שכבה XI – התקופה הביזנטית המאוחרת (המאה ו'?–אמצע המאה הז' לסה"נ). שרידי ראשית ההתיישבות באתר נחשפו בקטעים מוגבלים, בעיקר בשל העומק הרב שבו נמצאו (עד 3 מ'). ייתכן שמיעוט המבנים מתקופה זו נובע מכך שחלקם המשיך לשמש גם בשכבה הבאה. בשטח F נחשף קטע מבנה שהוקם על הקרקע הטבעית. יש להניח כי התאריך שנקבע למבנה מייצג את זמן יציאתו משימוש, אולי באמצע המאה הז' לסה"נ.
בשטח J נחפרו קטעי מבנה, כנראה אגף דרומי, שפורק ואבניו נשדדו בתקופה העבאסית (להלן). חלקו הצפוני הוסר בשנת 1950 ולכן קשה לעמוד על תוכניתו הכללית. על פי החלק שנחפר נראה כי כיוון המבנה היה מזרח–מערב ולאורכו היו לפחות שלושה מרחבים, המחולקים לחדרים. בחלק המערבי נמצא מסד שעליו שורת אומנות בנויות בגובה נדבך אחד. עמוד שיש שנמצא סמוך עמד כנראה על אחת האומנות. רצפות החדרים העשויות טיח אפור עבה הותאמו לטופוגרפיה הטבעית ולכן מפלסן אינו אחיד; הרצפות המערביות גבוהות בכמטר אחד מהמזרחיות. תחת הרצפות נמצאו שרידים מועטים המתוארכים לתקופות הביזנטית או האומיית וייתכן כי הן שייכות לאחד השלבים המוקדמים של המבנה. המבנה כוסה במילוי עבה שהכיל כמות גדולה של רעפים וחלקי ריצוף משיש במגוון צבעים, בהם שבר סורג שעליו מגולף צלב (איור 2) ואבן פסיפס מ'זכוכית זהב'. נראה כי מבנה הציבור היה קשור לכנסייה אשר נבנתה ככל הנראה בתקופה הביזנטית ושימשה עד התקופה העבאסית, אולי בשימוש אחר, ואז פורקה וכוסתה. ברחבי האתר נמצאו בשימוש משני בשכבות מאוחרות או במילויים פריטים ארכיטקטוניים רבים, בעיקר משיש, הקשורים כנראה לכנסייה. ראויים לציון עמודוני  סורג ועמודים וכותרות משיש. כן נמצא שברי כלי חרס כגון Late Roman Ware Type 3 ובסיס קערה שעליו מוטבע צלב.

 

שכבה X – התקופה האומיית (אמצע המאה הז'–אמצע המאה הח' לסה"נ). מבנה הציבור בשטח J המשיך לשמש במהלך התקופה האומיית.
בשטחים E ,A1 ,A ו-F נמצאו קטעי מבנים ובשטחים C ,B ו-D נמצאו שפכים של בתי יוצר, בעיקר של קנקנים, פסולת מתעשיית זכוכית ומילויים מהתקופה האומיית.
בשטח E נמצא מתקן ובו לפחות שלוש בריכות בנויות בטור ששימושן אינו ברור (1.7 מ' גובה השתמרות מרבי). קירות המתקן בנויים יציקת חומר מילוט אפור ודופנותיו מטויחות ובתוך אחת מהן שולב צינור עשוי חוליות חרס. חלק מהמתקן יצוק לתוך האדמה הטבעית וחלק, כמו מתקנים אחרים באתר גבוה מפני השטח הקדומים. עוד נמצאו בשטח זה יסודות מבנים ומתקנים שייתכן כי חלקם שימש גם בתקופה העבאסית-פאטימית.
בשטח A1 נמצא  מבנה שחלקו השתמר רק לגובה נדבך אחד ובתוכו בריכה מרובעת. רוב אבני הבנייה נשדדו לשימוש משני וחלק מהקירות נמצאו תחת מפולת. אל המפולת ניגשים מפלסי חיים משכבה IX, התקופה העבאסית, המאה הח' לסה"נ. ייתכן כי מבנים נוספים המתוארכים לתקופה האומיית הוקמו אף הם בתקופה הביזנטית.
בשטח F נמצא מבנה שהשתמר לגובה מטר אחד ובאחד מחלליו התגלה קמרון, ככל הנראה בור מים. חלק מהמבנה המשיך לשמש בתקופה העבאסית וחלק אחר נהרס בסוף התקופה האומיית, מולא ברסק כלי חרס ונחתם באבני מפולת (איור 3). בבסיסם של כמה מכלי החרס היה חור קטן שנעשה בזמן שהכלי היה קשה כעור; בחלק מהכלים החור מפולש ובאחרים הוא נסתם במריחת חמר. ייתכן כי הרס המבנים היה מקומי, אך אפשר שהוא קשור למלחמות בין בית עבאס לבית אומייה. אפשרות אחרת היא כי ההרס נגרם מרעידת האדמה של שנת 749 לסה"נ, אף שמקובל להניח כי רעידה זו לא פגעה באזור רמלה. שכבת הרס המיוחסת לרעידת אדמה זו נמצאה לאחרונה בחפירות במשמר דוד הסמוכה (א' ינאי, מידע בע"פ).
 

