בחודש יולי 2007 נערכה חפירה בנחל בארותיים (מערב; רישיון מס' 60/2007-G; נ"צ 14854/52207). החפירה, מטעם אוניברסיטת מזרח קרולינה ורשות העתיקות ובמימון מענק מטעם הסנאט של אוניברסיטת מזרח קרולינה, נוהלה על ידי ב"א זיידל (צילום) וט' אריקסון-גיני, בסיועם של ג' רוזנברג (מדידות ושרטוט) וחברת Sky View (צילומי אוויר).
נחל בארותיים (מערב) אותר במהלך סקר מפת בארותיים (מפה 156; זיידל ואריקסון-גיני 2007). האתר, ששימש מאהל בדואי, משתרע על מדרגה נמוכה וצרה, המשתפלת במתינות לעבר ואדי רדוד המוליך לעבר נחל בארותיים. המחקר באתר נועד לאסוף מידע ארכיאולוגי על אורחות החיים והתרבות החומרית של הבדואים בנגב בתקופה העות'מאנית ובימי המנדט הבריטי. כמו כן, ישמש מידע זה להבהרת סוגיות מתודולוגיות הנוגעות למחקר אתנו-ארכיאולוגי על האוכלוסייה הבדואית.
האתר המיועד לחפירה צולם בצילום אוויר מגובה נמוך כדי לזהות ביתר דיוק את שרידי הבנייה בו (איור 1). באתר, שכונה 'מאהל 48', נראה כמאהל נטוש: הובחן בו משטח נקי דמוי מלבן הנתחם בשתי שורות של אבנים קטנות, ממזרח ומדרום (W102 ,W100). ההנחה הייתה כי שורות האבנים שימשו לעיגון קצותיו של אוהל יחיד. תעלת ניקוז רדודה נמשכה מן הקצה המערבי של קיר 102 וחצתה ערמת אשפה בצבע אפור-חום, שמתארה דמוי טיפה. שני ריכוזים של כלי עזה ושבר של אבן שחיקה אותרו על פני השטח באתר (איור 2). על פי תצפיות ראשוניות אלו הוחלט להסיר שכבה דקה של קרקע (0.1 מ' עובי) מכל ריבוע (2 × 2 מ' כל אחד). במקומות שבהם נבדקה הקרקע שמתחת לעומק זה (למשל, ריבועים E8–A8), התברר כי היא נקייה מממצא. הקרקע שנחפרה נופתה בנפה עם רשת עדינה (2–3 מ"מ).
בחפירה נחשפו לפחות עשרה ריכוזי אפר ו-27 מוקדים הפזורים ברחבי האתר. ממצא זה, לצד מיקום הקירות, הוביל למסקנה כי השרידים ב'מאהל 48' לא השתייכו לאוהל יחיד אלא לשלושה אוהלים לכל הפחות. בהתאם, קירות 100 ו-101 ציינו את הגבולות המזרחי והדרומי של אוהל אחד, וקיר 102 ציין את גבולו של אוהל נוסף; אוהל זה הוקם כנראה בשלב מאוחר, שכן חבלי העיגון שלו היו צריכים להימשך עד, אם לא מעבר, לקירות 100 ו-101. תעלת הניקוז סימנה ככל הנראה את גבולו של אוהל שלישי.
הממצא שנאסף בחפירה כולל שבר של אבן ממל, קופסת שימורים של סרדינים שנותר בה הפין ששימש לפתיחתה, שברים של כלי עזה (איור 3), שברים של ספל פורצלן, פריטי מתכת אחדים, ותכשיט לאישה. כמה מפריטים אלה אפשר לייחס בוודאות לתקופה רצנטית; למשל, קופסת השימורים אינה קדומה ל-1895, ועל פי פריט דומה שנמצא בחורבת עלק, דומה כי היא מראשית המאה הכ'. זמנו של קנקן עזה אחד הוא 1900–1948, אף שאין בכך כדי לתארך את כל שאר כלי עזה שנתגלו באתר, שכן כלים אלה, או "כלים אפורים", אינם אינדיקטור כרונולוגי מדויק; הם הופיעו לראשונה בתקופה הממלוכית ונהוג לתארכם בין המאות הי"ז והכ' לסה"נ. כן נאספו מעט פריטי צור מן התקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב' ושברי כלי חרס לא אינדיקטיביים ספורים, אולי מן התקופה הביזנטית (המאות הד'–הז' לסה"נ).
בדיקות רדיומטריות נערכו על דגימות פחם שנאספו מריכוז אפר בריבוע A8 ומשני מוקדים, בריבועים A11 ו-F2 (ר' נספח). מריבוע A11 (בדיקה GX-33045AMS) התקבל תאריך במאה הי"ט לסה"נ; מריבוע F2 (בדיקה GX-33046AMS) התקבל תאריך בין המאות הט"ו והי"ח לסה"נ;ומריבוע A8 (בדיקה GX-33046AMS) התקבל תאריך בין המאה הט"ו למאה הי"ז לסה"נ. שתי התוצאות שבין המאות הט"ו והי"ח לסה"נ חשובות במיוחד, שכן הן מעידות על נוכחות אנושית באזור בתקופה זו, למרות העדרם של שרידים אינדיקטיביים בני הזמן.
הממצאים ותכנית האתר של נחל בארותיים (מערב) נראים כשל מאהל בדווי נטוש, שעוד כמותו תועדו בדרום הלבנט. תוצאות החפירה מעידות שהאתר היה בשימוש לסירוגין במהלך התקופה העות'מאנית ובימי המנדט הבריטי.