בשכבה IV נחשפו שלושה קירות: W6במערב; W9 ו-W10 במזרח וכן תשתית של רצפה (לוקוס 16). מקיר 6 שצירו צפון-דרום, השתמר רק קטע מנדבך היסוד (1 מ' אורך, 0.65 מ' רוחב), שבו שולב הסלע הטבעי אשר נחצב בהתאם. ממזרח ניגשת לקיר זה תשתית של רצפה עשויה מחלוקים (לוקוס 16), שממנה השתמר קטע (כ-1.1 × 1.1 מ'). הרצפה נמשכה לדרום-מערב אל מתחת לקיר מאוחר (W3), השייך לשכבה III. בבדיקה שנערכה מתחת לרצפת לוקוס 16 לא נמצאו חרסים אינדיקטיביים שיכלו להעיד על זמנם של לוקוס 16 ושל קיר 6.
קירות 9 ו-10, אשר השתמרו לגובה של נדבך אחד, יוצרים פינה דרומית-מערבית של מבנה (לוקוס 26). קיר 9 (3.5 מ' אורך חשיפה), נמשך מתחת לשני קירות מאוחרים (W11 ו-W4), השייכים לשכבה III. הפן המערבי של הקיר לא נחשף למעט אבן אחת שלו שנתגלתה בקצה הצפוני של הקיר, שם רוחבו 1.4 מ'. הפן המזרחי של הקיר בנוי מאבנים גדולות ובינוניות מסותתות ברישול, שביניהן עפר. קיר 10 (1.35 מ' רוחב) נחשף לאורך 4.8 מ'; הוא נמשך מערבה מתחת לקיר 11 משכבה III, ומזרחה, אל מעבר לשטח החפירה. הקיר בנוי משורה של אבנים גדולות מסותתות ברישול, שביניהן עפר. לא נמצאה רצפה שניגשה לקירות 9 ו-10 ולכן לא ניתן לתארכם.

אף שלא נמצאו עדויות ישירות לתיארוך שכבה IV אפשר לקבוע בוודאות כי שרידיה קדומים למאה הא' לפסה"נ, זמנם של שרידי שכבה III. שני הנרות הקדומים באתר נתגלו מתחת לרצפת לוקוס 21 משכבה III: נר מקופל, השכיח בתקופה החשמונאית (איור 2: 1), ונר העשוי על אובניים, שזמנו סוף המאה הב' לפסה"נ ותחילת המאה הא' לפסה"נ (איור 2: 2). ייתכן לפיכך שבתקופה ההלניסטית התקיים באתר יישוב, ואולי יש לייחס לו את שרידי שכבה IV.

 

לשכבה III שייכים ארבעה קירות שתחמו מרחב מרובע (לוקוסים 20, 21): W4 בצפון, W5 בדרום, W3 במערב ו-W11 במזרח. קיר 4 השתמר לגובה נדבך אחד (2.1-1.8 מ' רוחב, 12 מ' אורך חשיפה) נפגע לפני החפירה והוא קטוע אך ברור כי נמשך עוד מזרחה ומערבה, אל מעבר לשטח החפירה. הפן הצפוני שלו נבנה מאבנים מסותתות גדולות והפן הדרומי – מאבנים בינוניות מסותתות ברישול. בתווך הונח מילוי עפר ואבני שדה קטנות ובינוניות. קירות 3 ו-5 יוצרים פינה. קיר 5 (כ-0.8 מ' רוחב, 4.9 מ' אורך חשיפה) שהשתמר לגובה ארבעה נדבכים, נבנה בדומה לקיר 4. הפן המזרחי וקצהו הצפוני של קיר 3 נפגעו לפני החפירה. הקיר השתמר לגובה נדבך אחד, לאורך 2.5 מ' ואפשר לשחזר את רוחבו (כ-0.8-0.7 מ'). קיר 11, היוצר פינה עם קיר 4, נחשף רק בחלקו (3 מ' אורך; 0.85 מ' רוחב); מעליו נמשך קיר W2, השייך לשכבה II. הקיר השתמר לגובה נדבך אחד, הבנוי משתי שורות של אבנים גדולות ובינוניות, ובתווך – מילוי של אבני שדה בינוניות וקטנות ועפר.

במרחב הנתחם בארבעת הקירות זוהו שתי רצפות, זו מעל זו, הניגשות לקירות 3, 5 ו-11. בשלב הקדום שימשה רצפה עשויה טיח לבן (לוקוס 21; 3-2 ס"מ עובי). עליה כיסתה שכבת שרפה (4-2 ס"מ עובי), ומעליה נמצאה רצפה עשויה עפר מהודק (לוקוס 20). מתחת לרצפה התחתונה (לוקוס 21) נמצאו חמישה שברי חרס אינדיקטיביים: קערה (איור 2: 4) ושני סירי בישול (איור 2: 5, 6) שזמנם המאה הא' לסה"נ, וכן שני הנרות שתוארו לעיל, שזמנם המאות הב'-הא' לפסה"נ (איור 2: 1, 2). מתחת לרצפה העליונה (לוקוס 20) נתגלו שבר של פכית האופיינית למאה הא' לסה"נ (איור 2: 7) ושבר חרס מחופה אדום (איור 2: 3), אולי שבר של צלמית, או שבר של נר דמוי דולפין, האופייני למאות הב'-הא' לפסה"נ. על סמך הממצא שהתגלה מתחת לשתי הרצפות, יש לתארכן למאה הא' לסה"נ.

