נפתחו שלושה ריבועים מעל קבר ר' יוסי, אחד על טרסה גבוהה ושניים על טרסה נמוכה. לאורך ריבוע 1 נמשכה רצפת בטון (0.9 מ' רוחב) ששני צדדיה השתפלו כלפי מעלה, במישרין תחת משטח מודרני ומחוץ לתוואי צינור ביוב מודרני. על פי התושבים הייתה זו מדרכה צרה. תחת מילוי מודרני נחשף קיר (W103, איור 3) שנמשך באלכסון לרוחב הריבוע ומצדו המזרחי ניגש אליו טבון שהשתמר היטב (לוקוס 108). תאריך השרידים לא הוגדר, אך סביר להניח שכמו אלה המתוארים להלן, הם מן התקופה הביזנטית.
בריבועים 2, 3 נחשפו שרידי קירות מצפון-מערב לקבר, גם הם תחת שכבת מילוי שהקרמיקה המאוחרת ממנה תוארכה לתקופה האסלאמית (איור 4). כיוון הקירות צפון-מזרח–דרום-מערב וצפון-מערב–דרום-מזרח. קירות שהובחנו בחתך שנחתכו לפני החפירה מצפון לריבועים 2 ו-3, קשורים ככל הנראה לקירות שנחפרו, אך מגבלות הזמן מנעו בדיקת הקשר. ניתן לפיכך לשחזר חדר אחד לפחות (כ-3.5 מ' רוחב) ונדרשת חפירה נוספת לבירור הקשרים בין הקירות. שברי כלי חרס מרצפת חלוקים השייכת לקירות 1 ו-2 בריבוע 3 מתוארכים לתקופה הביזנטית המאוחרת (המאה הו' לסה"נ). בין ריבוע 2 לקבר ר' יוסי נמצאו שני שברים של אבני סף בערימת מפולת (איור 5).

 

הממצא הקרמי הקדום כולל טס מתקופת הב"ק 2 (איור 1:6) וקדרות מתקופת הברזל 2א (איור 4-2:6). רוב הקרמיקה מתוארכת לתקופה הרומית וכוללת כלי כפר חנניה רבים. הכלי הקדום הוא סיר בישול מטיפוס 4B, המתוארך למאות הא'-הב' לסה"נ (איור 11:6). הקרמיקה מהמאות הג'–הד' לסה"נ כוללת קערות מטיפוסים 1D (איור 5:6, 6) ו-1E (איור 10-7:6), סירי בישול מטיפוסים 1B (איור 12:6), 3B (איור 13:6), 4C (איור 14:6, 15) וקנקנים (איור 18-16:6). התקופה הביזנטית מיוצגת היטב במיוחד בקערות מיובאות LRC3 ובסיס LRC חתום בטביעה (איור 4-1:7), CRS2 (איור 5:7, 6) ו-CRS9 (איור 7:7), מכסה של סיר בישול (איור 8:7) וקנקנים (איור 9:7, 10). קרמיקה דומה התגלתה בחורבת עבד הסמוכה. שבר מקטרת טורקית (איור 11:7) מייצג התיישבות מהתקופה העות'מאנית. ממצאים אחרים מהחפירה כוללים שני שברים של אבני בזלת, קערה פתוחה (איור 12:7) ומכתש קטן (איור 13:7) שיש לתארכם לתקופה הכלקוליתית וכן כלי זכוכית (להלן). בסקר שקדם לחפירה נמצאו קערת בזלת מעוצבת המתוארכת לתקופה הכלקוליתית (איור 1:8), טס (איור 2:8), קנקן (איור 3:8), בסיס קנקן (איור 4:8) ופכית כמעט שלמה (איור 5:8), כולם כלי חרס מתכתיים מתקופת הב"ק 2 וכן קדרה (איור 5:8), סיר בישול (איור 7:8), קנקן (איור 8:8) ופך (איור 9:8) ממשפחת כפר חנניה מהמאות הג'-הד' לסה"נ.

 

למרות החפירה המצומצמת ניתן לקבוע בוודאות מסוימת קיומו של יישוב מהתקופה הכלקוליתית בפקיעין וניתן לשייכו למערת הקבורה הכלקוליתית שנחפרה בשנת 1995 (חדשות ארכיאולוגיות קד). כלי החרס מתקופות הב"ק 2, הברזל 2, הרומית, הביזנטית והאסלאמית וכן הצטברות של שרידי התיישבות מעלים את האפשרות כי האתר הוא הגרעין הקדום של פקיעין, לא הרחק ממקור המים העיקרי. שנית, התגלתה אדריכלות ביתית המתוארכת קרוב לוודאי לתקופה הביזנטית (המאה הו' לסה"נ). שלישית, עדות לקיומה של אדריכלות ציבורית (שתי אבני סף) המתוארכת גם היא, קרוב לוודאי, לתקופה הביזנטית נמצאה באתרה. מבנה זה עמד, קרוב לוודאי, לא הרחק משטח החפירה. רביעית, כמות גדולה של זכוכית גולמית (להלן) מעידה על קיומה של סדנת זכוכית באזור בתקופה הרומית המאוחרת/הביזנטית.
אם יתאפשר להמשיך את החפירה שהופסקה כמעט בראשיתה, ניתן יהיה להבין ולתארך טוב יותר את האדריכלות ולאפיין את השרידים מהתקופות הקדומות שלא נחפרו.

ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
ממצא הזכוכית מהחפירה כולל פסולת ייצור של זכוכית (איור 9) וכמה שברי כלים, לרבות קערה קטנה המתוארכת לתקופה הרומית המאוחרת או הביזנטית ובסיס חרוטי חלול של נר שמן דמוי קערה, האופייני לתקופה הביזנטית.
פסולת הייצור כוללת 55 גושים ושלוש נטיפות של זכוכית חמה. בין הגושים שבבי זכוכית גולמית נקייה ללא פסולת, שיועדו קרוב לוודאי להתכה בכבשן של מנפח זכוכית. נוסף על כך נמצאה פסולת רבה למדי מכבשן זכוכית שזוהתה בשכבות של זכוכית על שכבת אבן גיר. ייתכן כי מקור גושי האבן עם שכבות זכוכית היה על דופנות הכבשן, שם זרמה זכוכית מותכת חמה לתוך הסדקים באבן.
האיכות והחומר של הזכוכית והפסולת מראים שמקורם כנראה בכבשן זכוכית משני, שבו הותכו גושי זכוכית גולמית לייצור כלים ולא כבשן ראשוני שבו ייצרו זכוכית גולמית. מכל מקום, העדות האופיינית לייצור זכוכית, פסולת הניפוח, חסרה. ייתכן שהפסולת שנמצאה בחפירה זו נזרקה לאחר שפורקה מכבשן זכוכית מרוחק. הפסולת אם כן איננה מצביעה בהכרח על מקום הכבשן.
פקיעין מצטרפת בכך לאתרים רבים שבהם ייצרו כלי זכוכית בעת העתיקה. החפירה תורמת לחקר ההיסטוריה של ייצור הזכוכית בישראל בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית.