שכבה III. בריבועים B ו-C נמצאו שרידי מבנה מהתקופה הביזנטית. קיר W 120 (אורך 2 מ') וקיר W116 (אורך 7.4  מ' אורך, מטר אחד רוחב) שכיוונם צפון–דרום, נבנו מאבני גיר מסותתות בגודל בינוני, שהונחו ישירות על הסלע הטבעי (1.0–1.6 מ' גובה השתמרות). בין הקירות רצפת עפר כבוש לבן (לוקוס 121), שנחפר חלק קטן ממנה (איור 2). קיר שלישי (W127; אורך 1.5 מ', מטר אחד רוחב), שכיוונו מזרח–מערב יצר אולי פינה עם קיר 116. בשלב מאוחר הוא שימש יסוד לקיר אומיי (W126, להלן). שברי זכוכית מלוקוסים 121, 124 ו-125 תוארכו למאות הז' והח' לסה"נ. הקרמיקה משכבה זו תוארכה למן המאה הה' עד למאה הז' לסה"נ ומקורה בעיקר מהרצפה (לוקוס 121) ומלוקוס 125 שמדרום לקיר 127. היא כוללת קערות מיובאות וטסים (Cypriot Red Slip Wares; איור 1:3, 2) וכן קנקנים לרבות קנקני עזה (איור 3:3, 4).

 

שכבה II. הקירות הביזנטיים שימשו בתקופה האומיית או שולבו בקירות חדשים. קירות 120 ו-116 המשיכו לשמש וביניהם הונחה רצפת טיח עבה (לוקוס 119). נבנה קיר חדש (126; 7.5 מ' אורך, 0.85–1.00 מ' רוחב) שהקירות הביזנטיים בקצותיו (116, 127) משמשים יסודות. קיר 126 נבנה בחוסר אחידות מאבני שדה גדולות (1.5 מ' גובה השתמרות); שני קצותיו מתעקלים מזרחה (איור 4). ממזרחו נחשפה שכבת אדמה חומה שרופה מעורבת באפר (לוקוס 114; מטר אחד עובי), שהכילה כמות גדולה של קרמיקה. ממערבו לא זוהו סימנים של אדמה שרופה (לוקוס 115). לא נמצאה רצפה הקשורה לקיר 126. הקרמיקה המתוארכת לתקופה האומיית, כללה קערות מיובאות וטסים (Egyptian Red Slip Wares; איור 1:5–3), אגנים (איור 4:5–6), מחבתות וסירי בישול (איור 7:5, 8) וקנקנים (איור 9:5–12). זאת ועוד, בלוקוס 119 נמצאו כמויות גדולות של שברי זכוכית, כולל כלי זואומורפי של גמל או סוס הנושא סל על גבו (גורין-רוזן, להלן). הממצאים תוארכו למאה הח' לסה"נ. עוד נמצאו שלושה מטבעות: שניים בלוקוס 106 (מעל קיר 126), שמהם אחד (ר"ע 99850) של אנטיוכוס הג' (223–187 לפסה"נ). המטבע השלישי (ר"ע 99851) של קונסטנץ הב' ומתוארך ל-642 לסה"נ, עלה מהרבדים השרופים של לוקוס 114.

 

שכבה I. בריבועים B ו-C נמצאו שרידים של מבנה עבאסי בן ארבעה חדרים. קיר W103 (5.2 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב) וקירות W104 (3.47 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב) ו-W108 נבנו מאבנים מסותתות בגודל בינוני וברוחב אבן אחת (מטר אחד גובה השתמרות). קירות 103 ו-104 נבנו בחלקם על קיר 116 הקדום וקיר 104 נבנה במערבו על גבי קיר 120 הקדום. שני זוגות של אבנים הם קירות אפשריים W113 ו-W122 שכנראה חילקו את המרחב שבין קירות 103 ו-104 שהיה מכוסה ברצפת עפר קשה (לוקוס 111). על רצפה זו נבנה טבון (0.65 מ' קוטר; 0.2 מ' גובה השתמרות) שהוקף במעגל אבנים בינוניות. ממערב לקיר 108 נחשף קטע קטן של רצפת עפר קשה (לוקוס 119) וממזרחו נמצא סילו עגול (לוקוס 117; 1.6 מ' קוטר, 1.4 מ' עומק), חפור לתוך רצפת עפר קשה (לוקוס 107). הסילו, סמוך לקיר 104 ועל גבי הקיר הביזנטי 116, נבנה מאבנים בגודל בינוני מהוקצעות בגסות, גדולות יותר בתחתיתו ומטויחות בטיח עבה שאליו הודבקו פיסות פחם. הקרמיקה המתוארכת לתקופה העבאסית (המאה הט' לסה"נ) כוללת קערות, בהן Splash Glazed Ware (איורים 1:6–4; 7), אגנים (איור 5:6), סירי בישול (איור 6:6) וקנקנים (איור 9-7:6), מהם אחד שנמצא בסילו (איור 7:6). עוד נמצאו בסילו שברי זכוכית אחדים, מטבע של קונסטנץ הב' המתוארך לשנת 640-2 לסה"נ (ר"ע 99852) וכמות גדולה של עצמות פרים.