שכבה IX – התקופות העבאסית-פאטימית (אמצע המאה הח'–המאה הי"א לסה"נ). שכבה זו נחשפה בכל שטחי החפירה וחתכי הבדיקה ומכאן שהיישוב הקדום הגיע לגודלו המרבי בתקופות אלה. בשטחים בשולי האתר (J ,H ,G) נמצאו מילויים בגוון חום ובהם חרסים מתקופה זו וכן מתקנים (להלן). בשטחים E ,C ,B ,A ו-F נמצאו חלקי מבנים.
בשטח B התגלה חלק גדול של מבנה שהוקם במחצית השנייה של המאה הח' לסה"נ ויצא מכלל שימוש במאה הי"א לסה"נ. נחשפו חמישה חדרים בנויים בטור, ייתכן כי היו האגף הדרומי של מבנה חצר. קירות החדרים בנויים פן של אבני גזית ופן של אבני גוויל, חלקם מטויחים בטיח בהיר ודק ורצפותיהם עשויות אדמה מהודקת. מרכיבים רבים במבנה עשויים יציקת מלט אפור עם אבני גוויל קטנות וגם הקירות לוכדו בחומר דומה. באחד החדרים נמצא מתקן לאגירת נוזלים, לידו תעלה ותחתיו בור ספיגה. בחדר סמוך נמצאו שתי אומנות פינה אשר תמכו ככל הנראה בקשת. על רצפת חדר זה נמצאו כעשרה מכסי קנקנים מטיפוס שאינו מוכר באתרים אחרים. על רצפת המבנה הציבורי בשטח J נמצא מכסה דומה שעליו כתובת ערבית חרוטה שטרם פוענחה (איור 4). תחת רצפת החדר נמצאו שלושה קנקנים ששימשו מתקני אגירה תת-קרקעיים; דבר דומה נמצא גם בשטחים A ו-F. אחד מחדרי המבנה חולק בשלב מאוחר לשני חדרים נפרדים. המבנה הוא דוגמה אופיינית לבנייה בתקופה זו ובתקופות שקדמו לה. 
בשטחים F ו-J התגלו מבנים שנראה כי נבנו בתקופה האומיית והמשיכו לשמש, לעתים עם שינויים מסוימים, גם בתקופות העבאסית והפאטימית. בשטח F הוצא חלק מהמבנה משימוש במסודר ובחלק אחר הורמו הרצפות ונערכו שינויים פנימיים. במבנה שנחשף בשטח J בשכבה XI נערכו שינויים בתקופה העבאסית. השטח בין האומנות נסגר בקיר דל המעיד אולי על שינוי בייעוד המבנה. נראה כי רצפות המבנה הוחלפו בתקופה זו, תחת רצפות שכבה XI נמצאו חרסים מהתקופה העבאסית וכך גם במילוי העבה שכיסה את המבנה. השוד המסודר של אבני הקירות והפריטים האדריכליים הקשורים בכנסייה שנמצאו במילוי הגדול שכיסה את המבנה מעידים על פרוק מכוון של מבנה הציבור וייתכן כי הוא משקף את המעבר מהנצרות לאסלאם. תופעה ראויה לציון בצריפין בכלל, ובתקופה העבאסית-פאטימית בפרט, היא ריבוי המתקנים המטויחים. נמצאו מתקנים במגוון גדלים ותוכניות שרובם בנויים יציקה של חומר מילוט אפור ומטויחים בטיח הידראולי אפור ובו חרסים. ראוי לציון מתקן משטח A1 שלו שתי בריכות צמודות מחוברות בצינור, רצפתו הדרומית (1 × 2 מ', 0.8 מ' עומק) גבוהה ב-0.5 מ' מזו הצפונית (2.0 × 5.3 מ', 1.5 מ' עומק). לאורך הדפנות המערבית והצפונית של הבריכה הצפונית הוצמד ספסל מטויח ובפינה הדרומית-מערבית נבנה גרם מדרגות צר שאפשר ירידה נוחה אליה. המתקן נבנה בחלקו מעל פני הקרקע ובחלקו היה חפור לתוך הקרקע ומדופן בקיר יצוק. במקומות אחרים באתר התגלו עוד ארבע בריכות עגולות, שתיים מהן נחפרו בחלקן (5-4 מ' קוטר, לפחות 2 מ' עומק). קירותיהן מטויחים בטיח הידראולי אפור ששולבו בו חרסים ובמרכז הרצפה נמצאה גומה לאיסוף נוזלים. אף שנמצאה בהן אשפה מהתקופה העות'מאנית, הבריכות משויכות על פי אופי בנייתן לתקופה העבאסית-פאטימית. ייעודם של כל המתקנים אינו ידוע, אך נראה כי מדובר במתקני עיבוד ותעשייה שסיפקו תוצרת כלשהי לרמלה הסמוכה. נמצאו גם שמונה בורות ספיגה מקומרים, שכמותם ידועים ברמלה, אשר נבנו בשיטה הדומה למתקנים המטויחים. אחד הבורות נחפר במלואו בשטח B, ארבעה התגלו בשטח H, שם חלקם נבנו רעוע באבני גוויל והם יוצאי דופן בשל המצאם מחוץ לשטח היישוב וללא מבנה סמוך. בשטחים B ו-F נמצאו בכמה מן החדרים מפולות המתוארכות לסוף התקופה הפאטימית וייתכן שהן קשורות לאחת מרעידות האדמה במאה הי"א לסה"נ שפגעו ברמלה.

