בחודשים יולי-נובמבר 2003 נערכו שתי חפירות הצלה בשועפט, על הכביש לרמאללה (הרשאה מס' 3955-A; נ"צ — רי"ח 6240–720/635840–221670; רי"י 6240–720/135840–171670), בעקבות עבודות שנעשו על ידי חברת מוריה על הקו המתוכנן של הרכבת הקלה בירושלים. החפירות, מטעם רשות העתיקות, נוהלו על ידי ד"א סקלר-פרנס בעזרת א' נגר, ע' עבד רבו וי' רפיאנו (מנהלי שטחים), ר' אבו-חאלף (מנהלה), צ' שגיב ומ' סלצברגר (צילום שטח), ט' קורנפלד, ו' אסמן וו' פירסקי (מדידות), ל' קופרשמידט ור' ויניצקי (מעבדת שימור), י' בוקנגולץ (רפאות כלי חרס), א' רזניק (ציור ממצאים), ג' ביכובסקי (נומיסמטיקה), ר' בר נתן (ייעוץ קרמי), נ' כצנלסון וי' גורין-רוזן (עיבוד זכוכית) ופועלים ממזרח ירושלים.
השטח נמצא מתחת לנתיב העיקרי של כביש רמאללה (כביש מקומי מס' 1) החוצה את שכונת שועפט בצפון-מזרח ירושלים. בשל התנועה ושיקולי בטיחות הוגבלו החפירות לנתיב נסיעה אחד (כ-4.5 מ') במרכז הכביש. נערכו שתי עונות בשטחים שנפתחו מצפון ומדרום לצומת המרכזי, בשטח כולל של 770 מ"ר. שטח האתר נאמד ב-11 דונם (לפחות 310 מ' אורך, כ-35 מ' רוחב), למעט מיתקני חקלאות ומיתקנים אחרים.
הדרך הקדומה מירושלים לשכם על קו פרשת המים לא נחשפה בשטח הסמוך לאתר, אף שחתכים שתועדו מצפון לשטח הנחפר ומדרומו, מעידים כי היא עברה ממערב לחפירה, קרוב לאתר (50–100 מ' מגבול החפירה). שני אתרים אחרים ידועים בסביבה הקרובה: תל אל-פול מצפון-מזרח וח' א-צומע ממזרח (ע' קלונר, תשס"ב, סקר ירושלים האזור הצפוני-מזרחי: אתרים 79, 87).
נפתחו שני שטחי חפירה: שטח A מצפון לצומת העיקרי ושטח B מדרום לו. השכבות העתיקות התגלו מיד לאחר שהוסרו שכבות האספלט מפני הכביש. על פי האדריכלות והממצאים היתה במקום התיישבות חד-תקופתית.
שטח A
בכל הריבועים נתגלה קיר בכיוון צפון–דרום, שאולי סימן דרך שדה, או היה חלק מגדרה. הוא נבנה מאבני בנייה מהוקצעות בשימוש משני ומאבני שדה; שכבה דקה של אבנים קטנות היתה מונחת מצדו המזרחי. נמצאו כמה שברי גוף המצביעים אולי על שימוש בימי הביניים. לאחר הסרת הקיר והמילויים סביבו נחשפו אבני בנייה גדולות, הן באתרן הן במפולות. בכל האתר הובחנה שכבת מפולת מסיבית חותמת את המצבורים בריבועים.
נתגלה רצף של חדרים/מבנים לא מופרעים המחולקים על ידי חצרות ומעברים. אבנים מהוקצעות שנמצאו במפולת מצביעות על תקרות מקומרות. בחדרים ובחצרות נמצאו שתי רצפות עשויות גיר כתוש, המופרדות בשכבת מילוי (0.35-0.20 מ' עובי ממוצע) ומציינות שני שלבים. קירות המבנים שימשו בשני השלבים בשינויים מעטים. בין המבנים שזוהו כבתי מגורים הובחנו על פי היפוקאוסטים ושברי צינורות אופייניים שני בתי מרחץ, ואולי גם שלישי, מעוטרים בפרסקאות צבעוניים.
שטח B
כביש עות'מאני שהובחן על פי שכבת אדמה וגיר מהודקת בצפיפות חתם את המצבורים בשטח זה. מתחת לשכבה זו נמצא רובד אדמה אדומה-כתומה בהירה שנמשך עד לראשי הקירות. הובחנו מיתקנים חקלאיים מאוחרים (ערמות סיקול וגדרה) שהעלו קרמיקה המתוארכת לכל המוקדם לתקופה העבאסית.