 

בשכבה II נבנה קיר 2 על גבי קיר 11 של שכבה III. הקיר (0.90-0.65 מ' רוחב, 2 מ' אורך השתמרות) נבנה על תוואי קיר 11, אך הוא סוטה מערבה בקצהו הצפוני. אל קיר 2 ניגשה ממזרח רצפה (לוקוס 7), הבנויה מאבני שדה בינוניות וקטנות. קטע קטן מרצפה נוספת (לוקוס 17; 0.8 × 1.0 מ' ) יוחס לשכבה זו על פי הגובה הדומה לזה של רצפה 7. הרצפה בלוקוס 17 הונחה על גבי רצפת לוקוס 20 של שכבה III והיא ניגשת אל קיר 5 משכבה III, אולם לא ברור אם נעשה שימוש חוזר בקיר 5 או שבוני הרצפה שילבו בה את האבנים שבראש קיר 5.
מתחת לרצפת לוקוס 7 נמצאו שני שברי חרס אינדיקטיביים: פך מהמאה הא' לסה"נ (איור 2: 8) ושפה של סיר בישול (איור 2: 9), שזמנו מהמאה הא' לפסה"נ ועד למאה הא' לסה"נ. במילוי מתחת ללוקוס 17 נתגלו כלי חרס מן התקופה הרומית הקדומה (המאות הא' לפסה"נ עד ראשית המאה הב' לסה"נ): סירי בישול (איור 2: 12-10), קנקן (איור 2: 15) ושתי שפות של פכיות (איור 2: 16, 17). כן נתגלו במילוי שבר של קערה מסותתת מאבן גיר לבנה ורכה (איור 2: 18), האופיינית לימי הבית השני, ושברים של שני סירי בישול מהתקופה הביזנטית (איור 2: 13, 14). על פי ממצא זה יש לתארך את רצפת לוקוס 17 לתקופה הביזנטית.

 

לשכבה I שייך קיר שצירו מזרח–מערב (W1), אשר נבנה על גבי רצפה 17 משכבה II ועל גבי קיר 3 משכבה III. הקיר (0.6-0.4 מ' רוחב, 3.1 מ' אורך חשיפה) שנפגע בקצהו המזרחי לפני לחפירה, שהשתמר לגובה נדבך אחד ונמשך מערבה אל מעבר לשטח החפירה. הוא בנוי משורה של אבנים בינוניות ושולבה בו אבן מהקצה הדרומי של קיר 3. אל הקיר ניגשה מדרום תשתית רצפה עשויה מאבני שדה קטנות (לוקוסים 11 במערב ו-12 בדרום), שהונחה על גבי קירות 3 ו-5.
מתחת לרצפת לוקוס 11 נמצאו שפת קנקן מן התקופה ההרודיאנית (איור 3: 7) וכן שתי קערות (איור 3: 1, 2) ושבר של נר (איור 3: 8) מן התקופה הביזנטית. יש לתארך לפיכך את השכבה לתקופה הביזנטית. מעל לרצפה 11 התגלו קערה דמוית ספל בעלת שתי ידיות אנכיות וחיפוי בצבע אדום על השפה, שזמנה התקופה ההרודיאנית (איור 3: 5), שתי קערות מן התקופה הביזנטית (איור 3: 3, 4), שפה של קנקן מטיפוס 'עזה', שהיו בשימוש בתקופות הביזנטית והאומיית (איור 3: 6), וכן שבר נר המתוארך לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האומיית (איור 3: 9). המכלול מתארך את תקופת ההתיישבות האחרונה באתר לתקופה הביזנטית ואולי אף לראשית התקופה האומיית.

 

מערה. מצפון לקיר 4 נתגלה פתח המוליך למערה, שלצדו שני קירות ניצבים זה לזה ומשולבים בסלע הטבעי (W8 בצפון, W7 במזרח). מקיר 8 שרד קטע (1.9 מ' אורך, 0.7-0.5 מ' רוחב) ומקיר 7 שרד רק הקצה הדרומי (כ-1.5 מ' אורך משוער, 0.55 מ' רוחב). מערה לא נחפרה במלואה והשימוש בה לא הוברר. נמצא בה מכלול של סירי בישול רבים השייכים לתקופות הרומית (המאה הא' לפסה"נ עד המאה הב' לסה"נ) והביזנטית. כן נמצאו בה שברים של כלי אבן האופייניים לימי הבית השני. נראה שהמערה שימשה בור אשפה בתקופה הביזנטית, כאשר נוקה השטח משרידי היישוב הרומי שקדם לו.