שטח E, ממזרח לתל יפו וממערב לשוק הפשפשים, הוא הקטע הצפוני והיחיד הקשור למתחם גנור שממזרח לרחוב יפת שעדיין לא נבנה. בשנת 1994 החלו החפירות בשטח על פני 16 דונם (טבלה 1). בשנת 1996 נחפרו 40 ריבועים בשטח E, שחולק לשני תת-שטחים E1 ו-E2. החפירה הופסקה בשל קיצוצים בתקציב. בשנת 1999 כיסתה רשות העתיקות את השטח לבקשת הבעלים לאחר שנחפר אזור מצומצם (שישה ריבועים) בקצה הצפוני של שטח E1 עד לסלע הטבעי. באותה שנה נערכה חפירה קטנה בבניין המכונה ב' בנובמבר, לקראת חיזוק יסודותיו. בשנים 2006-2000 נערכו חפירות אחדות ונחשף בהן בית מרחץ ביזנטי בשטח H, בקצה הדרומי-מזרחי של מתחם גנור.

טבלה 1. החפירות במתחם גנור

שטח הרשאה/רשיון שנה מוסד חופר/ים הערות
C ,B ,A A-2118 1994 רשות העתיקות א' פלדשטיין חפירת בדיקה
E ,D ,C ,B ,A A-2374 1996-1995 רשות העתיקות מ' פיילשטוקר חדשות ארכיאולוגיות קח: 70-69
ב' נובמבר A-3163 1999 רשות העתיקות מ' פיילשטוקר  
E A-3135 1999 רשות העתיקות מ' פיילשטוקר צילום סרט 'הגוף'
F B-211 2000 אוניברסיטת תל אביב א' פנטלקין  
F B-245 2002 אוניברסיטת תל אביב א' פנטלקין  
H A-3908 2003 רשות העתיקות מ' פיילשטוקר וא' גורזלזני  
H A-4751 2006 רשות העתיקות מ' פיילשטוקר וא' גורזלזני  
E A-5084 2007 רשות העתיקות ו-UCLA מ' פיילשטוקר וא"א ברק  

 

קודם לתחילת החפירות בשנת 2007 פורקו בניינים מודרניים לאורך רחוב יפת. נעשה שימוש ברשת החפירה משנת 1995 והוסר המילוי שכיסה את הריבועים הישנים. השטח חולק שוב לשני תת-שטחים EI (שורות ריבועים 27-23) ו-EII (שורות ריבועים 22-17; איור 1). נפתחו יותר מ-60 ריבועים ולהלן דוח ראשוני לפי רצף השכבות הכללי בשטח (טבלה 2).

 

טבלה 2. רצף השכבות בשטח E (עונת 2007)

שכבה תקופה תאריכים שלב הערות
0 מודרנית לאחר 1947    
I מנדטורית 1947-1917 לסה"נ    
II עות'מאנית 1917-1517 2 שלב מאוחר: אדריכלות
1 שלב קדום: חקלאות
III ממלוכית 1517-1250 לסה"נ   רק קברים
IV צלבנית 1250-1099 לסה"נ 2 המאה הי"ג לסה"נ
1  
V אסלאמית קדומה 1099-638 לסה"נ    
VI ביזנטית 638-324 לסה"נ    
VII רומית 63 לפסה"נ-324 לסה"נ 2 שרידי יישוב שנחשפו רק ב-2007
1 רק קברים
VIII הלניסטית 63-332 לפסה"נ    
IX פרסית 332-586 לפסה"נ   השכבה זוהתה רק בשנת 2007
X ברזל 586-1200 לפסה"נ   רק כלי חרס
XI ברונזה מאוחרת 1200-153לפסה"נ   רק כלי חרס

 