בדומה לשטח A נבנו הקירות הן באבני בנייה מסותתות היטב הן באבני שדה. הם השתמרו טוב יותר בקצה הדרומי של החפירה, שם ניצבו כמה קירות לגובה 1.6-1.2 מ'. הרצפות עשויות בדרך כלל משכבת גיר או אדמה מהודקת. על מפלס הרצפה נמצאו בחדר אחד מצבור של כלי זכוכית, הכולל בקבוקים וקערות ובחדר שני רובד של קרמיקה וממצאי מתכת, זכוכית ואבן.
מטבעות נמצאו על הרצפות או במילוי שמעליהן ומתחתן. מטבעות אחדים נמצאו על הסלע הטבעי. המכלול מייצג התיישבות בין שתי המרידות (70–132 לסה"נ לערך). המטבע הקדום ביותר היה של הנציב פסטוס (59 לסה"נ) והיתר מטבעות רומיים פרובינציאליים, עם טביעות רכב ובלעדיהן, בעיקר מראשית המאה הב' לסה"נ. לא נמצאו מטבעות המיוחסים לשנות המרד של בר כוכבא. העדות הנומיסמטית מאפשרת לקבוע משך יישובי מהמחצית השנייה של המאה הא' לסה"נ עד לרבע הראשון של המאה הב' לסה"נ.
מכלול כלי החרס נראה אחיד למדיי והובחנה רק התפתחות מעטה בצורות הכלים בין שלב היישוב הראשון לשני. כלי החרס היו ברובם מקומיים עם מרקם גס. עם זאת, נמצאה קרמיקה עדינה הכוללת קערות בגודל בינוני עם ברק דמוי שיש שהושג באמצעות ספוגית וכלי טרה סיגילטה מקוריים כמו גם טיפוסים מקומיים שלהם. כמו כן נמצאו מעט אמפורות מיובאות. המכלול הקרמי מצביע על טווח כרונולוגי מסוף המאה הא' לסה"נ עד לרבע הראשון של המאה הב' לסה"נ. התפתחות הטיפוסים וכן נרות דיסק ונרות עשויים בתבנית, מאפשרים תיארוך מדויק יותר: לקראת סופו של טווח זה.
כלי הזכוכית בשטח B כללו בקבוקים וקערות עם שתי רצועות מודבקות לקצה השפה, מעוטרות בחריצים אנכיים. הכלים מתוארכים לראשית המאה הב' לסה"נ.
כלי אבן. כמעט בכל ריבוע בחפירה נמצא מגוון רחב של כלי גיר קטנים וגדולים שנעשו הן במחרטה הן בגילוף יד. בתוך המכלול זוהתה קבוצה יחידאית של קערות ואגנים שאינם מוכרים מאתרים שההתיישבות בהם הסתיימה במרד הראשון. כלים דומים נמצאו בווילה הרומית ביריחו, בשכבה הבתר-הרודיאנית, המתוארכת לתקופה שבין המרידות.
קסתות דיו. קבוצה יחידה במינה של חמש קסתות דיו מחרס עשויות בתבנית נמצאו מקובצות על אחת הרצפות בשטח B. העיטורים שעל פני השטח העליונים דומים לאלה שעל הנרות העשויים בתבנית. ממצאים אחרים מחדר זה כללו קדרת בישול, קופסת מתכת, אביזרי ברזל, כלי ברונזה, בקבוקי זכוכית, משקולות נול מאבן ופלכים.
זהו אם כן אתר חד-תקופתי שבתקופה מאוחרת שימשו בו מיתקנים חקלאיים. אף ששטח החפירה היה צר ומוגבל, ניתן לקבוע כי רוב הקירות למעט אחדים שימשו לאורך תקופת היישוב באתר. בשל שטח החפירה הצר, קשה לקבוע היכן היה קצה המבנים והחצרות או היכן התחילו הסמטאות. עם זאת האחידות הבולטת של הקירות והמבנים מעידה כי האתר תוכנן היטב; לא נמצאה יחידה מגורים אחת שהורחבה במהלך הדורות. שתי הרצפות מעידות על המשכיות השימוש, עד לסוף ההתיישבות.
היעדר מערכות מסתור ומטבעות מרד בר כוכבא תומך בהשערה שהאתר לא נושב בזמן המרד השני. חסרונה של שכבת הרס עשוי להצביע על נטישה יותר מאשר התקוממות של התושבים. העדות החומרית משקפת הבחנה זו, משום שטווח התאריכים צר ומשך השימוש קצר. האתר מעיד על נוכחות של יישוב יהודי גדול שנבנה בעת נפילת ירושלים, או מיד לאחר מכן. זאת ועוד, האתר מעיד שסביבת ירושלים, בשוליים המרוחקים ממנה פחות מ-3 ק"מ, המשיכה לשגשג גם לאחר ההרס של המרד הגדול, עד התקוממות בר כוכבא שהביאה לשינוי מהיר באוכלוסיית האזור.