקטרות מן התקופה העות'מאנית.
כלי הזכוכית מתוארכים למן התקופה האומיית ועד התקופה הממלוכית. הכלים מן התקופה האומיית מייצגים טיפוסים נפוצים מאוד, דוגמת כוס/קערה, בקבוק מעוטר בחוט גלי ובסיס עם כפל דו-צינורי בהיקפו. כמה שברים מתוארכים לתקופות העבאסית והפאטימית ובהם בסיס של כלי מעוטר בגילוף, וכמה שברים מתוארכים לתקופה הממלוכית, בהם צנצנות, ידית של מנורת מסגד וצמידים. כמו כן התגלו שני גושים של פסולת מתעשיית זכוכית.
נוסף על החרסים ושברי הזכוכית נמצאו גם שלושה מטבעות, שניים מהם ניתנים לזיהוי: מטבע ממלוכי מן המאות הי"ד–ט"ו לסה"נ (ר"ע 136922) ומטבע עות'מאני מן המאות הט"ו–ט"ז לסה"נ (ר"ע 136921).
 
החפירה (2.5 מ' עומק מרבי) לא הגיעה לקרקע בתולה. על פי אופי השכבה התחתונה, עושר הממצא שהתגלה בה ומיקום החפירה נראה שיש לצפות למציאת שרידים אדריכליים בעומק רב יותר.