תקופות הברונזה המאוחרת והברזל

בניגוד לתוצאות החפירה מעונת 1996, לא נחשפו קברים או שרידי בנייה משתי תקופות אלה. עם זאת, נמצאה כמות מעטה של חרסים מתקופת הברזל; נראה כי השטח שנחפר בעונה זו לא היה מיושב בתקופות אלה. מן הראוי להדגיש שבשני שטחים סמוכים, D ו-B שנחפרו בשנת 1995 וכן בשתי חפירות שנערכו לא מכבר ברחובות סמוכים (הרשאה מס' 4675-A בשנת 2005; הרשאה מס' 5463-A בשנת 2008) זוהו רבדים אדריכליים מתקופת הברזל 2 (י' ארבל וא' סגל, מידע בע"פ).
 
התקופה הפרסית (שכבה IX)
בעונות החפירה הקודמות במתחם גנור נמצאה כמות גדולה של שברי כלי חרס מהתקופה הפרסית, אולם שרידים אדריכליים שניתן לייחסם לתקופה נחשפו רק בעונה זו. בריבועים
20-21/L-K נמצאו שרידי מבנה מסיבי שיסודותיו חדרו את סלע הכורכר הטבעי. קירותיו המסיביים עשויים להעיד על מבנה ציבור.
 
התקופה ההלניסטית (שכבה VIII)
קרמיקה הלניסטית נמצאה בכל ריבועי החפירה אולם אדריכלות השתמרה רק בחלק הדרומי. נראה שבנייה מאוחרת, במיוחד בתקופה הביזנטית, פגעה קשות בשרידי הבנייה של התקופות הקדומות. לקירות צרים מאבני גוויל סממנים דומים לאלה שנראו בחפירות קודמות המעידים על בתי מגורים. שכבה שרפה סימנה את סופה של שכבה זו. מחקר הממצא יסייע בתיארוך השכבה וקישורה למאורעות ההיסטוריים הקשורים ליפו בתקופה זו.
 
התקופה הרומית (שכבה VII)
בעקבות בניית נמל קיסריה והתחזקותה של אפולוניה-ארסוף חל פיחות גדול ביישובה של יפו. דומה ששטח החפירה לא היה מיושב ושימש בית קברות. קברים אחדים שנמצאו חתכו שכבה קודמת ונחתמו בשכבה מאוחרת כך שמיקומם השכבתי ברור. רוב הקברים היו קברי ארגז במגוון גדלים, אולם נמצאו גם קברי בור וקברי סרקופג.הממצא מהקברים כלל כלי חרס וזכוכית המתוארכים לשלב קדום בתקופה הרומית. עוד בעונות הקודמות הובחן השטח כבית קברות, אולם בעונה זו הסתבר שההתיישבות המחודשת בשטח נעשתה כבר בתקופה הרומית. נחפר רובד שרידי בנייה שניתן לתארכם בעזרת כלי חרס מעל הרצפות למאות הג'– ראשית הד' לסה"נ (שכבה VIIB).

התקופה הביזנטית (שכבה VI)

בשנת 1996 נחפרה שכבת יישוב אינטנסיבית מהתקופה הביזנטית ובה רצפות פסיפס. בבדיקות נוספות בסביבה הקרובה נחשפו שרידי פעילות ציבורית כמו בית המרחץ בשטח H ופעילות תעשייתית כמו גתות היין בשטח שוק הפשפשים.
רצפות הפסיפס שנחפרו שומרו והוצאו במהלך העונה. הסתבר שהן היו שייכות למבנה ציבורי שקירותיו נשדדו. מתעלות השוד אפשר לשחזר בניין תלת-כנפי מטיפוס בזיליקה שבחדרו האמצעי היה אפסיס. ציר המבנה היה מזרח–מערב ונמצאו בו שברים רבים של פריטים ארכיטקטוניים משיש, ייתכן שהייתה זו כנסייה. מול המבנה נמצאו שרידי חצר מטויחת שגבולותיה לא ברורים. הפריטים הארכיטקטוניים משיש כללו כלי אבן, בסיסי עמודים וכותרות וכן כמות גדולה של רעפים. הסבר אחר לפרטי השיש הרבים מספק כבשן סיד מהתקופה הצלבנית. יפו נמצאת באזור של אבן כורכר שאינה מתאימה להפקת סיד ופריטי השיש שימשו מקור טוב להפקתו; התופעה מוכרת מאתרים אחרים, כמו קיסריה. בניגוד לבית המרחץ והגתות שהוזכרו לעיל, דומה שהמבנה הציבורי יצא מכלל שימוש מיד בתום התקופה הביזנטית, על סמך שברי קירות ומתקנים השייכים לשכבה הבאה.
 
