קיר (W19; אורך 4.5 מ', רוחב 1.2 מ', גובה 2.7 מ', 0.30–0.50 × 0.40–0.65 מ' גודל ממוצע של האבנים; איורים 3, 4) בנוי משני פנים של אבני שדה גדולות, שביניהם מילוי עפר ואבנים, ללא חומר מליטה. הקיר השתמר לגובה של תשעה נדבכים והושתת על סלע האם. מצפון-מערב לקיר, סמוך לאבני הפן הפנימי, הצפוני, נחפרה שכבת מילוי של אדמה חומה בהירה עם אבני שדה גדולות, בינוניות וקטנות (L951; לא בתכנית). כנראה שבמקור חלק ממילוי זה היה מפולת מהקיר וחלק מילוי סחף שהוצמד אליו לאחר בנייתו. במילוי נתגלו חרסים מתקופת הברזל 2, בהם קערות (איור 2:5–4) וקנקן (איור 5:5), ומהתקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לסה"נ ועד 70 לסה"נ), ובהם סירי בישול (איור 7:5–9), קנקנים (איור 10:5, 11) וצפחת (איור 12:5). בבור בדיקה שנחפר בליבת הקיר (L952; לא בתכנית) נתגלה שבר גוף של פך בישול מהתקופה הרומית הקדומה, המאה הא' לסה"נ עד שנת 70 לסה"נ (איור 13:5). כן נתגלו שלושה מסמרי מתכת קטנים וחפץ לא מזוהה, שאי אפשר לתארכם. מצדו המזרחי של הקיר נוקה חתך העפר שצוין לעיל. במילוי זה הובחנו כמה שכבות אדמה. בשכבה הראשונה, התחתונה (L901; עובי 0.2–0.4 מ'; איור 2: חתך 1–1), אדמת טרה רוסה שבתוכה נבנה קיר 19. בשכבה השנייה (L902; עובי 2 מ') מילוי אפור ורבדים לבנים. בשכבה השלישית מילוי אפור הדומה לשכבה השנייה שגלש מפני השטח של בית הקברות של היום עד ראש הקיר.

 
אמת המים זוהתה בקצהו הדרומי של חתך העפר ומרוחקת כ-9 מ' מקיר 19. לאמה חתך דמוי האות U (כ-0.5 מ' רוחב תחתון, 0.7 מ' רוחב עליון, 0.5 מ' גובה; איור 2: חתך 1–1, איור 6). האמה בנויה אבני שדה גדולות וקטנות ושיפועה כלפי מזרח כשיפוע המדרון. היא טויחה בטיח גירני לבן. בחלקה העליון מעוצב מדף (0.5 מ' רוחב); מדף דרומי נהרס בעבודות שקדמו לחפירה. האמה הושתתה על שכבת אבני שדה קטנטנות שהונחו הישר על סלע האם (L911; עובי השכבה 0.15 מ', 0.05–0.15 × 0.05–0.15 מ' גודל האבנים; איור 7). בתוך תשתית זו נתגלה שבר אחד של סיר בישול המתוארך לתקופה ההלניסטית, לפרק הזמן שמסוף המאה הב' לפסה"נ עד המאה הא' לפסה"נ (איור 6:5). בשלב מאוחר הותקנה בתוך האמה מחיצה קטנה (0.15 מ' רוחב וגובה), שחילקה אותה לשני חלקים, שכנראה בהם זרמו מים; המחיצה טויחה בטיח זהה לזה של האמה. במילוי שכיסה את האמה (L900) נמצא ממצא קרמי מגוון, ובו קערות, קדרות, סירי בישול, קנקנים ופכים ממגוון תקופות, למשל הברזל 2 (איור 1:5), סוף ההלניסטית–החשמונאית (לא צוירו), הרומית הקדומה (המאה הא' לסה"נ עד שנת 70 לסה"נ; לא צוירו).
 
החפירה נערכה בהיקף מצומצם ובשולי בית הקברות וכללה ניקוי חתך וחפירה קטנה סמוך לקיר 19. בראש חתך העפר, מצפון וממערב לקיר ולאמה קיים בית קברות פעיל, לכן לא היה אפשר להרחיב את החפירה ולחפור בשיטתיות בתוך מילויי העפר. הממצא הקרמי נלקט ביד מתוך חתכי העפר ולא מחפירה אנכית, למעט בשטח המצומצם שסמוך לצדו הצפוני-מערבי של הקיר וכן ממילויים שמעליו, לכן עלה קושי בתיארוכו. דומה כי לקיר אופי חקלאי וכי נועד ליצור מדרגה חקלאית; אפשר שמשולב בו גם היבט הנדסי על מנת לתמוך במילויים שמצפון-מערב לו כדי לעצב את פני המדרון. קירות מסוג זה או דומים להם, נחשפו בעבר בתחתית המדרון (עדוי 2005).
אף שאמת המים נחשפה בקטע מצומצם, אפשר היה לעמוד על הרכבה ושיטת בנייתה. האמה נועדה לספק מים לשתייה או להשקיית שדות חקלאיים בסביבה. הפיצול שנערך באמה, שנוצר בבניית מחיצה בתוכה, הוא נדיר ויוצא דופן. בתוך האמה נתגלה ממצא מגוון מתקופת הברזל 2, מסוף התקופה ההלניסטית–החשמונאית ומהתקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לסה"נ ועד 70 לסה"נ). הממצא נסחף לתוכה ממערב, ממעלה המדרון. הממצא היחיד שנתגלה מתחת לקרקעיתה מאפשר לשער כי האמה הוקמה בתקופה ההלניסטית (סוף המאה הב'–הא' לפסה"נ). האמה הובילה מים מדרום לצפון, בהתאמה לשיפוע המדרון. אפשר כי הובילה מים מכיוון בריכות בית חסדא, המכונות בריכות הצאן, סמוך לשער האריות או מבריכת ישראל סמוך להר הבית, או ממקור מים אחר לא ידוע. המים זרמו לכיוון צפון-מזרח, לנחל קדרון לטובת פעילות חקלאית במדרונות ובעמק למטה. אמה נוספת, מתקופה מאוחרת, נחשפה במתחם תחנת דלק הסמוכה למוזיאון רוקפלר, כ-200 מ' מצפון לאמה הנדונה, אמנם במפלס גבוה יותר, אך היא מעידה כי השטחים שבאזור נועדו לגידולים חקלאיים (דעאדלה 2009).
צדם המערבי של השרידים שנחשפו בחפירה אמנם לא נחשף, רוחבם ואורכם המקורי לא הוברר וכנראה היה מתחת לחתכי העפר של בית הקברות. למרות זאת, שני השרידים, שמיקומם באזור נגיש לתושבי העיר, מעידים כי אלו מפעלי בנייה ציבוריים (לממצאים דומים ר' עדוי 2010). דומה כי האמה הוקמה בתקופה ההלניסטית וכי הקיר נוסד לאחר התקופה ההרודיאנית, לאחר שטח העיר הבנוי הגיע לגודלו המרבי (קלונר 27:2003–35). כנראה שתאוצת הפיתוח המשיכה בתקופה שלאחר מכן סביב החומות של היום, ומשתקפת בבניית שכונת מגורים באזור שמדרום לשטח החפירה, בהכשרת מערות קבורה בתקופה הביזנטית (שוקרון ורייך 1999), בהקמת מנזר גדול באזור שמדרום-מזרח, בנחל קדרון (זליגמן 2010) ולפחות באחד ממפעלי הבנייה שתוארו לעיל.