המחצבה נחפרה חלקית (כ-3.5 × 8.5 מ', 1.9 מ' עומק; איורים 2, 3) ונחשפו בה 2–3 מדרגות חציבה הפונות למזרח, למערב ולדרום, וכן חלקים מקרקעיתה. המשך המחצבה דרומה נמצא מתחת למילויים ולמבנה קיים. בקרקעית המחצבה נחשפו תעלות חציבה המקיפות גושי אבן שנועדו לניתוק. מאלה אפשר לאמוד את גודל גושי האבן שהופקו מהמחצבה; מידותיהן הכלליות מגוונות ואינן אחידות (בממוצע: 0.7–1.0 מ' אורך, 0.4–0.5 מ' רוחב, 0.4 מ' גובה). לעתים הופקו גושים גדולים יותר (0.7 × 1.7 מ' גודל מרבי); אפשר שאלה שוברו לאבנים קטנות יותר. החוצבים העמיקו במלאכתם כדי 2 מ', בחציבה אינטנסיבית עמוקה לדרום, למזרח ולמערב.

נתגלו שלוש שכבות הצטברות: השכבה התחתונה, סמוכה לקרקעית המחצבה (L102; כ-0.25 מ' עובי) ובה פסולת חציבה לבנה או חומה בהירה הנוטה ללבן, ללא ממצא מתארך; בשכבה האמצעית פסולת חציבה גסה (L101; כ-1.2 מ' עובי) והשכבה העליונה (כ-2 מ' עובי) הכילה סחף של אדמה חומה כהה ומעליה פסולת בת זמננו (L100; עובי 0.3 מ'). שכבת הסחף העליונה הוסרה בכלי מכני ורובה פונתה עוד טרם החפירה. בשכבות האמצעית והעליונה נמצאו חרסים המתוארכים לתקופה ההלניסטית או הרומית הקדומה, ובעיקר לתקופה הרומית המאוחרת.
 
חלקי המחצבה שנחשפו הם כנראה חלק ממחצבה גדולה יותר שפעלה אולי במתכונת 'מחצבת חצר' (ספראי וששון תשס"א:4–5). המחצבה נמשכת דרומה, מחוץ לשטח החפירה, ולכן לא היה אפשר לאמוד את גודלה המקורי. במחצבה הופקו כנראה גושי אבן גדולים באורכם (מעל 1 מ'). מילויי פסולת חציבה שנמצא בקרקעית המחצבה, מעיד כי גושי האבן עובדו במחצבה: לאחר שנותקו, חולקו לגושים קטנים ולאחר מכן הועברו לבנייה פרטית או ציבורית. אפשר שהחרסים שנמצאו בשכבות הסחף המעורבות בפסולת חציבה נסחפו מבחוץ, ועל כן אי אפשר היה לתארך באמצעותם את המחצבה.