 

שכבה VIII – התקופה הצלבנית (המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ). נמצאו שרידים מועטים בלבד. בשטח F נמצא מפלס חיים שחתם את השכבה העבאסית-פאטימית.
בשטח A1 נמצא בבריכה הצפונית (לעיל) מוקד וקטע קיר בנוי אבני גזית ובו פתח חתום תחת השכבות העות'מאניות. המבנה שהקיר היה שייך לו חרב בשרפה עזה שהותירה שכבת אפר על הקיר ועל הרצפה שנמצאו בה מסמרי ברזל רבים.
בשטח J נמצאו שרידי מפולת נוספים בשטח קטן.
בשטח D נמצא חלק של מבנה שקירותיו בנויים שני פנים של אבני גזית, וביניהם מילוי אבני גוויל בבנייה יבשה; זוהי שיטת בנייה חדשה באתר שהמשיכה גם בתקופות הבאות. צבע המילויים בשכבה זו ולאחריה אפור, בניגוד לצבע החום שאפיין את המילויים מהשכבות הקודמות. המבנה הצלבני בשטח D חרב במפולת כבדה שכיסתה את הרצפות. את החורבן ניתן לשייך לכיבושי צאלח א-דין בשנת 1187, או לכיבוש הממלוכי בשנת 1263. בשכבת חורבן זו ובבורות אשפה מהתקופה העות'מאנית נמצאו כלי יוקרה צלבניים רבים המעידים על מעמדו הכלכלי הגבוה של היישוב בתקופה זו.

שכבה VII – התקופה הממלוכית (המאות הי"ג–הט"ז לסה"נ). מבנים מתקופה זו נחשפו בשטחים D ,B ו-E. בשטח D נמצא קיר שהושתת על מפולות הקירות הצלבניים.
בשטח B נמצא מרתף שחדר לתוך השכבה העבאסית-פאטימית, דופן באבני גזית מסודרות היטב ורוצף בחלוקים שעליהם נמצאה שכבת מפולת עשירה בכלי חרס רבים, חלקם שלמים. נמצאו קערות עשויות בדפוס ומעוטרות בכתב (IAA Reports 26, Type I.1.7.1), וכן קערה שלמה מזכוכית סגולה המעוטרת בשיבוץ חוטי זבה לבנים (מרוורינג) וניפוח לדפוס (איור 5).
בשטח E נמצאו כמה קטעי מבנים ורצפות המאופיינים בבנייה דלה עם שימוש משני בפריטים ארכיטקטוניים.

 

