שטח 10
בעומק 1.4-1.0 מ' מפני השטח נחשף הסלע הטבעי, שלא הופרע מפעילות אדם. חרסים מעורבים, מועטים וסחופים בשכבת האדמה העליונה (לוקוסים 1000, 1001; איורים 3, 4) הם מהתקופות הביזנטית, הצלבנית והממלוכית וכלי ראשיא אל-פוחאר מן התקופה העות'מאנית. על הסלע הטבעי (לוקוס 1002) נמצאו חרסים אחידים מהתקופה הביזנטית לרבות רעף (Tegula).

 

שטח 20
בשטח התחום בקירות החשופים של מתחם מלבני (6.5 × 9.5 מ'; איור 5) נחפרו שני ריבועים: בצפון-מזרח (לוקוס 2000; 3 × 4 מ') ובצפון-מערב (לוקוס 2003; 1.0 × 1.5 מ'). קירות המתחם הצפוני (W200) והמזרחי (W202) השתמרו, הקיר המערבי (W201) נפגע קשה והקיר הדרומי (W203) כמעט ולא שרד. יסודות הקירות שהשתמרו לגובה מרבי של נדבך אחד היו שכבה אחת או שתיים של אבני שדה ומבנה על של אבני גזית גדולות מגיר מונחות כפתינים (0.55 × 0.70 × 1.20 בממוצע). פריט מעוצב של בסיס או כרכוב (איור 6), מזוזה שהונחה כפתין בקיר 200, בסיס עמוד שהונח אף הוא כפתין בפינה של קירות 200 ו-201 וגזע עמוד בקיר 201, מעידים על שימוש משני בפריטים אדריכליים שמקורם ככל הנראה בבניין קדום. בצד הצפוני-מזרחי של הריבוע (לוקוס 2000; 0.5 מ' עובי) נחפר משקע אורגני חום המעיד על שכבת פני שטח של רקבובית חורש. תחתיו ועל פני הסלע הטבעי היה משקע בצבע בז' עם גושים קטנים של גיר (לוקוס 2001; 0.5 מ' עובי). בשתי בדיקות נוספות שכיוונן מזרח–מערב (לוקוס 2002, 0.8 × 2.3  מ'; לוקוס 2004, 1.0 × 1.7 מ'; איור 7) לא עלו ממצאים נוספים למעט כמה שברי עצמות בחלק העליון של לוקוס 2002.
המשקע האורגני החום (לוקוס 2003) שנחפר בריבוע הצפוני-מערבי כיסה את הסלע הטבעי שנחצבו בו דפנות ישרות ונחשפה ממנו פינה אחת (לוקוס 2005; 0.5 × 1.0 מ').

חציבת הסלע הטבעי דמוית הגומחות, כיוונן ומעט שברי העצמות בלוקוס 2002 מעלים את האפשרות שאלה היו קברים. הם מותאמים היטב למבנה וניתן לראות בהם חלק ממאוזולאום. תאריך המבנה אינו ברור. אף שנמצאו כמה חרסים בשכבה שכיסתה את הקברים כגון קערה רומית מאוחרת (LRC, איור 1:8) וסיר בישול ביזנטי (איור 2:8), הם היו מעורבים עם חומר מאוחר מימי הביניים (Slip Painted Ware) וקרמיקה עות'מאנית, כולל קערה מזוגגת (איור 3:8), קערות לא מזוגגות (איור 10-4:8), קנקנים (איור 11:8, 12) וידית עם טביעת בוהן (איור 13:8).