ממצאי הזכוכית
יעל גורין-רוזן

 

ממצא הזכוכית מהחפירה מצומצם, אך כולל חפץ אחד מיוחד – כלי זואומורפי בדמות חיה הנושאת כלי על גבה (איור 8), אולי גמל הנושא כלי על דבשתו, או חמור או סוס. הכלי עוצב בשני שלבים: בשלב הראשון ניפח אומן הזכוכית את הכלי ועיצב אותו, ובשלב השני הוסיף רצועות של זכוכית חמה ועיצב מהן את צורת החיה, הרגליים, הראש והעיטורים הנוספים. עיצוב החפץ נעשה על מוט הזגג, שהשאיר צלקת בבסיסו, וכן נותרו מכלי העבודה סימני ציבוט בקצות הרגליים. הכלי עשוי מזכוכית חסרת צבע עם תת-גוון צהבהב, מכוסה בכתמים שחורים ולבנים של בלייה מאכלת.

 

כלים מסוג זה מצויים בעיקר באוספים דוגמת מוזיאון הזכוכית בקורנינג, המוזיאון לאומנות בטולדו, מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, המוזיאון הבריטי ומוזיאון ישראל, ללא אזכור מוצא מדויק. לרוב מעוצבים הכלים בדמות חיה, שמרכולתה על גבה – מכל עטוף במקלעת או בסל. בשל תכולתם הזעירה סביר ששימשו כלי תמרוקים. אין שני כלים זהים שכן המלאכה נעשתה באופן חופשי והכלים שימשו פריטי נוי ולא כלים סטנדרטיים.

לגבי מוצא הכלים, חוקרים אחדים שייכו אותם לאזור סוריה ואחרים הציעו שמקורם במזרח הים התיכון ואולי במצרים. עד היום נמצאו שברים אחדים בחפירות ארכיאולוגיות מסודרות, ורובם טרם פורסמו. שבר אחד שנחשף בחפירות כנסיית הקבורה הביזנטית בחורבת כרכור עילית שבנגב הצפוני, פורסם לאחרונה על ידי נ' כצנלסון (P. Figueras, ed. Horvat Karkur ‘Illit [Beer-Sheva Archaeological Monographs Vol. 1]. 2004. Pp. 265–290).
הכלים מחפירות רשות העתיקות מתוארכים לראשית התקופה האסלאמית הקדומה, בעיקר לתקופה האומיית. גם השבר שנמצא ברמת ישי מתוארך לפרק זמן זה על סמך שברי כלי הזכוכית האחרים שנמצאו אתו (איור 9).
כלי הזכוכית הנוספים שנמצאו בחפירה הם: שפת כוס/קערה/גביע יין/נר זקופה מעוגלת באש מזכוכית חומה באיכות נמוכה המכילה בועיות רבות (איור 1:9); שפת גביע יין טיפוסית עדינה מזכוכית בגוון ירקרק-כחלחל, משופעת מעט חוצה מעוגלת באש וקצה נוטה כלפי פנים (איור 2:9). בסיסי גביעי יין משני טיפוסים: טבעתי חלול מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק (איור 3:9) ושני בסיסים מוצקים, אחד בגוון כחלחל בהיר ושני כחלחל-ירקרק, המאפיינים מכלולים אומיים (איור 4:9, 5).
כמו כן נמצאו שפות של בקבוקים  ובהם שני טיפוסים אופייניים לתקופה: הטיפוס הראשון בקבוק קטן מזכוכית בגוון כחלחל בהיר בדרגת שקיפות גבוהה, ששפתו מקופלת פנימה ומשוטחת וגופו כדורי או פחוס (איור 6:9). שבר דומה מאוד נמצא באותו לוקוס שבו נמצא הכלי הזואומורפי. טיפוס בקבוק נוסף מזכוכית בגוון ירקרק מעוטר בחוטי זכוכית רבים בגוון טורקיז סביב הצוואר (איור 7:9) החל בתקופה הביזנטית אבל נפוץ מאוד גם בתקופה האומיית.
נוסף על כך נמצאה רגל של נר כלילה מהטיפוס המוצק הצבוט כחוליות (איור 8:9). נרות אלו גם הם אופייניים לתקופה. נר זה עשוי מזכוכית בגוון ירקרק-צהבהב כהה מיוחד. גוון זה כמו גם הגוון החום של שפת כלי 1:9 מאפיינים את התקופה האומיית. יש לציין שהגוון הכחלחל-ירקרק הדומיננטי מבחינה כמותית במכלולים מהתקופה, קיים במכלול והוא מאופיין בבהירות ושקיפות המבדילה אותו מכלים בני גוון דומה מתקופות קדומות. גם טיב החומר יכול לסייע בתיארוך הקבוצה לתקופה האומיית ולא מאוחר יותר.