שכבות III ,IVa-b ,V ,VI – התקופה העות'מאנית. בכל שטחי החפירה בולטת עוצמת הממצא מתקופה זו. קשה לתארך את השכבות בתוך התקופה בשל ריבוי השכבות ובשל הידע המוגבל על התפתחות הטיפולוגיה הקרמית בתקופה. בשטחים A ו-A1 נמצא רצף סרטיגרפי מלא מהתקופה העות'מאנית ולפיו מתואמות השכבות בשטחים האחרים. בשל היעדר רציפות פיזית בין שטחי החפירה ההפרדה בין השכבות מתבססת בשלב זה רק על סטרטיגרפיה ואופי הבנייה. משכבה VI נמצאו רצפות חלוקים על שטח גדול החותמות את השכבה העבאסית-פאטימית. על הרצפות הצטברו מפלסי חיים (כ-0.4 מ' גובה). בשכבה V היה בשטח מבנה שנחשף חלקית בלבד. ראשי הקירות של שכבה זו  שימשו את בוני שכבה IV כחלק מתשתית אבנים מסודרת שעליה הונחה רצפת אדמה מהודקת. שכבה IV נחשפה על פני שטח גדול למדי והיו בה שני שלבים: שלב קדום (IVb; איור 6) שהתאפיין ברצפות אבני גזית וקירות בנויים היטב ושלב מאוחר (IVa) המשקף התדרדרות הניכרת בסגירת חללים וחסימת רחובות במחיצות דלות בנויות אבני גזית. שכבה III שרדה בחלקים קטנים מאוד, רובה הוסר בשנת 1950. שרדו קטעי תשתית אבנים שבהם משולבים ראשי קירות מהשכבה הקודמת. לשכבה זו יש לשייך מטמון מטבעות קטן מראשית המאה הי"ט שהוחבא בתוך שקיק בד תחת הרצפה (איור 7). הכפר העות'מאני המאוחר נראה היטב בתצלומי האוויר משנת 1917 ותוכניתו הצפופה תועדה בשנת 1946 במסגרת 'סקר הכפרים'. מסגד הכפר שפעל עד לחורבנו בשנת 1948 נבנה בתקופה העות'מאנית ואולי אף קודם לכן. על קירו החיצוני שובצה כתובת ערבית שנחרתה על צדו התחתון של אבקוס עשוי שיש בשימוש משני. לפי פענוח ראשוני של מ' שרון הכתובת היא משנת 962 להג'רה (1460 לסה"נ), כלומר סוף התקופה הממלוכית. במהלך כל התקופה העות'מאנית נחפרו לתוך השכבות הקדומות בורות אשפה רבים ונעשה לשם כך שימוש גם במתקנים מהתקופות הקודמות; בכל אלה נמצא עושר רב של ממצאים. השכבות העות'מאניות מתאפיינות בכמות גדולה של מילויים חוליים-אפרפרים שנמצאו בשולי הכפר, בשטחים G ו-H, והם מגיעים לעתים לגובה של יותר מ-1.5 מ'. ייתכן כי הם מייצגים פעילות תעשייתית שלא זוהתה, או לחילופין נפחי אשפה גדולים במיוחד.

 

שכבה  II – ימי המנדט הבריטי. גרעין הכפר משכבה III המשיך לשמש והשתמרה בו הבנייה המסורתית. מפת הכפר משנת 1946 לסה"נ מייצגת נאמנה את התפתחות הכפר בימי המנדט, עד לנטישתו בשנת 1948. במהלך תקופה זו התפתחו סביב הכפר העות'מאני מבנים עם חצרות, חלקם נחפרו בשטח G. הבנייה מתאפיינת בשילוב בטון ואבני גזית, ככל הנראה בשימוש משני. בולט השימוש הרב ברעפים מתוצרת מרסיי מסוג 'לב' וברצפות עשויות אריחים  מצוירים. עובי שכבת ההרס של הכפר מגיע לכמטר אחד ובתוכה שפע ממצאים, בהם כלי בית מחרס, זכוכית ומתכת וכלים חקלאיים. המבנה היחיד ששרד הוא באר האנטיליה של הכפר (3.5 מ' קוטר, 20 מ' עומק; איור 8) מדופנת אבני גזית שלה מבנה על מקומר שכלל יחידת הגלגל שהניעה שתי רצועות דליים, ותעלה קצרה לבריכה (6 × 6 מ') שממנה נמשכו תעלות השקיה. סמוך לבאר נמצאו 'בקבוקי' חרס רבים ששימשו כנראה להקלת משקל הגג של מבנה העל. על פי צינורות ברזל ורעפי 'מרסיי' המשולבים בבריכה, הבאר נבנתה ללא ספק לפני תקופת המנדט.
בשטח H נחשף חלק של בית הקברות של הכפר ואותרו בו כ-75 קברים שלא נחפרו. אלה הם קברי ארגז פשוטים בציר מזרח–מערב, בנויים אבנים בשימוש משני, בחלקם משולבים שברי בטון שעל פיהם הם תוארכו לימי המנדט. הקברים הצפופים, עד שמונה קברים ל-25 מ"ר, לעתים זה על גבי זה, מעידים על שימוש ממושך בבית הקברות שראשיתו אולי עוד בתקופה העות'מאנית. על פי מפת הכפר בית הקברות השתרע לדרום-מערב, ואכן מחוץ לשטח החפירה נראים כמה קברים בנויים בטון העומדים על תלם.