התקופה האסלאמית הקדומה (שכבה V)
התקופות האומיית והעבאסית מיוצגות היטב בכלי חרס וזכוכית, מטבעות, כלי עצם וחפצים קטנים אחרים. השרידים האדריכליים לעומת זאת דלים ובמצב השתמרות גרוע וכללו בעיקר חלקי מתקנים מתחת לרצפות הבתים שלא ניתן היה לזהותם. מצב ההשתמרות הגרוע של השרידים מן התקופה האסלאמית נגרם כנראה מפילוס השטח הנרחב בראשית התקופה הצלבנית.
 
התקופה הצלבנית (שכבה IV)
שרידי התקופה הצלבנית נחשפו בכל שטח החפירה וניתן לזהות לפחות שני שלבים ארכיטקטוניים, אף שכלי החרס מעידים על יישוב לא מופרע עד לתום התקופה. בשרידים האדריכליים ניכרת רמת תכנון עירוני גבוהה אף שלרוב נמצאו רק תעלות השוד או נדבכי היסוד של הקירות. כמו כן אפשר היה להבחין על פי מפלסי רצפות אבסולוטיים שבמקומות אחדים נבנו טרסות כדי ליצור התאמה למדרון הטבעי המשתפל מדרום-מזרח לצפון-מזרח, קודם להקמת המבנים. תפקוד המבנים אינו ברור לחלוטין אבל רוחב היסודות וגודל חלק מהמבנים מעיד על אדריכלות מונומנטלית בעלת אופי ציבורי שכנראה התנשאה לגובה של יותר מקומה אחת. תמונת המצב שהתקבלה בעונה הנוכחית שונה בעליל מזו שנראתה בעונת 1996 שבה מרבית השרידים האדריכליים שויכו למבנים פרטיים משפחתיים, כך גם על פי עדות כלי החרס.
 
התקופה הממלוכית (שכבה III)
הרס יפו על ידי הממלוכים הביא לנטישת השטח. שרידי התקופה הצלבנית נמצאו מכוסים בשכבת חול כמעט סטרילית. בדיקת שטח גיאולוגית של שכבת החול העידה על הצטברות טבעית בפרק זמן ארוך לאחר נטישת השטח. עם זאת נראה שהשטח נוצל חלקית לשמש בית קברות ואולי גם מצבור אשפה כיוון שהיה מחוץ ליישוב הקטן של יפו בתקופה זו. מצב דומה נראה גם בחפירות שוק הפשפשים.
 
התקופה העות'מאנית (שכבה II)
תעלות השקיה שנחשפו בשנת 1996 וכן מפות היסטוריות שבהןמסומנות בארות לשימוש חקלאי מעידות כי בשלב הראשון של התקופה שימש האזור לחקלאות. בשלב מאוחר הוקם מבנה בקטע הצפוני-מזרחי של השטח שסימן את הצד המזרחי של רחוב יפת והיה מושתת על יסודות מקומרים האופייניים לתקופה. נראה כי יש לתארכו לסוף המאה הי"ט לסה"נ, לאחר שמערכת הביצור מימי הביניים שכללה חומה וחפיר יצאה מכלל שימוש. החפיר מולא (היום רחוב יפת) ולבניית המבנים משני צדיו נעשה שימוש באבני בנייה שפורקו מחומת העיר.